אדם מול אדם

מאת הצייר יוסי מזרחי

על התערוכה " להלך בין הבריות " של הצייר איציק ברזילי

פתיחה 4 יולי 2013 שעה 19:30 בגלריה העירונית בבית אמני הרצליה.  

היום אפשר לראות ציורי מערות עוד מהתקופה הפרהיסטורית, שביטאו את יכולת החשיבה, התקווה והגורל שהיו כלי נשקו היחידים של האדם מול כל הסכנות שארבו לו בסביבה בה הוא חי. המערות היו עבורו המקלט היחיד שהגן עליו ומשם התנהלו חייו. קירות המערות היו עבורו מצע שאפשר לו לבטא את פחדיו , תקוותיו, ומעמדו בתוך הסביבה העוינת. 

אם ננתח היום את כל ציורי המערות שאותרו , נזהה באופן חד משמעי שהאדם הוא הנושא העיקרי בהם. מלחמותיו, הצלחותיו בצייד, מידת עושרו, מעמדו, כוחו וכו'. גם בתקופה הפרעונית במצרים העתיקה היה האדם מרכז היצירה הן בפיסול והן בציור ואף נקבע קנון צורות הקובע את המידות והיחסים בין חלקי הגוף השונים כדי שתהיה אחידות בתיאורו. האומנות היוונית הקדומה הושפעה מהכללים שיצרו המצרים בקנון הצורות שלהם. ה"קורוס" - דמות  הגבר בפיסול היווני הקדום הייתה מאוד קרובה לסטריאוטיפ של הגבר באומנות המצרית. דבר זה יצר את הסברה שגם ליוונים דאז היה קנון צורות משלהם לדמות האדם. מאוחר יותר בתקופה ההלניסטית והרומית שלאחריה, האדם הפך למרכז היצירה האמנותית עד למידה של "האלהתו" ודמות האדם קיבלה ביטוי שנראה לכאורה חופשי  אך למעשה נוצרו כללים חדשים להבעת יופיו . דמות האדם הייתה גם המוטיב המרכזי בהפצת הנצרות והסברתה והגיעה לשיאה בתקופת הרנסנס. האומנות היהודית נשמרה מלצייר את דמות האדם עקב האיסור המפורש "לא תעשה לך פסל ..." והביטוי הקדום ביותר היה בסצנות התנ"ך מבית הכנסת שב "דורא אירופוס" מתחילת המאה השלישית שהתגלה בגבול מסופוטמיה (מזרח סוריה דהיום) שהעתק שלהם נמצא בבית התפוצות.

עם זאת דמות האדם כמעט נעלמה לחלוטין מהאמנות היהודית עד לתקופה החדשה שלאחר גירוש ספרד. בימינו אלה, אנו הפכנו להיות ככל העמים ומהיצירה היהודית סולקו כל מגבלות ההבעה . האדם היה והווה מרכז הבריאה אך דינו כדין כל אובייקט אחר באמנות הפלסטית.

למעשה תמצית האמנות מאז ומתמיד הייתה "האמן מול הנושא" וכל אמן קבע את הכללים של עצמו לצורך ההבעה ביצירתו. דמות האדם הפכה להיות נושא אחד מתוך נושאי יצירה רבים.

כאן אספר על סוג מיוחד של אמנים, שהאדם כנושא, עם כל מורכבותו, הוא גם מקצועם המקיף, גם תחביבם וגם תכלית עשייתם. הציור שיוצרים אמנים אלה הוא יותר מדקורציה ויזואלית או הבעה אסטטית או תפישה של זרם חדשני באמנות העכשווית. אני מכיר אמנים אלה מקרוב .

לפני זה אבהיר שאינני מנותק מהעשייה האמנותית בארץ ובעולם, אני עצמי צייר, מבקר  וחוקר אמנות , הכרתי ומכיר אישית רבים מאמני ישראל שחלקם היו מוריי או תלמידיי או ידידיי או קולגות וכולם מציינים נקודות משמעותיות בקו הזרימה של חיי. אחד מהם הוא ידידי הצייר איציק ברזילי. אני מכיר מעל עשרים וחמש שנה. הכרתי את עשייתו ואת הציור שליווה אותה.

בעת תליית אחת מתערוכותיו שבה הציג את הסדרה של נגני הג'ז שאל אותו אחד העובדים על איזה כלי הוא מנגן ואיציק השיב ש"הוא מנגן עם המכחולים על בד הציור".. בתערוכה אחרת שבה צייר הווי של הדייגים אמר לו אחד המבקרים שנראה לו שהוא  אוהב מאוד את הים ואיציק ענה שהוא "אוהב את האדם וכי הים ומועדוני הג'ז הם רק התפאורה".  מה פשר אהבתו זו, האם היא מכילה את התום, אובדן חוש המידה, האחריות ו"העיוורון" המאפיינים כל כך את המושג אהבה?

כדי שנוכל להשיב על סוגיה זו , יש להשיב קודם כל מיהו איציק ברזילי. הנער שעלה מעיראק בגיל 11 והתחנך בקיבוץ גבעת השלושה במסגרת עליית הנוער. שירת בחיל המודיעין , סיים תואר ראשון ומאז התחיל את קריירת חייו במשרד ראש הממשלה ושם הגיע לתפקידים הבכירים ביותר. מאז פרישתו הוא מנהל בהתנדבות.  עמותה הפועלת ללא מטרות רווח, למען הכלל. הזכרתי גם נושא זה כדי להמחיש את מידת מרצו ואת התנהלותו של איציק כאדם מול האדם האחר ולא משנה מהו התחום בו הוא עוסק. עד לפרישתו עיסוקו היה האדם על כל מורכבותו: אישיותו, כוחו וחולשותיו. האדם היה נושא עיסוקו אך היה גם נושא אמנותו. הציור שימש אותו בעיסוקו באותה עת בדרכים רבות , לעתים כדי להקל על נפשו ממעמסת החשאיות , הציור שימש אותו גם כיומן מסע המתעד את האנשים שפגש ואת המקומות הרבים , על כל רחבי הגלובוס, בהם הוא ביקר. לא אחת שימש לו הציור גם ככלי עזר למילוי תפקידו. איציק הוא דוגמה לסוג המיוחד של האמנים שהאדם הוא גם עיסוקם וגם אומנותם.

http://youtu.be/Aba1OPt9YOo

לפני זמן מה, איציק הזמין אותי לסטודיו שלו , היה עליו להחליט על הנושא שיבחר להציג בתערוכת היחיד שלו שתתקיים בתחילת חודש יולי הקרוב בגלריה העירונית בבית אמני הרצליה. הוא רצה להתייעץ איתי בהיותי ידיד, קולגה ואמן. הוא הציג בפניי מאות ציורים ורישומים שרובם טרם הוצגו וכללו נושאים לא מעטים: נגני הג'ז, הדייגים, נופים מכל העולם עם דמויות ומראות אופייניים, נופים עם דמויות מהארץ, חברים לעשייה, רישומי מודלים, סדרות ציורים מארצות ערב, רישומים המתעדים דיוקנאות ומקומות ששימשו גם במסגרת עבודתו ועוד. מאחר וראיתי שרוב עבודותיו ראויות , הצעתי אפשרות שייבחר אחד מבין 4-5 נושאים שראיתי שהן מבחינת גיבושן ובהתחשב בגודל הגלריה , יתאימו לתערוכה. הצעתי זאת בלב כבד מאחר שעקב כך לא יוצגו עבודות ראויות רבות מסדרות  אחרות. איציק שאל אם יש לי רעיונות לגבי שם לתערוכה . הצעתי לו שיחליט קודם את מה הוא יציג ורק אחר כך להתלבט בעניין השם.

שבתי לביתי ולאחר מספר שעות קיבלתי אי-מייל ארוך ממנו וכאן אני מצטט קטע ממנו-  "הנושא הוא אחד והוא  האדם באשר הוא. הוא מנגן הוא עובד הוא דג בים הוא נמצא בשווקים על שפת הים ועוד ועוד... מכאן צריך לדעתי לבחור באדם כנושא  של התערוכה  אני הייתי ונשארתי איש של בני אדם, זה הנושא המרכזי בו עסקתי כל חיי ועתה אני מטפל בו באמצעות הציור... " .

אכן, זוהי ההחלטה הנכונה ביותר שאפשר היה לקבל כך יוכל להציג את הצימוקים מכל עוגות הנושאים שעומדות לרשותו.

זה היפה אצל האדם, אדם חושב ודן עם אדם על נושאים של אדם מול אדם. בסופו של דבר אדם אחר יראה וייהנה מיופייה של יצירה שאדם יצר כדי לגרום נחת רוח לעוד הרבה בני אדם. 

יוסי מזרחי

צייר איציק ברזילי

צייר איציק ברזילי

צייר איציק ברזילי

צייר איציק ברזילי

צייר איציק ברזילי

צייר איציק ברזילי