כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אריק גינזבורג מוזיקה, אומנות, ארכיטקטורה הגות ספרות ובכלל

    כותב על ומשמיע מוזיקה בעיקר קלאסית,, ג'אז אבל לא רק . הגיגים על אומנות , ארכיטקטורה אבל לא רק.

    0

    עירום יורד במדרגות #2 חזרתיות [Repetition]

    4 תגובות   יום שישי , 28/6/13, 21:16

    ''
    ''
    ''
    ''''
    ''
    ''
    ''
    ''"אם צל  הוא היטל דו-מימדי של עולם תלת-מימדי
     אז העולם התלת- מימדי כפי שאנו מכירים אותו הוא היטל של היוניברס על ארבעת מימדיו" 


    " ............................................................[הצייר מרסל דושאמפ ].

     

    ואז הגיע "עירום יורד במדרגות מס. 2 " ושום דבר כבר לא היה יותר דבר...........             


    ב 1912 היה עולם האומנות כמרקחה. על מה ולמה ? באותה שנה שזף העולם לראשונה את עיניו בתמונתו הסמינלית של מרסל דושאמפ "עירום יורד במדרגות מס. 2"- לא רק תמונה שממרחק של 100 שנה אנחנו יודעים שהקדימה את זמנה בשנים רבות.......[תשפשפו את עיניכם ולא תאמינו - אכן כן התמונה ה"מודרנית" הזאת צוירה כבר לפני 100 שנה ] אלא אחת מאותן יצירות או מאורעות שאפשר לחלק את ההיסטורייה ל-לפני איך שניראתה אומנות עד ליום שבו נחשפה התמונה לציבור ולאיך ניראה היה עולם האומנות אחרי חשיפתה של התמונה בפני העולם.  רגעים ומאורעות כאלה קיימים כמובן בכל תחום והם  נדירים ביותר ומרוחקים האחד מהשני.

    הטיעון המנצח של כוחות החושך היה : "עירום אף פעם לא יורד במדרגות, עירום הוא תמיד שרוע " .............. [ראה קלאסיקות מוכרות, אהובות ואפילו נהדרות כמו  וונוס מאורב שצייר טיציאן ב1538]..........אבל רגע..........האם פתאום הן ניראות..........נייחות, כבדות חסרות חיים ואולי שביעות הרצון העצמית הקורנת מהן היא שפתאום מתחילה להפריע לנו ? ] .


    בקיצור כל הגלריות והמוזיאונים סרבו בתקיפות לתלות את התמונה על קירות חללי התצוגה שלהן. ללא יוצא מהכלל.


    במושגים של הגדרות, אסכולות וסגנונות אפשר להגדיר את מה שעשה דושאמפ כ מיזוג בין הפרגמנטצייה של הקוביזם לבין התנועה האנרגטית של תנועת הפיוטוריזם.


    אבל בסופו של יום טרמינולוגיה היא רק טרמינולוגיה והיא יכולה לקחת אותנו רק למרחק שאליו היא יכולה לקחת אותנו.


    במונחים קצת פחות מתוחכמים, לראשונה בתולדות האומנות הצליח צייר להכניס לצורת  רפרזנטצייה כדוגמת ציור; אנימציה או תנועה שהיא מה שקורה לאורך זמן [מה שניתן היה כבר אז לעשות באמצעות האזנה למוזיקה או באמצעות הקולנוע]. הקנבס, הנייר, או הקיר שעליו מצויירת התמונה הם כמובן דו מימדיים יש להם גובה ורוחב אך אין להם עומק והם מייצגים הקפאה של רגע בזמן -או הנצחה.

    במהלך תולדות הציור למן הציורים הראשונים על קירות המערות דרך הציורים שציירו המצרים, או הציירים בתקופת הרנסנס ומאות שנים לאחר מכן למדו ציירים לתת ביטוי או לייצג את מימד העומק גם על נייר או קנבס שכל עומקם מתבטא בחלקיק המילימטר כשהם רותמים לעזרתם את האור.                                   ציירים נעזרו באור וצל כדי, למשל, לגרום לכדור להראות כמו כדור ולא כמו עיגול. צעד נוסף קטן לאדם אבל גדול לאנושות אירע במאה ה 15 כאשר הצייר והאדריכל הגדול ברונולסקי גילה את ניפלאות הפרספקטיבה והיכולת שלה להעביר לציור את האופן שבו העיין רואה [ ראה הקצרה - העין רואה את פסי הרכבת שהם מקבילים כאילו הם מתלכדים במרחק] מה שאיפשר לציירים להוסיף לציורים בצורה משכנעת את מימד העומק  וכו'............ואז הגיע "עירום יורד במדרגות מס. 2" ....ושום דבר כבר לא היה אותו דבר.


    חשיפה רב פעמית Multiple Exposure מבטאת תנועה [ ראה את סידרת הצילומים המפורסמת של הסוס הדוהר שצילם מויברידג בשנת.........]

    האם אפשר גם להסיק מכך שחשיפה רב פעמית גם אחראית ליצירת  תנועה במיצג? בין אם הוא דו מימדי ציור ובין אם הוא תלת מימדי ארכיטקטורה ?

     

    צילומי מויברידג היו פוקחי עיניים - וזאת עיקר חשיבותם.


    דושאמפ רתם את החשיפה הרב פעמית כדי להביא לציור את מימד הזמן. האם הוא "צייר" תנועה [האפשר בכלל לצייר תנועה?] או שבעצם הוא "הסביר" בציור שמתרחשת תנועה בסיטואצייה המצויירת ?  ותנועה מאז ומעולם תמיד היה חסרה בציור דומם ויהיה הצייר שצייר אותו  מוכשר ככל שיהיה  אינו יכול לבטא. [האומנם?] .  

    מה באמת "קורה" כאשר באותה תמונה משכפלים את אותו האימאג' יותר מפעם    אחת ? מהו הרושם שמקבל המתבונן כשהוא רואה את אותה הדמות מספר פעמים ברצף? מה הוא מביןכאשר הוא מתבונן בדמות אדם מצויירת בפרופיל מהצד  ברצף כשכל דמות עוקבת עומדת על  מדרגה נמוכה יותר מזאת שלפניה ?                     


    וכל זה מביא אותי כמובן לסוגייה של ניראות של ארכיטקטורה, איך חווים ארכיטקטורה ומשם לארכיטקטורה ומודורליזציה בארכיטקטורה-שטאנץ או חיים? מוגבלות או ייתרון?


    חזרתיות ואנימצייה


    הרכבת בניין מיחידות מודולריות [ניפחיות] זהות מתבטאת בצורה של אובייקט המחולקת למלבנים זהים [בחומר ובגודל] שכל אחד מהם מהווה את אחת הפאות [הקירות] שמגדירות את כל אחת מהיחידות הניפחיות הזהות [קוביות]. פאות אלה הן פנלים מאלומיניום בצבע אדום ו/או פנלים שקופים. האם התוצאה היא של שטאנץ אחד החוזרת על עצמו ומעיד על ה"עוני" [כביכול] של השפה היצירתית של המתכנן וככזאת גורמת לשיעמום וויזואלי או שבעצם האפקט שיש לה הוא הפוך לחלוטין והיא מפיחה חיים באותו אובייקט סטטי ויוצרת תנועה בבחינת יש מאין ?  כלומר אובייקט תלת מימדי הוא עדיין אובייקט ואובייקט מטבע ההגדרה שלו הינו סטטי. האם נוכל להפוך בניין שהוא סטטי לבניין שיש לו תנועה באמצעות מאפיין נוסף ובמקרה זה האם החזרתיות הוויזואלית [בין אם היא דו מימדית -חזיתות הבניין או תלת מימדית-חללי פנים של הבניין בהיותם חללים זהים בגודל בצורה בחומר ובצבע המחוברים יחד לידי חלל אחד שלם].                   

                                                                                                                        החלל הפנימי השלם של האובייקט מחולק בצורה גרפית, באמצעות קווים :  פסי תאורה שקועים המחלקים את שטח הריצפה של החלל הפתוח לריבועים דו מימדיים זהים  שבפינת כל אחד מהם עמוד או שהם מוגדרים בפאה אחת שלהם באמצעות קיר זכוכית או קיר אטום מחופה כל הקירות זהים בגודלם ואלה כבר הופכים את החזרתיות לניפחית.

    האם בדומה לחזרתיות של דושאמפ המסבירה/יוצרת [ויש הבדל] תנועה כך גם קירות שמורכבים באופן "בלתי מתפשר" וללא יוצא מהכלל ממלבנים זהים בצבע אדום ו/או שקופים המוגדרים בעצמם על ידי פרופילי פלדה מדגם זהה, כשהם צבועים באותו צבע כתום יוצקים דינמיקה לתמונת הבניין ושאילמלא הם היה הבניין ניראה סטטי וכבד ? ועל אותו משקל האם חלל פתוח שמחולק או מורכב מחללים זהים הוא חלל שיש בו אנימצייה לעומת חלל פתוח שהוא סטטי ?





    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/6/13 22:46:
      לאחרונה העליתי מספר תמונות מהטיול שלי בפירנצה, חושבת שיש תנועה נהדרת בחטיפת ההסבינות, גם בפיאטה הפלורנטינית ישו נשמט מידי האוחזים בו, ובתקופה מוקדמת יותר הפסל לאוקון ובניו. ושי עוד דוגמאות. בכל תקופה נתנו ביטוי לתנועה
        29/6/13 22:42:

      אפשר להמשיך עם וזארלי והאופ-ארט

       

      ''

        29/6/13 12:02:
      ,תודה על התגובה. בניינים אכן יכולים לזוז [המילה לזוז יכולה להיות במרכאות מאחר לפעמים הם זזים ובעקבות כך גם מתמוטטים.....] והתגובה שלך הביאה אותי להזכר ולהעלות את יצירתה של ברידגט ריילי מ1963 Fall ויחד עם זאת יצירת תנועתיות באמצעות חזרתיות ולא באמצעות קווים מתפתלים שהיא יצירת תנועה literraly,שונה מיצירת תנועה באמצעות חזרתיות כפי שעשה דושאמפ.
        29/6/13 08:22:

      תודה על מאמר מעניין,
      לאורך תקופות ארוכות האמנות חיפשה הרמוניה איזון,

      המצאת המצלמה ופיתוחים טכנולוגיים אחרים הביאו לחיפוש אחר,

      יצירת דינאמיקה באמצעים שונים


      גם בתים יכולים לזוז

      אחד מרבים של האמן הונדרטוואסר

       

      ''

      ארכיון

      פרופיל

      אריק גינזבורג
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין