כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    0

    פה אל פה עמך דִברתי ואיך אמות –מות משה רבנו

    4 תגובות   יום שישי , 28/6/13, 06:17

    ''

     

    פה אל פה עמך דִברתי ואיך אמות –מות משה רבנו

     

    סיפור מותו של משה מעורר את האדם למחשבה על המוות הצפוי לכל חי, שהרי אם משה, בחיר המין האנושי, מת - מי לא ימות?

     

    שאלת אפשרותו של האדם לְנַצֵּחַ את המוות ולזכות בחיי נצח העסיקה את המחשבה האנושית מראשיתה: במיתולוגיות ובאפוסים של עמי קדם אנו מוצאים אגדות על אישים שונים שזכו בכך. לא כן במקרא: אישי המקרא, לרבות הגדולים שבהם, ואף הגדול מכולם - משה רבנו, מתו ונקברו. סיפור מיתתו של משה מכריז ,כי אין שום אדם, אף לא זה שזכה לדרגה הגבוהה ביותר של קרבת אלוקים, חסין מפני המוות, וסוף כל אדם למות.

     

    בספרות המדרש ובספרות הפיוט מתארות בפירוט רב את שעותיו האחרונות של משה. בולט בהם,סירובו של משה להיפרד מן החיים. סירוב שאינו נזכר במקרא. ב"ספרי"[תקופת התנאים], מושמעת מפי משה השאלה – 'למה אני מת', ובפיו של הקב"ה ניתנת התשובה – 'גזירה היא מלפני שהיא שוה בכל אדם' .אמנם, כאן אין משה מתווכח ואין הוא בא בטרוניה כלפי קונו,אולם במקורות מאוחרים יותר הולך ומתפתח מוטיב הסירוב: משה אינו מוותר בנקל. הוא מנסה לשכנע את בוראו בראיות שונות. הוא מגייס לעזרתו את הבריאה והבריות כולם.

     

    משה רבינו כידוע,הנהיג את העם בכל משך ארבעים שנות הנדודים במדבר, לפני הכניסה לארץ ישראל. במשך תקופה זו, הוא התנסה פעמים רבות על ידי העם המרדן, ואף חולל נסים רבים.

     

    באחת מהפעמים, נענש משה, עם אהרן אחיו, שלא יוכל להיכנס לארץ ישראל. נסיבות העונש מסופרות בפרשת "מי המריבה": משה ואהרון אמורים היו לדבר אל הסלע ואז היה אמור הסלע לתת מים. במקום, היכה משה בסלע.

     

    וכך נכתב בחומש דברים:"וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּעֶצֶם הַיּום הַזֶּה לֵאמר: עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבו

    אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מואָב אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחו וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה. וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עלֶה שָׁמָּה, וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ... כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לא תָבוא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.

     

    משה נענש בעונש חמור זה,מכיוון  שהיה קטן אמונה והיכה בסלע במקום לדבר איתו. בעיני העם הצופה אותו אקט  נראה כחוסר אמון באל. ויש הטוענים כי כעסו של משה היה לא במקום והיה בו חילול ה'‏‏ .

     

    המדרשים והפייטנים שואלים: הייתכן שמשה ימות ככל האדם? ימות - אמנם כן, אך לא ככל האדם. גם משה מת, ואם כן "מִי גֶבֶר יִחְיֶה וְלא יִרְאֶה מָּוֶת"? דרך מותו של משה אינו נחלת כל אדם; אין בו מאותה מרירות אופיינית המתלווה למותם של שאר בני אדם.

     

    משה נפטר בגיל מאה ועשרים שנה, על סף הכניסה לארץ. למשה נתאפשר רק לצפות על ארץ ישראל מרחוק, מעל פסגת הר נבו בארץ מואב. עם מות משה הוא נקבר בגיא מול בית פעור, נעלם מקום קבורתו, והתורה מספרת ש"לא ידע איש את קבורתו עד היום הזה" .

     

    בפיוט של ר' אלעזר הקליר "אומן שלא קם כמותו":בפתיחה משה מבקש מה' שלא למות, שהרי "פה אל פה עמך דִברתי - ואיך אמות?". בת קול משיבה למשה כי כל גדולי העולם מתו, "ואתה לא תמות?!", אולם משה אינו מקבל את השוואתו לאדם הראשון ולאבות האומה. אז משיבה לו בת הקול תשובה שונה, שנועדה לפייסו על מותו: מותו לא יהא כמות כל אדם.

     

    וּמשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמתו" הוא זכה  לאריכות ימים,זמן מספיק כדי  שהשיעור יספיק לטבעו של האדם, הרוחני והחמרי, האישי והמשפחתי, העולמי והמדיני.מאה ועשרים שנה הן "שיעור הזמן המספיק לטבעו של אדם", כמו שנאמר בספר בראשית "וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה".

    "לא כָהֲתָה עֵינו וְלא נָס לֵחה" - לא מתוך תהליך של ירידה וניוון גופני מת משה, אלא כשהוא במלוא כוחו. החרפה המלוָה את המוות קשורה גם בעיסוקם של החיים בגופתו נטולת רוח החיים של המת: בטיפול בה, בקבורתה ובקיומו של קבר שתחתיו שוכנות עצמותיו של מי שאך תמול שלשום היה איש חי ופועל. חרפת המוות הזאת אינה נחלתו של משה: איש לא היה נוכח במקום מותו, וה' בכבודו הוא שטיפל בקבורתו וגמל עמו חסד זה - "וַיִּקְבּר אתו בַגַּי" אף המפגש עם קברו של משה נמנע לנֶצח מכל אדם - "וְלא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתו עַד הַיּום הַזֶּה".

     

    על פי המסורת משה נולד ונפטר בז' באדר. מכיוון שמקום קבורתו לא נודע, נקבע יום מותו כיום הזיכרון לחללי צה"ל וקדושי השואה אשר מקום קבורתם לא נודע.

     

    פיוטו של ר' אלעזר הקליר "אומן שלא קם כמותו":

    וּבַת קול מְשִׁיבָה וְאומֶרֶת:

     

    אָדָם כִּי יָמוּת הוד פָּנָיו יְשֻׁנֶּה

    וְאַתָּה זִיוְךָ לא יִשְׁתַּנֶּה

     

    אָדָם כִּי יָמוּת מַלְאֲכֵי מָוֶת יַבְהִילוּהוּ

    וְאַתָּה מַלְאַךְ הַמָּוֶת לא יְבַהֶלְךָ

     

    אָדָם כִּי יָמוּת מְטַפְּלִים בּו בָשָׂר

    וְאַתָּה יְטַפֵּל בְּךָ אֱלוהַּ כָּל בָּשָׂר

     

    אָדָם כִּי יָמוּת מֻטָּל בְּמִטָּה

    וְאַתָּה תִנָּטֵל בִּזְרועַ תּולֶה מַעְלָה וָמָטָּה

     

    אָדָם כִּי יָמוּת בְּנֵי אָדָם לִפְנֵי מִטָּתו יֵלֵכוּ

    וְאַתָּה מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ יֵלֵכוּ

     

    אָדָם כִּי יָמוּת לַקֶּבֶר יוּבַל

    וְאַתָּה לְגַן עֵדֶן תִּתְעַל וְלָמָּה תִתְאַבַּל

     

    אָדָם בֵּין קְבָרִים יִתְקַבַּר

    וְאַתָּה בֵּין צַדִּיקִים תִּתְגַּבַּר

     

    אָדָם שִׁכְנו בַקֶּבֶר

    וְאַתָּה גָּנוּז תִּהְיֶה מִכָּל שָׁב וְעובֵר

     

    אָדָם זִיו תָּאֳרו יְשֻׁנֶּה

    וְאַתָּה עֵינֶיךָ לא יִכְהוּ וְזִיוְךָ לא יִשְׁתַּנֶּה

     

    אָדָם מְצַוֶּה וּמורִישׁ יְרֻשָּׁה עובֶרֶת

    וְאַתָּה תְצַוֶּה יְרֻשָּׁה לא לְעולָם עובֶרֶת

     

    אָדָם כְּבודו אַחֲרָיו לא יֵרֵד

    וְאַתָּה עַל מִטָּתְךָ כְּבודְךָ יֵרֵד

     

    אָדָם מַחְשְׁבותָיו וְעֶשְׁתּנתָיו יאבֵדוּ

    וְאַתָּה תורָתְךָ וּמַחְשְׁבותֶיךָ לְעולָם יַעֲמדוּ

     

    אָדָם מְבָרֵךְ בְּרָכָה לְשַׁנְּנָהּ לְעולָם

    וְאַתָּה תְּבָרֵךְ 'וְזאת הַבְּרָכָה' וְהִיא תִּהְיֶה לְעולָם 

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/6/13 09:35:

      צטט: נמנמן 2013-06-29 08:45:31

      היי אסתר רבקה, חזרתי לעיין בפוסטים שלך, חבל שלא העלית את נימוקיו של משה מדוע אינו מוכן למות, ואת תשובותיו של האל, ואת השלמתו של משה עם גורלו. אחד מהמדרשים היפים מובא בספר האגדה של ביאליק עמ' עז - עח. שם מסופר כי משה הסכים להיות תלמידו של יהושע ובלבד שיותר לו להמשיך לחיות. אבל כשהגיעו הדברים לידי מעשה, והוא ראה את בני ישראל עומדים לדין לפני יהושע, והוא ידע שהחכמה ניטלה ממנו ונתנה ליהושע הוא צעק כלפי שמיא: מאה מיתות ולא קנאה אחת! ריבון העולמים עד עכשיו בקשתי חיים , ועכשיו הנה נפשי נתונה לך..." איתן

      שמחה איתן ששבת לקרא אצלי.תודה על המדרש היפה שהבאת.אסתי

        29/6/13 08:45:
      היי אסתר רבקה, חזרתי לעיין בפוסטים שלך, חבל שלא העלית את נימוקיו של משה מדוע אינו מוכן למות, ואת תשובותיו של האל, ואת השלמתו של משה עם גורלו. אחד מהמדרשים היפים מובא בספר האגדה של ביאליק עמ' עז - עח. שם מסופר כי משה הסכים להיות תלמידו של יהושע ובלבד שיותר לו להמשיך לחיות. אבל כשהגיעו הדברים לידי מעשה, והוא ראה את בני ישראל עומדים לדין לפני יהושע, והוא ידע שהחכמה ניטלה ממנו ונתנה ליהושע הוא צעק כלפי שמיא: מאה מיתות ולא קנאה אחת! ריבון העולמים עד עכשיו בקשתי חיים , ועכשיו הנה נפשי נתונה לך..." איתן
        28/6/13 11:32:

      צטט: motiy0 2013-06-28 09:41:11

      כתוב יפה, אך מן הראוי היה לציין את עניין חנוך ואת עניין אליהו הנביא שע"פ חז"ל לפי פירושים שונים הם לא טעמו טעם מיתה.

      תודה על ההערה

        28/6/13 09:41:
      כתוב יפה, אך מן הראוי היה לציין את עניין חנוך ואת עניין אליהו הנביא שע"פ חז"ל לפי פירושים שונים הם לא טעמו טעם מיתה.

      ארכיון

      פרופיל

      אסתר רבקה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשימה

      רשימה