![]() מה חשבתי לעצמי?!
לפני יותר מחצי שנה, פתאום זהו, הלכת, ללא פרידה ולו נביחה, מצאתי אותך ללא נשימה.
זה אמנם צפוי היה, הרי זה סוג של מחלה לא קיימת לה דרך חזרה, קשה היה ככה לראותך.
בבוקרו הרגיל של אותו יום, לא היה שום סימן אזהרה, אכלת וקצת התקשית בהליכה, אבל כשחזרתי, לא חיכית....
כשנכנסתי שמחה לא הייתה, היא ישבה מולך בדממה, לא באה לקבל את פני, מבט ממך לא מסירה.
היומיים שאחרי היו נוראים, לטייל עם רצועה בודדה, כאילו כל הזמן מחפשת, את הזרוע היד השנייה.
לא יכולתי זאת לשאת, את השקט של זואי שנותרה, והייתה כל כך שקטה, והדממה בבית כה גדולה.
אימצתי עבורה בובי לחברה, וחשבתי שהכול בסדר וטוב, כואב, אך החיים ממשיכים, כאילו החור בלב כוסה טלאים.
ואתמול, אחרי ימים כה רבים, ראיתי אישה נחמדה וכלבתה, שהייתה פשוט ממש אתה, גובה, משקל, צבע, שיער ופנים זהים.
משפחת הטריירים הסמרטוטיים שעלי באמת כל כך אהובים, ומאז הן לא מפסיקות, הדמעות, להגיע ולהציף מחשבה ועיניים.
געגועים מתפרצים כמו מסתימה, מאיפה בכלל הם באים? איפה היו כל אותם חודשים? הכול משבשים להטביע מאיימים.
חייך היו רובם פחד, קשיים וכאבים יודעת, היית אחד האימוצים הקשים, הפכת לאחד המוצלחים, רגישים ופקחים, כואב שלא ניתנו לך אצלי יותר שנים.
צחקתי במרירות לעצמי בפנים, חשבתי שהתחסנתי אחרי שנים, אך לא בקלות מסתבר מתגברים, אין הנחות באהבה, פרידות וגעגועים, הם נשארים הרבה אחרי שהולכים.
הכלבה באוטובוס
![]() לולי
![]()
![]() |
תגובות (62)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה
תודה שוב לכולם
מה חשבתי לעצמי? אין לי שמץ
מה חשבתי לעצמי?
אין לי שמץ, לא הכול מבינה,
יודעת שכאן, תגובותיכם,
כאילו חיבוק הן, ונחמה.
עצוב לפעמים מעבר לעננים,
אי אפשר וחסר טעם לבכות,
כאב וגעגועים בפנים,אחרים,
מעבר לדמעות על הפנים.
כאב שככל חוקי הפיסיקה והחיים,
שואף לאוויר, לאור החמה
אי אפשר לכלאו בפנים,
יפרוץ ללא אזהרה החוצה.
ובכאב גם על עצמי מגחכת,
אעלק בגרות, גם לא בדיוק מתגברת,
כפצע, מורסה, פשלה מבישה,
לא יגליד עד שיתנקז וייראה קבל עם ועדה.
כולנו לפעמים אבלים וכואבים,
קוברים אותו עמוק בפנים,
וכשאיך שהוא להתמודד מסוגלים,
בקצב מוזר ולא עקבי, משחררים.
פוחדים לאהוב שוב לעשות דברים,
שתוצאתם התמודדות עם הבפנים,
פצעים פנימיים כך אינם מגלידים,
לפעמים... זה רק לאמץ שוב בעל חיים.
אם נחייה בפחות מועקה קבורה בפנים
נתמודד גם כשלא נוח, כואב, ומפחדים,
נראה שלאורך זמן מרוויחים,
לכתו של אהוב בהחלט כך מרפאים.
תודה מהלב לחברים ולאורחים,
למי שחשים הזדהות ומבינים,
וגם למי שמרגיש עמוק בפנים,
ואינו יכול להוציא זאת למילים......
עצוב.
כמו יום חם ללא משב רוח.....פשוט עוברים דרך זה עם
התקווה שאולי להם לא עצוב כמו לנו.....ושהמעבר לא
היה כה טראומטי.
זאת פיצי שלי טריירית בת 14+ לא יודעת מה אעשה כשיגיע היום..שלא ממש רחוק אוף דמעת אותי לגמרי !!
מבין ועצוב - החבר הכי טוב של נכדי,בן השנתיים,
הוא "מאצ'ו" כלב שאימצו לפני מספר שנים.
בונבוניטה יקרה לליבי
אני כל כך מבינה לליבך
כמה עצוב .....
נאלמו לי המילים סליחה יקירתי
נשאר חלל ריק והמון געגועים.......
( אני שומרת למזכרת דיסקית ורצועת צוואר של רקס כלבי האהוב
שנידרס באיזו שבת בבוקר כשנתנתי לו לצאת מהבית - לבד
עד היום יש לי נקיפות מצפון על שלא יצאתי איתו באותו הבוקר....
)
חיבוקים אוהבים יקירתי ונשיקות חמות לליבך הגדול
עצוב . . . כי כלב הוא בן משפחה לכל דבר,
ואפילו מהמועדפים.