כותרות TheMarker >
    ';

    תגובות (6)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS

    אני בעד מקצוענות בכל דבר.
    וכמובן, בעניין הבטחון - אם לא אצלינו, אז איפה... תמיד התפעלתי, איך קרה שדוקא אצלינו אין הכשרה מקצועית לאנשי צבא, כמו שיש במדינות אחרות (הזקוקות לכך הרבה פחות).


    אבל אצלינו יש 2 בעיות :

    1.בעיה מסורתית של יחס חובבני לכל דבר

    2.מעורבות אידיולוגית איפה שלא צריך. לדוגמא: הכניסו נשים ליחידות קרביות מסיבות אידיולוגיות, למרות שזה לא רק פוגע בבריאותן של אותן נשים, אלא גם בכוח מבצעית של הצה"ל.

     

      29/6/13 18:03:
    הכל אמת ויציב... שבוע נפלא חברים!
      29/6/13 13:52:

    החלטה על אופי הצבא, תלויה בהחלטה על הכיוון אליו המדינה צועדת.

    עד היום לא נערך דיון, ובוודאי לא התקבלה החלטה מודעת - כיצד מתכוונת המדינה להמשיך מן המצב בו היא מצויה עתה. כשהיא שולטת בפועל בארץ הישראל, למעט רצועת עזה, אך גבולותיה הרשמיים משתרעים עד הקו הירוק+מזרח ירושלים, ועל חלקים מן הגדה יש "אוטונומיה" פלסטינית.
    בחירת הדרך תכתיב גם את המבנה העתידי של צהל.

    ובמצב הנוכחי, על צהל אכן להיערך לתרחישים שהחלטה מושכלת על דרך עתידית היתה כנראה מייתרת אותם. זה אומר, תשתית לצבא מילואים רחב היקף, שחלק גדול יותר ממנו יופנה לטיפול בעורף והגנה עליו. כלומר, עדיין - גיוס נרחב. 

      29/6/13 11:24:

    צבא העם וגיוס חובה נחוץ כל זמן שיש אויבים המאיימים עלינו השכם והערב. אולי, לאחר שלום עם שכנינו באחרית הימים אפשר יהיה לחשוב על צבא במתכונת שונה.

    התרשמתי גם מהכתבה אודות הצעירים הערבים המתגייסים לצבא והגאים בכך. תמיד אמרתי שהמנהיגים שלהם, ברצונם לשלוט בקהילתם, עושים הכול למנוע שילובם בחברה הישראלית...

      28/6/13 17:31:

    פיני יקר
    אין עליך, חושבת שכולנו חושבים כך,
    זו זכות להכנס לדף שלך ולקרוא את הפוסטים שלך
    שתהיה שבת קסומה ומוארת
    אין עליך
    שרהקונפורטי

      28/6/13 14:41:
    אם אני לוקחת לדוגמא את מלחמת העצמאות, שבה ניצחנו כנגד כל הסיכויים , זה בזכות שהיה לנו צבא העם, אידאליסטי ומוכן להקריב את עצמו. גם יותר מאוחר יש לצבא העם יתרון על צבא של שכירים. לעיתים אני חושבת שזה שהצבא שלנו הינו אחד מעמודי התווך של המדינה. מוקדם מדי לפרק אותו...

    סוגיות מתקדמות בניהול - בלוג משותף עם עפרון רזי

    הבלוג מוקדש לסוגיות בניהול - כמו: יצירתיות, חדשנות, שיתוף פעולה בינמערכתי, קבלת החלטות, ייצור ידע והדמיית תהליכים - הנובעות מתורות חדשות יחסית, כ\"תורת הכאוס\", \"תורת המערכות המורכבות\", \"תורת הרשתות\" ו\"מהפיכת הויזואליזציה\". נשמח מאוד אם יימצאו לנו שותפים לדיון ולעיסוק בנושא

    צבא העם או צבא מקצועי - הוויכוח שטרם מוצה ושלא ייגמר, כנראה, עוד זמן רב...

    6 תגובות   יום שישי , 28/6/13, 12:23

    ''

     

    אחד הוויכוחים - הוותיקים ושלעולם לא יסתיימו - הוא הוויכוח על דמותו של צה"ל בעתיד. למרות שהכל כבר נאמר הוא לא שוכח:


    - ראשית, כי העיסוק בעתיד הוא תמיד מרתק, קל וחומר בתחום שהוא חלק בלתי נפרד מההוויה הישראלית, מה עוד שבדיון על העתיד, אין למומחים יתרון עלינו (אבל זה נושא לפוסט נפרד...); ;

    - שנית, כי כולנו "בעלי מניות". צה"ל הוא הרי צבא העם (ויהיו כאלה שיאמרו, עדיין צבא העם), והעיסוק בו הוא נחלת כלל הציבור, קל וחומר אלה שחוו אותו. כך, כולנו מרגישים ברי סמכא לחוות דיעה;

    - ושלישית, כי גורמים אינטרסנטים ינסו לעולם להשיג מטרות דרך הוויכוח הזה: כאלה המנסים לערער על מעמדו של צה"ל בציבוריות הישראלית ועל ההגמוניה שלו מסיבות פוליטיות ואחרות; כאלה שרואים בו חסם בדרך לשילוב חברתי; ועוד. 

     

    על חשיבות "מודל צבא העם" קיבלנו תזכורת רק היום במאמר ב"ישראל השבוע", על הצעירים "הערבים הנוצרים" שרואים בצה"ל את הגשר לשילוב במדינה כאזרחים שווי זכויות.

    על הבעייתיות שלו אנו למדים יום יום במאבק הבלתי נגמר של אוכלוסיית הרוב לכפות על החרדים חובת גיוס.

     

    ''

     

    בחודש האחרון (יוני 2013) הקדיש המדור "דעות" של ידיעות אחרונות שני מאמרים מנוגדים לסוגיה זו:

     

    האחד של ירון לונדון תחת הכותרת: "האמנם 'צבא העם'?" לונדון מציג את "המודל המקצועני" ככיוון שאליו מושכת המציאות את מדינת ישראל, בין אם תחפוץ בכך ובין אם לאו. (מצאתי אותו באינטרנט בבלוג של לונדון בלינק הזה), ועדיף להביא דברים באופן שבו הועלו ע"י הכותב. 

     

    ''

     

    השני של מיודענו, האלוף גרשון הכהן, שהשיב לו, תחת הכותרת: "למרות הכל צבא העם!". על פי הכהן, "המודל המקצועני" פשוט אינו ישים במציאות הישראלית. אחד המרכיבים במאמרו של הכהן שמומלץ לתת עליו את הדעת הוא ההבנה שבעולם מורכב העתיד אינו ברור, ובמציאות משתנה במהירות, האתגר של כולנו הוא לשנות ולעצב את העתיד שאנו חפצים בו... 

     

    ''

     

    כיוון שלא מצאתי תיעוד באינטרנט של הדברים, אני מביא את הטקסט להלן:

     

    ירון לונדון במאמרו "האומנם צבא העם?" (3.6.2013) מצדד בהחלפת השירות בצה"ל מצבא חובה לצבא שכיר ומצטרף לקולות ידועים הטוענים שכבר כיום לא כולם מתגייסים. תשובתי הכנה לטיעון זה פשוטה: אכן לא כולם מתגייסים, אבל לא השאלה 'כמה מתגייסים' קובעת אם זה עדיין צבא העם אלא השאלה - מכוח איזה מניעים מתגייסים.

    אמת נכון - לא כל אדם מתאים למלאכת הצבא, ולא כל אדם ראוי לשרת. גם בסין למשל הצבא הוא צבא העם, עם גיוס חובה, אך כיוון שהם לא זקוקים לכולם, הנוהג הוא שאחד מעשרה מתגייסים, הצבא הוא זה שבוחר את מי הוא רוצה לגייס, וכשאדם סיני צעיר מקבל זימון לשרת בצבא הוא גאה על כך שנבחר. 

     

    לגבי הגיוס לצה"ל יש להבחין בין שתי שאלות: האחת, האם בין אלה שכיום אינם מגויסים יש כאלה המתאימים לגיוס וצה"ל אכן זקוק להם? השנייה, מה ראוי לענות לאלה שמתגייסים ושואלים "למה דווקא אני?".

    שתי שאלות אלה בלתי תלויות זו בזו. השאלה האחת היא האם אני רוצה שגם האחרים יתגייסו?– התשובה בודאי כן, ככל הניתן, וצריך לעשות את זה בכלים המתאימים, באמות המידה האפשריות. השאלה השנייה היא: האם אני ובָנַי, ובְנֵי בָּנַי ימשיכו להתגייס, גם אם לא כולם יתגייסו? ככל שאני יכול להשפיע - תשובתי היא כן, קטגורית. כמו בשעה שאני נותן צדקה, אני לא שואל ואיפה אחרים, אני עושה את חובתי. האחרים יעשו כמוני - מה טוב. כמובן שאם יהיו יותר - יהיה יותר טוב. אבל קודם כל אני פועל מכוח תודעת החובה שלי. במובן זה שׂיח החובות שבו אני ממַשׁמֵעַ את חיי דרך חובותיי, קודם לשיח זכויותיי והשירות הצבאי הוא במידה רבה זכות גדולה.

     

    להיות חייל בעיניי זה אכן ערך. זה אומר שחלק מתהליך בנייה של נער לקראת היותו אדם בעל אחריות ואזרח נאמן, מתהווה לא רק מרגע היותו אדם הממלא את חובת החוק ומשרת את המדינה בשרות כלשהו, אלא מרגע היותו חייל. מה לעשות, יש הבדל גדול בין שרות המדינה בשירות לאומי חברתי, לבין שרות המדינה כחייל, חייל עושה משהו שמבחינה ערכית הוא בעל ערך מיוחד, הטמון בעצם המוכנות של החייל לחרף נפשו למען המולדת. אולי, זה דיבור מיושן, אבל רבים כמוני אוחזים בו באמונה וימשיכו לאחוז בו.

    עד כאן בסוגיית השקפת העולם ומכאן להערכת מצב מקצועית :

    האם יהיה ביכולתה של מדינת ישראל לקיים עצמאות בהגנה על גבולותיה אל מול מכלול האיומים המתהווה, אם היא לא תתאמץ לגייס בגיוס חובה את מלוא האיכות והכמות שיש בנוער ובחברה הישראלית? התשובה המקצועית היא בוודאי שלא. אין זו רק שאלה של תקציב.

    המענה לאיומים ביטחוניים רחבי היקף הוא מסה שבתוכה משולב צבא מילואים רחב היקף.

    למדינת ישראל שבמסגרתה יתגייסו רק אלה שיבחרו בקריירה צבאית במסגרת צבא שכיר - לא תהיה יכולת להעמיד יותר משתי חטיבות ולא ברור איזה איכות תתייצב למלא תפקידים מיוחדים כמו ביחידת 8200.

    אנו מעריכים כי מה שמנע בעשורים האחרונים מלחמה קונבנציונלית רחבת היקף נגד מדינת ישראל מסוג מלחמת יום כיפור ומה שנדרש כדי להמשיך למנוע מלחמה כזאת הוא קיומה הידוע של מסה צבאית פעילה וכשירה שבשעת מבחן יכולה להיקרא לדגל. זו מסה של יחידות מאורגנות, של פיקוד מאורגן, שיכולים למלא את השורות בהיקף רחב כפי שנדרש למלחמה קונבנציונלית.

    האם בתנאים הקיימים אפשר ורצוי שיהיה מודל אחר של צבא למדינת ישראל?

    לרוב הדעות זה נראה ממש בלתי אפשרי.

    מבחינה זאת אין מדינות אירופה יכולות להוות עבורנו מודל, ובוודאי לא גרמניה ולא דנמרק. לארצות הברית לעומתם, צבא ענק, השני בגודלו בעולם אחרי הסינים, וצבא ארה"ב הוא אכן צבא שכירים, אלא שהם מגייסים אותו מתוך אומה של 300 מליון. והיכן אנחנו ?

     

    מבחינת תמונת המצב החברתית, אני דוחה את הביטוי "אין מנוס מהחלפת דגם השירות הצבאי זה יקרה במוקדם או במאוחר". ישנה כאן מחלוקת על המגמה הרצויה בעיצוב עתיד פני החברה הישראלית ובינתיים העתיד פתוח ואנו נאבקים על עיצובו. האמירה שהסוף כבר קבוע וידוע, בעצם אומרת לנו שהרכבת כבר יצאה מהתחנה. טענתי היא שבכל הקשור למאבק על עיצוב העתיד, אין רכבות שייצאו מהתחנה. בכל רגע אפשר להשפיע. לכן כאשר מתארים לנו את התהליכים המתרחשים ומספרים בנימה סמכותית איך הכל מתפתח לקראת כך וכך, לא פעם מטרת הדובר היא ליצור שכנוע שחבל על הזמן וכבר אין סיכוי למאבק, העתיד כבר סגור – אז בדיוק כמו שאומרים לאדם 'שמע, אתה שמן ואתה לקראת התקף לב'. האם זה ודאי שיקרה לו התקף לב? הוא יכול לקחת את עצמו בידיו ולשנות זאת.

     

    עתיד צה"ל כצבא עם כרוך אפוא בהתהוויות חברתיות, בניגוד לפיזיקה ניוטונית העתיד פתוח ואנו אכן במאבק על עיצובו. 

     

    איפה אתם בוויכוח הזה שלא נגמר?

     

    אגב, הסדרה של "האוניברסיטה המשודרת" של גלי צה"ל יצרה ב- 2009 קורס שיצא לאור אח"כ כספר בסוגיה זו,ולמבקשים להעמיק - דומני שזה החומר המתומצת (112 עמודים בלבד) והמקיף, שמאפשר לקורא לעמוד על רוב ההיבטים הרלוונטיים.

     

    ''

     

    שבת שלום!


     

     


    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      אני בעד מקצוענות בכל דבר.
      וכמובן, בעניין הבטחון - אם לא אצלינו, אז איפה... תמיד התפעלתי, איך קרה שדוקא אצלינו אין הכשרה מקצועית לאנשי צבא, כמו שיש במדינות אחרות (הזקוקות לכך הרבה פחות).


      אבל אצלינו יש 2 בעיות :

      1.בעיה מסורתית של יחס חובבני לכל דבר

      2.מעורבות אידיולוגית איפה שלא צריך. לדוגמא: הכניסו נשים ליחידות קרביות מסיבות אידיולוגיות, למרות שזה לא רק פוגע בבריאותן של אותן נשים, אלא גם בכוח מבצעית של הצה"ל.

       

        29/6/13 18:03:
      הכל אמת ויציב... שבוע נפלא חברים!
        29/6/13 13:52:

      החלטה על אופי הצבא, תלויה בהחלטה על הכיוון אליו המדינה צועדת.

      עד היום לא נערך דיון, ובוודאי לא התקבלה החלטה מודעת - כיצד מתכוונת המדינה להמשיך מן המצב בו היא מצויה עתה. כשהיא שולטת בפועל בארץ הישראל, למעט רצועת עזה, אך גבולותיה הרשמיים משתרעים עד הקו הירוק+מזרח ירושלים, ועל חלקים מן הגדה יש "אוטונומיה" פלסטינית.
      בחירת הדרך תכתיב גם את המבנה העתידי של צהל.

      ובמצב הנוכחי, על צהל אכן להיערך לתרחישים שהחלטה מושכלת על דרך עתידית היתה כנראה מייתרת אותם. זה אומר, תשתית לצבא מילואים רחב היקף, שחלק גדול יותר ממנו יופנה לטיפול בעורף והגנה עליו. כלומר, עדיין - גיוס נרחב. 

        29/6/13 11:24:

      צבא העם וגיוס חובה נחוץ כל זמן שיש אויבים המאיימים עלינו השכם והערב. אולי, לאחר שלום עם שכנינו באחרית הימים אפשר יהיה לחשוב על צבא במתכונת שונה.

      התרשמתי גם מהכתבה אודות הצעירים הערבים המתגייסים לצבא והגאים בכך. תמיד אמרתי שהמנהיגים שלהם, ברצונם לשלוט בקהילתם, עושים הכול למנוע שילובם בחברה הישראלית...

        28/6/13 17:31:

      פיני יקר
      אין עליך, חושבת שכולנו חושבים כך,
      זו זכות להכנס לדף שלך ולקרוא את הפוסטים שלך
      שתהיה שבת קסומה ומוארת
      אין עליך
      שרהקונפורטי

        28/6/13 14:41:
      אם אני לוקחת לדוגמא את מלחמת העצמאות, שבה ניצחנו כנגד כל הסיכויים , זה בזכות שהיה לנו צבא העם, אידאליסטי ומוכן להקריב את עצמו. גם יותר מאוחר יש לצבא העם יתרון על צבא של שכירים. לעיתים אני חושבת שזה שהצבא שלנו הינו אחד מעמודי התווך של המדינה. מוקדם מדי לפרק אותו...

      ארכיון

      פרופיל

      פיני יחזקאלי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין