כותרות TheMarker >
    ';

    פרופיל

    bonbonyetta
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    מה חשבתי לעצמי?!

    62 תגובות   יום שבת, 29/6/13, 20:01

    ''
     

    מה חשבתי לעצמי?!

     

    לפני יותר מחצי שנה,

    פתאום זהו, הלכת,

    ללא פרידה ולו נביחה,

    מצאתי אותך ללא נשימה.

     

    זה אמנם צפוי היה,

    הרי זה סוג של מחלה

    לא קיימת לה דרך חזרה,

    קשה היה ככה לראותך.

     

    בבוקרו הרגיל של אותו יום,

    לא היה שום סימן אזהרה,

    אכלת וקצת התקשית בהליכה,

    אבל כשחזרתי, לא חיכית....

     

    כשנכנסתי שמחה לא הייתה,

    היא ישבה מולך בדממה,

    לא באה לקבל את פני,

    מבט ממך לא מסירה.

     

    היומיים שאחרי היו נוראים,

    לטייל עם רצועה בודדה,

    כאילו כל הזמן מחפשת,

    את הזרוע היד השנייה.

     

    לא יכולתי זאת לשאת,

    את השקט של זואי שנותרה,

    והייתה כל כך שקטה,

    והדממה בבית כה גדולה.

     

    אימצתי עבורה בובי לחברה,

    וחשבתי שהכול בסדר וטוב,

    כואב, אך החיים ממשיכים,

    כאילו החור בלב כוסה טלאים.

     

    ואתמול, אחרי ימים כה רבים,

    ראיתי אישה נחמדה וכלבתה,

    שהייתה פשוט ממש אתה,

    גובה, משקל, צבע, שיער ופנים זהים.

     

    משפחת הטריירים הסמרטוטיים

    שעלי באמת כל כך אהובים,

    ומאז הן לא מפסיקות, הדמעות,

    להגיע ולהציף מחשבה ועיניים.

     

    געגועים מתפרצים כמו מסתימה,

    מאיפה בכלל הם באים?

    איפה היו כל אותם חודשים?

    הכול משבשים להטביע מאיימים.

     

    חייך היו רובם פחד, קשיים וכאבים

    יודעת, היית אחד האימוצים הקשים,

    הפכת לאחד המוצלחים, רגישים ופקחים,

    כואב שלא ניתנו לך אצלי יותר שנים.

     

    צחקתי במרירות לעצמי בפנים,

    חשבתי שהתחסנתי אחרי שנים,

    אך לא בקלות מסתבר מתגברים,

    אין הנחות באהבה, פרידות וגעגועים,

    הם נשארים הרבה אחרי שהולכים.

     

     הכלבה באוטובוס           

                

     

    ''
      

    לולי

     

    ''

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (62)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        31/5/15 02:58:
      זה כאב וגעגוע שלא נגמרים ואין להם לאן ללכת.... טוב שמצליחה לכתוב אותם...
        30/5/15 18:45:
      מדהים ומעניין
        21/11/13 09:52:
      מקסים כל כך נכון וכואב... חושבת על הגע הנורא בו כלבתי תעזוב אותי
        14/8/13 23:26:

      תודה

        14/8/13 22:45:
      מרגש ומדמיע. איתך בכאבך. חשפת את הכל עד העצם. לדעתי, היתה לך הזכות לאמץ אותה ולגדל אותה ולהעניק לה חיים טובים ומאושרים, ובזה לפחות אפשר להתנחם מעט. קבלי חיבוק.
        13/7/13 11:34:
      והדמעות זולגותתתתת.
        8/7/13 22:42:
      רק עכשיו קראתי. קבלי חיבוק!
      יקרה שלי.. מחבקת אותך ושולחת אהבה גדולה.. מזדהה עם כל מילה שלך.. יודעת את כאבך. היי חזקה :)
        7/7/13 22:35:

      תודה שוב לכולם   נבוך

        7/7/13 13:42:
      מרגשת שכמותך.......נסתרות כנראה דרכי הלב ולעתים באמת אנחנו לא עשויים מבטון ופלדה.....
        5/7/13 07:26:
      סוג של רקויאם לכלבץ את משהו מיוחד
        4/7/13 08:55:
      אחת המשאלות שהייתי מבקש מטבעו של עולם היא לא לראות בסבלו של האחר. לא כשמדובר בחי ולא באדם. כי סיבלו של האחר הוא לפעמים כפל סבל לגביך.
        3/7/13 20:34:
      פרידה מאד כואבת..מזדהה עם כל מילה...
        3/7/13 08:01:
      עברתי את זה - זה קשה , כואב מאוד.
        2/7/13 22:57:
      מי שלא אהב ואוהב כלבים לא יבין את העצב הקשה של הפרידה ממנו.
        2/7/13 20:22:
      מזדהה עם כל מילה , הכאב הוא גדול ,הגעגוע הוא עצום. הכלבים שהיו לי בבית בילדות עד עכשיו מלווים אותי, למרות שהם אינם בחיים. יצא לי פעם לנהל שיחה עם אישה שמאוד אוהבת כלבים אבל היא לא מגדלת בבית, כששאלתי מדוע היא ענתה לי שהיא מעדיפה לחסוך מהילדים שלה את הכאב של הפרידה מהכלב. אני אישית חושבת למרות שהכאב הוא גדול וההרגשה היא שמאבדים בן משפחה- זה שווה את כל השנים שבהם הכלב היה חלק מחיינו,העניק לנו אהבה אין סופית. לא הייתי מוותרת על כל הרגעים היפים שהיו לי איתם. ..
        2/7/13 19:09:

      ''

      מה חשבתי לעצמי? אין לי שמץ 

       

      מה חשבתי לעצמי?

      אין לי שמץ, לא הכול מבינה,

      יודעת שכאן, תגובותיכם,

      כאילו חיבוק הן, ונחמה.

       

      עצוב לפעמים מעבר לעננים,

      אי אפשר וחסר טעם לבכות,

      כאב וגעגועים בפנים,אחרים,

      מעבר לדמעות על הפנים.

       

      כאב שככל חוקי הפיסיקה והחיים,

      שואף לאוויר, לאור החמה

      אי אפשר לכלאו בפנים,

      יפרוץ ללא אזהרה החוצה.

       

      ובכאב גם על עצמי מגחכת,

      אעלק בגרות, גם לא בדיוק מתגברת,

      כפצע, מורסה, פשלה מבישה,

      לא יגליד עד שיתנקז וייראה קבל עם ועדה.

       

      כולנו לפעמים אבלים וכואבים,

      קוברים אותו עמוק בפנים,

      וכשאיך שהוא להתמודד מסוגלים,

      בקצב מוזר ולא עקבי, משחררים.

       

      פוחדים לאהוב שוב לעשות דברים,

      שתוצאתם התמודדות עם הבפנים,

      פצעים פנימיים כך אינם מגלידים,

      לפעמים... זה רק לאמץ שוב בעל חיים.

       

      אם נחייה בפחות מועקה קבורה בפנים

      נתמודד גם כשלא נוח, כואב, ומפחדים,

      נראה שלאורך זמן מרוויחים,

      לכתו של אהוב בהחלט כך מרפאים.

       

      תודה מהלב לחברים ולאורחים,

      למי שחשים הזדהות ומבינים,

      וגם למי שמרגיש עמוק בפנים,

      ואינו יכול להוציא זאת למילים......

        1/7/13 20:54:
      סיפור חיים עצוב וכואב צחית
        1/7/13 19:36:
      קשה הפרידה
        1/7/13 15:37:
      מחבקת. עצוב. :( זה לא מנחם אבל עדיין חיבוק בא למלא. נשיבוק יקירתי.
        1/7/13 14:08:
      עצוב מאוד, זה חלק מהחיים כמו שאנחנו יודעים. אצלי זה השיקול המרכזי לפני שאני מאמץ כלב, הידיעה שנתאבל עליו בהמשך. ומצד שני זה דרכו של העולם.
        1/7/13 08:52:
      הכלב כבן משפחה , פרידה כואבת
        1/7/13 06:47:
      יקירה, הכאב של האובדן קיים, אבל הזיכרונות והחוויות הנפלאים נותרים, וזה משהו שאין לאנשים שלא מגדלים את הכלבים שלהם באהבה. האהבה לכלבים, והאהבה שמקבלים מהם- זה דבר לא מובן מאליו אצל כולם, ואנו זכינו לחוות אותה- וזוהי זכות ענקית.
        1/7/13 06:14:
      הפרידה מהם כמעט בלתי אפשרית. כל "ילד" כזה שהלך לי/נו משאיר צלקת עמוקה בלב, ולפעמים גם צלקת אמיתית בגוף מארוע כזה או אחר... (השמור לכל אחד).
        1/7/13 00:28:
      עצוב וכואב.
        30/6/13 23:41:
      כן, גם לבעלי חיים נקשרים. אפילו לצב! שלא תדעי דאבה עוד, עמוס.
        30/6/13 23:24:
      געגועים!
        30/6/13 22:55:
      עצוב וכתבת מקסים.
      נורא. כלבים הם חברים. אבל צריך להמשיך...
        30/6/13 21:44:
      כל כך עצוב... :(
        30/6/13 20:30:

      עצוב.

      כמו יום חם ללא משב רוח.....פשוט עוברים דרך זה עם

      התקווה שאולי להם לא עצוב כמו לנו.....ושהמעבר לא

      היה כה טראומטי.

        30/6/13 20:29:
      וואי זה נורא..
        30/6/13 20:18:
      מוכר וכואב גם לי .
        30/6/13 20:00:
      אין מילים, רק אומר, אני מבינה!
        30/6/13 19:36:
      בונבונייטה היקרהמאוד, היה לי קשה מאוד מאוד לקרוא את הפוסט המרגש לך, כל כך הרבה....... מפחדת מאוד מאוד מהיום הזה, זה בעצם פשוט חלק ממך כבר לגמרי. חיבוק אוהב שרון.
        30/6/13 18:16:
      אין הנחות באהבה, פרידות וגעגועים, הם נשארים הרבה אחרי שהולכים - נכון. מרגש, תודה רבה
        30/6/13 18:03:
      מאד עצוב לאבד כך פתאום חלק מהמשפחה
        30/6/13 18:03:
      מאד עצוב לאבד כך פתאום חלק מהמשפחה
        30/6/13 18:03:
      מאד עצוב לאבד כך פתאום חלק מהמשפחה
        30/6/13 16:56:
      לא אכתוב לך קלישאות זה נכון, גם אחרי שנים פתאום בבת אחת כשרואים זו מכה רצינית בלב. ככה זה.אין מה לעשות. זה איתנו תמיד. מאז שמרסי נפטרה אם אני רואה כלבה כמוה אני מתרסקת, פעם הייתי מבהילה את הבעלים עים הבכי היום אני פשוט מסבירה וממשיכה לבכות..
        30/6/13 16:47:
      עדיין לא גידלתי כלב, אבל לחברים רבים שלי יש ואני רואה כמה קשה אם הוא הולך מהעולם.
        30/6/13 15:35:
      זה נורא קשה וביחוד קשה להסביר למי שלא עבר את זה אף פעם
        30/6/13 15:27:
      כלב דועך זה עצוב כמו חבר דועך, עצוב
        30/6/13 15:20:
      מרגש. מבינה את כל מה שעבר עליך. (יודעת שזה לא עוזר...) הכלבים שלנו היו שונים בסוגם. היום, כשאנו ברחוב ועובר כלב מהסוג שהיה לנו, שנינו נדרכים, הזיכרון מכניס מין "בוקס" כזה.
        30/6/13 13:48:

      http://cafe.themarker.com/image/810685/

      זאת פיצי שלי טריירית בת 14+  לא יודעת מה אעשה כשיגיע היום..שלא ממש רחוק אוף דמעת אותי לגמרי !!

        30/6/13 13:41:
      עצוב.
        30/6/13 12:33:
      כואב הלב. משתתפת בצערך בונבונייטה. לפחות חברך זכה אצלך לאהבה רבה וימים יפים.
        30/6/13 10:54:
      עצוב כשחבר הולך...
        30/6/13 09:05:
      דמותה חקוקה, באנרגיה מיוחדת משלה. אל תתפלאי אם עוד תרגישי אותה בעתיד.
        30/6/13 08:53:
      האהבה שלך לחיות פשוט ממיסה כל אבן....
        30/6/13 07:54:
      כלב, נשמה אנושית לכל דבר. עצוב נורא.
        30/6/13 07:49:
      פרידה היא תמיד קשה *
        30/6/13 04:36:
      חבר אתה חסר.
        30/6/13 00:18:
      פרידה סופית מכלב אהוב לא כואבת פחות (או לפחות לא הרבה פחות) מפרידה מאדם אהוב. היא תכופה יותר. וזה עוד יותר גרוע. מסקנה?
        29/6/13 22:58:

      מבין ועצוב - החבר הכי טוב של נכדי,בן השנתיים,

      הוא "מאצ'ו" כלב שאימצו לפני מספר שנים.

        29/6/13 22:50:

      בונבוניטה יקרה לליבי נשיקה

      אני כל כך מבינה לליבך

      כמה עצוב .....

      נאלמו לי המילים סליחה יקירתי בוכה

      נשאר חלל ריק והמון געגועים.......

      ( אני שומרת למזכרת דיסקית ורצועת צוואר של רקס כלבי האהוב

      שנידרס באיזו שבת  בבוקר כשנתנתי לו לצאת מהבית - לבד

      עד היום יש לי נקיפות מצפון על שלא יצאתי איתו באותו הבוקר....בוכה)

      חיבוקים אוהבים יקירתי ונשיקות חמות לליבך הגדול

       

        29/6/13 22:25:
      ככה מרגישים כשמאבדים חבר טוב....עצוב
        29/6/13 21:45:
      הזמן לא תמיד מרפא ומשכיח, רק מטשטש... שבוע טוב !
        29/6/13 21:44:
      ישנם אובדנים המותירים חלל גדול מדי מכדי שיתמלא בדבר אחר, טוב ככול שיהיה. חיבוק
        29/6/13 21:35:
      סליחה, התכוונתי ללולי כמובן. בובי ייבדל לחיים ארוכים
        29/6/13 21:21:
      כמה יפה. כל כך מדויק ועמוק התיאור של הכניסה הביתה. אין הרבה מלים. מסתבר שה דומה אצל כולנו. תחילה כאב בלתי נסבל, אחר כך הזמן ברוב חסדו מכהה בכל זאת, מדחיק, קצת משכיח - גם זה עצוב אבל אחרת לא היינו יכולים להמשיך. ואז בגלים פתאום זה חוזר, כמו אצלך. אצלי זה הרבה בחלומות. כשאני חושבת שכבר שכחתי איך נאנו נראה בדיוק הוא מופיע בחלום עם כל כתם וכל קווצת שיער, שחשבתי שכבר לא זכרתי בדיוק את ההרכב. גם לי היתה כלבה שמצאתי אחרי שמישהו זרק והיתה אצלי רק שמונה חודשים נהדרים וקשים, כבר היתה חולת כליות. באתי הביתה ומצאתי אותה מתה. גם היא היתה טריירית סמרטוטית צהובה. נשמה טובה. בובי היה אצלך יותר זמן נדמה לי, והיה לו מזל ענק וזה ידוע. רק חושבים על כל מה שקורה לבעלי החיים האחרים וזה ברור שגם אם היו לו שנים רעות - פיצוי כמו שקיבל מעטים זוכים לו בעולמנו. יילך אתך עד הסוף, גם אם לפעמים לא תחשבי עליו, יהיה שם
        29/6/13 21:11:

      עצוב . . . כי כלב הוא בן משפחה לכל דבר,

      ואפילו מהמועדפים.

      ארכיון