כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    דוקא בלוג

    למה דוקא - מפני שזאת מילה ישראלית למהדרין והיא הכותרת של הטור הקבוע הראשון שכתבתי.
    למה בלוג - מפני שכל עיתונאי אוהב לאהוב את החרות מעריכה.
    בלוג על תקשורת ופוליטיקה ועל האנשים והנשים שעושים אותן.
    כל הזכויות על תכני "דוקא בלוג" שמורות למחבר.
    ©

    תגובות (5)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      2/7/13 19:26:

    צטט: דוקטורלאה 2013-07-02 15:19:41

    מעניין לעניין באותו עניין - בילדותי הייתי "עיתונאי צעיר" בכמה עיתונים שיצאו לאור אז. הורי התגאו מאד בפרסומים, ואבי לחץ עלי שאראה בכך קריירה לעתיד. סרבתי בכל תוקף כי היו לי תוכניות אחרות. מי יספר לאבי בגן-עדן כי צדקתי, לאור המצב כיום? אגב, העיתונות היום שונה מזו שהייתה אפילו לפני עשור. זכורים לי עיתונאים אמיצים, חוקרים ובודקים.
    אני חושב שאלך על דוקטורטמגניב 

     

      2/7/13 15:19:
    מעניין לעניין באותו עניין - בילדותי הייתי "עיתונאי צעיר" בכמה עיתונים שיצאו לאור אז. הורי התגאו מאד בפרסומים, ואבי לחץ עלי שאראה בכך קריירה לעתיד. סרבתי בכל תוקף כי היו לי תוכניות אחרות. מי יספר לאבי בגן-עדן כי צדקתי, לאור המצב כיום? אגב, העיתונות היום שונה מזו שהייתה אפילו לפני עשור. זכורים לי עיתונאים אמיצים, חוקרים ובודקים.
      2/7/13 11:27:
    לא לשכוח שהעיתונות , במסגרת התחנפות לממשל לא מסקר הפגנות , מתרחקת מהמחאות ובכלל, מדובר בפודל . לתת להם כסף זה בעברית צחה, שוחד
      2/7/13 00:33:

    צטט: מיכאל בלק 2013-07-01 23:23:24

    תלות אמיתית ולא מאהבה, הייתי מכנה את זה: חיבוק הדוב, גם לחיבוק צריך שניים לפחות... בדיוק כך

     

      1/7/13 23:23:
    תלות אמיתית ולא מאהבה, הייתי מכנה את זה: חיבוק הדוב, גם לחיבוק צריך שניים לפחות...
    0

    לא לרקוד עם המחוקק

    5 תגובות   יום שני, 1/7/13, 10:44

    ''

     

    החיזור הגורלי שבין חברי כנסת לעיתונאים ולהפך קיבל לאחרונה תפנית חדשה. בצר להם שוקלים כלי תקשורת ונציגיהם במועצת העיתונות בקשת הקלות שונות במיסוי שיסייעו במאבק ההישרדות של העיתונות המודפסת.

    חברי המועצה שיש לי זכות להיות חבר בה כנציג אגודת העיתונאים בירושלים נחלקים לשתי מפלגות: מפלגת הצלת התקשורת המודפסת סבורים כי צוק העיתים מחייב אימוץ מודל של התחשבות יתר בעיתונות נוכח חיוניותה ותפקידה המרכזי בריקמה הדמוקרטית. לפיכך צריך לשכנע את הריבון כי יתן לתקשורת מעמד של תעשייה מועדפת מאד.

    ברקע: מסמך שהכינו אנשי האקדמיה הבכירים וימן ורייך - מסמך המציג מודל של סיוע נטול כפיפות.

    יש דבר כזה?

    מפלגת לא רוקדים עם המחוקק סבורה כי קיים ניגוד אינטרסים מובנה בין אלה הבאים לחשוף תמונות מצב כמות שהן לבין אלה שאינם סובלים מעודף אהבה לעיתונות ולעיתונאים. להפך – הם מפתחים לעיתים אלרגיה קשה למקצוע הזה.

    יש עתה נבחרת מכובדת מאד של עיתונאים לשעבר בבית המחוקקים וברשות המבצעת ומהם לפחות ניתן לצפות להבנה. ועם זאת – בכל עיתונאי יש רתיעה מהיזקקות לחסדים בשל הידיעה כי לחסדים אלה יש מחיר.

    וכמו שכל בעל מקומון זניח בעיר שדה יודע – כשמישהו מושיט לך גלגל הצלה ומשקיע בפירסום משמעותי בעיתונך – אתה לא משגר תחקירן שיבדוק לפרטי פרטים את כשרות עסקיו.

    אני השייך למפלגת הלא רוקדים עם המחוקק סבור כי המעבר מנייר לרשת הוא מציאות שיש לקבלה ללא חבלי נוסטלגיה לנייר ועם הבנה כי הרשת מאפשרת לעיתונות כמקצוע למלא את שליחותה במלואה ודוקא על רקע ריבוי קולות ובלוגרים.

    יהיה הכלי המוליך את האמת כמות שהיא אשר יהיה – אין תחליף לקול הזה החושף, החוקר ואינו נרתע גם כשהעובדות אינן נוחות בלשון המעטה לבעל הסמכות והכח. בין בעסקים – בין בממשל.

    חושף וחוקר אך לעולם תוך קבלת הציווי של תקנון האתיקה המקצועית בכל הקשור להוגנות, הצלבת מידע, הגנה על מקורות, דיווח מלא ובקשת תגובה.

    ועל רקע זה בולטת עוד יותר נחיצות שליחותה של מועצת העיתונות הן באכיפת תקנון האתיקה שלה והפעלת בתי דין להרתעת אלה הסבורים שיש להם פטור מסעיפיו – והן לחינוך הדור הצעיר של המצטרפים למקצוע על חיוניות הכח לבקר ללא מורא וללא משוא פנים – כלשון סיסמא עתיקה של שבועון מסוים שאיננו עוד.

    המועצה יכולה עתה למלא את השליחות הזאת ביתר שאת – או שתתפוגג כמסגרת שאיבדה את הקשר עם המציאות של עיתונות און ליין.

     

    צילום - עיתונאים בפעולה בכנסת - יונתן סינדל * תודה לצוות המוכשרים של פלאש 90 

    דרג את התוכן: