כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Serenity now, insanity later

    קישון וסיינפלד מתהפכים בקברם.
    הומור שיפיל אתכם מהרצפה לכיסא.
    לא לעדיני נפש, נרתעי גסויות ועבדי תקינות פוליטית!

    0

    קטנה וסולידית, בחיק המשפחה

    9 תגובות   יום שישי , 28/6/13, 23:53

    באמא שלי, כזו כמות של סמי פרחות לא ראיתי מאז הפעם האחרונה שראיתי כזו כמות של סמי פרחות. המיני השחור שלט ביד רמה. איך אומרים, סבבה לאוננות אבל הזיון כבר יעלה לך.
    כך שמראש הבנתי שמהחתונה הזו זיון לא יצא, שלא לדבר על כלה, אם כי אני מניח שהחתן יכול להתווכח אתי על הנקודה האחרונה, ולפי הזמן שהם הסתגרו בחדר ההתייחדות, כנראה שגם על הראשונה.
    אבל, כל אחד והקלפים שלו, ולי לא נותר אלא לנסות למקסם את החוויה הקולינרית ולקוות שאולי בכל זאת תיפול עלי איזו בת דודה עיוורת של הכלה, שלא יודעת שהיא כוסית ושאני יכול להיות אבא שלה.

    כל ההתרחשויות האלה התרחשו לפני מספר ימים בחתונה של קולגה באיזור אשדוד. חתונה מהזן הפנסי, מאלו שכשבחורה אומרת שהיא מפנטזת על חתונה גדולה עם כל החרטטיטות הנילוות - לזה בדיוק היא מתכוונת.
    500 איש, זיקוקים, מסכים, שמלות של מיליון דולר וגברים כרסתנים בג'ינס, ההפך הגמור ממה שנקרא חתונה קטנה וסולידית בחיק המשפחה.

    "תעמדו ביחד, נעשה לכם תמונת מגנט למקרר" תקף אותנו לפתע צלם נמרץ.
    העפתי מבט על החברה. לפחות שניים יכלו לעבור בתור אינסטלטורים או חשמלאים מבחינת הלוק ואחד, אם נתאמץ, יכולתי לדמיין עם הבלון הזה של הריסוס על הגב, אבל בעובדות - עובדי הייטק.
    "נראה לך שאני אבזבז מקום על המקרר בין 'חיים אינסטלטור', 'דוד אינסטלטור' ו 'משה אינסטלטור' על החברה האלה?" אמרתי לצלם.
    האיש היה עיקש. הוא כפה עלינו להצמד זה לזה ולשים ידיים מסוקסות זה סביב צווארו של זה אבל על החיוך כבר הטלתי וטו. אני רוצה שיהיה מתועד שהצילום נעשה בכפייה.

    עמדנו ופטפטנו על שדרוגי קרנל, אפסים ואחדים ("אתם אפסים אחד אחד" אמרתי לחברה, מנסה להכניס מעט שובבות לשיח ההייטק הדלוח) ואני תרתי סביב מחפש פוטנציאל נקבי שיחלץ אותי מהנרדיאדה אליה נקלעתי בעל כורחי.
    בינתיים הסתבר שאחד החברה היה גם הומו בנוסף לכל הצרות, והוא היסס בימים אלו האם הגיע הזמן לצאת מהארון, אך החליט שלאור ההתרחשויות האחרונות והסדקים שנתגלעו במעמדה של הקהילה, כדאי להישאר שם עוד מעט קט, עד יעבור זעם.
    "אני בינתיים בארון, אבל החברה מוזמנים להכנס" הוא אמר לסיכום הנושא.
    "אני אסתפק בשלב הזה בתמונה שלך על המקרר" אמרתי, וחתכתי באופן מפתיע (את החברה זה הפתיע, אני חיפשתי להיחלץ כבר יותר ממחצית השעה, והדבר היחיד שהפתיע אותי בצעד הזה, זה איך הוא לא קרה כבר מזמן) לעבר דוכני המזון.

    מהמגנט ניסיתי להיפטר כבר ליד פח האשפה הראשון, אבל קצת התקשיתי להפריד אותו מהניטים של הג'ינס, כך שדחיתי את ההתמודדות הזאת להמשך.
    דוכני המזון כללו את המגוון הרגיל שפשה בשנים האחרונות בארצנו ומערבב בין מטבחים שונים, טרנדים בריאותיים וחתיכות אסאדו סותמות עורקים.
    את הדוכן של הקינואה והחיטה פסלתי כמובן על הסף כמו גם את הבחורות שהסתופפו שם. הגדילה לעשות בחורה צנומה בשמלת קונדום שעמדה בפינה ולעסה פתית.
    ניגשתי אליה. "בון הפתית" פתחתי ואמרתי, "נראה לי שעוד ביס אחד ותצטרכי עזרה לצאת מהשמלה הזאת".
    הבחורה לא ענתה. היא הסבירה לי בתנועות ידיים, אם הבנתי נכון, שהיא אחות של הכלה והיא כבר שלושה חודשים בדיאטה רצחנית ושאם היא נושמת עמוק מדי או פותחת את הפה לכל מטרה שהיא התפרים בגב העליון מתחילים להיפרם, אבל כשתיגמר החתונה הארורה הזאת היא תשמח אם אעזור לה לצאת מהשמלה ואפילו תפתח את הפה לכל מיני מטרות ראויות יותר או פחות. האמת שאת החלק השני של המשפט תרגמתי באופן די חופשי והחלטתי שאחרי שאשבע אחפש ברשת איזה מדריך לשפת הסימנים בכדי לאשש את העניין.

    את הסבב התחלתי בדוכן הסושי.
    "יופי של טורטיות" זרקתי לעבר ה "מוכרת", נערה צעירה, יתכן שאף תיכוניסטית בחופשת הקיץ, שסביר להניח שאופן העסקתה מפר מספר לא מועט של חוקי מדינה ומספר חוקי עזר עירוניים.
    "זה לא טורטיה, זה סושי" אמרה הנערה, נועצת בי עייני עגל, מפרה מספר לא מועט של חוקי אבולוציה.
    מכיוון שאיינני מחובבי הסושי, הגנבתי מבט מהיר לעבר שדיה ואף למטה מכך, מפר מספר חוקי מוסר ומדינה והמשכתי הלאה.

    "פטה כבד?" חייכה אלי נערה נוספת מדוכן פטה הכבד.
    "כבר פיטיתי" אמרתי לה, "אבל אשמח לטעום".
    היא מרחה בחושניות פרוסת צנים בפטה אורירי ונימוח בעוד אני נמרח על הדלפק כנערה צעירה מתבונן בהשתאות בשדיה העגלגלים שנעו בתנועות אליפטיות קטנות עם כל מריחה.
    הפטה גופא היה אורירי ונימוח במידה. ניכר בו טעמו של יין פורט אדום, ואם אני לא טועה, נגיעות של רוזמרין רענן וטוויסט מעניין של זנגוויל.
    מירכזתי את הזין בג'ינס, הודייתי לנערה, ונעתי לעבר תחנת ה "נערה - אוכל" הבאה.

    אכזבה. כנראה שמישהו מהממונים החליט שאין זה מתפקידן של נערות עדינות לטפל בבשרים קשים, כך שאת פינת האסאדו איכלס בחור רוסי צעיר ונאה.
    הוא חתך במיומנות חושנית פרוסות מן האסאדו העסיסי והושיט לי צלחת. "יש מסיבת 'אסאדו - מאזו' למביני עניין יותר מאוחר באשדוד" אמר לי בקול נמוך, נועץ בי את עייניו התכולות.
    אנשים כבר מתו על פחות מזה, אבל בהיות רוחי טובה עלי הסתפקתי בשתי כאפות, אחת ישרה ואחת הפוכה כתשובה שאינה משתמעת לשתי פנים.

    "אני מבין מזה שאתה מגיע, כן?" אמר הבחור.
    האסאדו גופא היה אורירי ונימוח במידה. ניכר בו טעמו של יין פורט אדום, ואם אני לא טועה, נגיעות של רוזמרין רענן וטוויסט מעניין של זנגוויל.

    בעודי מתכנן את המתקפה על היעד הבא עבר לפתע רחש של התרגשות בנוכחים. סוף סוף, בשעה איחור, פסעו החתן והכלה אל עבר החופה. החתן נראה נרגש כחתן ביום חופתו והכלה עסקה נואשות בהסרת סימני זרע מההינומה.
    "נתבקשתי לקצר" פתח הרב ואמר לשמחתי, "אבל סרבתי".
    בכדי להוכיח את הנקודה הוא טחן ללא לאות במהלך חצי השעה הבאה עד שאפילו החתן החל לאבד עניין והחל לעגוב קלות על הכלה. הרב הבין את הרמז ואמר סוף סוף "אצל מי הטבעת?".
    "פיייי, הטבעת" נמלטה צעקה מפי אחד החברים, כנראה השושבין, "שכחתי אותה באוטו, שתי דקות אני חוזר".
    הדבר עלה לנו בסקירה נוספת של פרשת השבוע ומספר דיקדוקים הילכתיים נוספים על חיי הנישואים, ולאמא ולסבתא של הכלה בצפייה מבועתת בחתנן לעתיד נצמד ככלב מיוחם לאחוריה של ביתן/נכדתן התמימה, אך לאחר מספר דקות שנידמו כנצח חזר השושבין והכריז: "הטבעת נשכחה בדירה בתל אביב, השותפה שלי כבר בדרך ואם ירצה השם תוך גג מחצית השעה היא כאן".
    השם לא רצה, או אולי היה מוזמן לחתונה אחרת, ואת השעה הבאה העברנו בקיצור תולדות הנביאים, הילכות נידה ושאר מרעין בישין של יהודים.
    החתן והכלה פרשו לאתנחתא בחדר ההתייחדות, הסבתא קיבלה שבץ קל כתוצאה מההתרחשויות, חברי ההומו תיאם תיאומים אחרונים עם הרוסי השובב של האסאדו ואני חיפשתי קורבן.
    אחות הכלה ישבה לא רחוק ממני, כלואה בשמלת הקונדום, פניה כבר קיבלו חמישים גוונים של כחול.
    הבאתי כסא והתיישבתי לידה. "דופק פיליבסטר הרב" אמרתי לה בחיוך.
    היא הסבירה לי בתנועות ידיים שהליך הפיליבסטר נקרא על שם לורד אנגלי שבמאה השמונה עשרה נאם בפרלמנט במשך 22 שעות עד שהתחלפה לה היממה והאולטימטום של הצאר הרוסי הסתיים או משהו כזה, אבל לאחר שבדקתי באתר של שפת הסימנים שמצאתי בינתיים הסתבר שהיא שאלה "מה זה פיליבסטרד?".

    לאחר כשעה הגיעה סוף סוף השותפה, נרגשת כולה. "הגעתי לפני 45 דקות" התנצלה, "אבל לא הצלחתי לחנות".
    שוב פסעו החתן והכלה במעבר והתייצבו על הבמה לצד האמא והסבתא שבינתיים התאוששה אך נשארה לשבת ליתר ביטחון.
    "נתבקשתי לקצר" פתח הרב ואמר, "וכך אעשה. ענוד לה את הטבעת בבקשה".
    מפה הכל התגלגל במהירות. החתן ענד לה את הטבעת, שבר את הכוס ודפק לה צרפתית מהסרטים לקול מחיאות הכפיים של הנוכחים.

    הכלה הייתה בעננים. מבחינתה הערב לא היה יכול להיות מוצלח יותר. היא גם קיבלה את החתונה שחלמה עליה מאז גיל 12, גם קיבלה זין פעמיים בחדר ההתייחדות ואפילו הסכימה לפנק את הגבר שלה בגמירה בפה לכבוד המאורע.
    החתן היה בתחושות מעורבות. אמנם הוא העניק לכלה פעמיים זין בחדר ההתייחדות, אבל היו צפויות לו כמה שנים טובות של עבודה במשמרות כפולות כדי לשלם על האקטרווגנזה הזאת, והוא ידע שהפעם הבאה שהזין שלו יראה פה מבפנים, שלא לדבר על הזרע שלו, תהיה כנראה רגע אחרי המשפט "אבל כל החיים חלמתי לגור במגדל יוקרה" שיצא מפי זוגתו, רגע אחרי שייסיימו לשלם על החתונה.
    אני קיבלתי מכות רצח מהאחים של הכלה במגרש החנייה. בדיעבד הסתבר שהמשפט אותו תרגמתי בצורה חופשית בתחילת הערב לא היה "אשמח אם תעזור לי לצאת מהשמלה..." וכדומה אלא יותר "יה אשכנזי מניאק, למי אתה חושב שאתה מדבר ככה, יה זבל, חכה חכה האחים שלי, שאגב הם חיילים במשפחת הפשע של דומראני וקיבלו חופשה מהכלא במיוחד לחתונה, יזיינו לך תצורה אחרי החופה".
    קצר קטן בתקשורת, מה לעשות.

     

    המשך ל "שמיים פתוחים".

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/7/13 19:20:
      מזל טוב, נשמע שהולך להיות מבלבל משהו :)
        11/7/13 15:58:
      מזמן לא צחקתי כל כך... אני מתכוננת לחתונה של בתי שתתקיים אי"ה בעוד חודשיים ומדמיינת לי את הרבה הרפורמית שלהם נואמת על דיני האישות וחשיבות הסכם הממון לפני הגירושין ומנסה להחזיר בתשובה את אורחינו שחזרו בשאלה, בשעה בה הכלה שוברת את הכוס לזכר חורבן הבית (אצל הרפורמיים זו אופציה כשרה למהדרין) ואם החתן מראה מצגת בה הזוג הצעיר נצפה בטיטולים עושה עיניים זה לזו (כן, הם היחד מגיל אפס כמעט)...:) טוב, נראה שיהיה לי חומר לפוסט בנושא... חכו ותראו... טלי*
        30/6/13 19:30:
      תודה חברים. יאיר, אני עייף ומותש לאחר עוד יום במפעל... תשובה מתחכמת בהמשך או לא :)
        30/6/13 06:49:
      מזל טוף! בתור דוס אני חייב לשאול כיצד הצליח הרב לקשור בין שמלת הקונדום, האחים דומראני ופרשת השבוע
        29/6/13 22:55:
      רק בשמחות
        29/6/13 13:58:
      אסוציאציות....וזה היה הפרק האחרון של העונה הראשונה....טעות לשונית....חמורה....
        29/6/13 13:57:
      כאחת שסיימה לצרוך מחדש את העונה האחרונה של הסופרנוס לפני כמה דקות....התכוונתי לטוויסט שהאחים של הצפודה בשמלה עשו לך.... :) מה שמוביל אותי לעוד אסוציאציה של גווילי נייר עתיק עם תוכן "למעל גיל 18".
        29/6/13 13:51:
      תשמעי, אני מבין מאוד קטן (אם כי יודע להעריך ולהיינות מאוכל טוב) אבל זנגוויל זה תבלין שריר וקיים, לא? וכעת לאחר בדיקה בוויקיפדיה, מי היה מאמין, זנגוויל זה ג'ינג'ר!
        29/6/13 13:44:
      מה שמתחיל בנגיעות של רוזמרין רענן....נגמר בטוויסט "מעניין" של זנגוויל......מקורי, הכינוי "זנגוויל"..... :))))