לפני כשבועיים, מתקבל בביתי מכתב בן שבוע מן המוסד לביטוח לאומי, בו מוסבר לי כי הואיל ואני משתכר למעלה מן הראוי, מבוטלת קצבת הזקנה שלי ואני גם חייב להם לא מעט כסף בגין מחצית השנה בה שילמו לי עקב מצג שוא.

נו, גימלה משרות המדינה, לא נראית לי כשכר מוגזם. אני מניח על כן שהם פשוט לא רשמו אצלם את האישור על יציאתי לפנסיה,
אני מניח בצקלוני צילומים של אי אילו אישורי פרישה – וניגש למל"ל בתחילת שעות קבלת קהל.
המודיעין מצייד אותי במספר לעמדות "גימלה כללית" ותוך דקות מעטות אני אצל גב' השואלת אותי אם מסרתי את הטופס הראוי על יציאתי לגימלאות.
אני מספר לה שכן, ומראה לה גם צילומים של מיני אישורים.
היא מסבירה לי שיתכן כי הטופס הגיע ל"גביה" – ועלי לבדוק שם. אני שואל אותה אם אין היא יכולה לבדוק זאת במחשב, והיא מסבירה לי שאינה יכולה לראות את מסכי הגביה במחשב. עם זאת היא תפנה אותי לעמדה המתמחה בנושא, עדיין בענף "זקנה". אני מציע לה, שלפחות כדי לא לטרטר את הזקן הבא – תציע להם לצייד אותה בהרשאות המתאימות. משפת הגוף, הרבה יותר מאשר מתגובתה המילולית, אני מבין שהמל"ל אינו מן המשרדים המעודדים יוזמה וחדשנות בין עובדיהם.

היא מנפיקה מספר – ואני חוצה את כל קומת הקרקע – אל דלת שמעליה מספרים מתחלפים.

מגיע תורי שם, והפקידה מתקשרת לפקידה שאצלה מתרכז הענין – ואכן, מצוי אצלה הטופס, עוד מאז שהגשתי אותו עם פרישתי ב-31.12.12 – וכבר היא מכניסה אותו למערכת, מזכה אותי מחדש בגימלה, ומבטלת את החיוב. שמח וטוב לב אני יוצא שוב מן המיזוג המל"לי אל מפלטי התחבורה הסואנת של שד' פל-ים, והענין מאחורי.
טוב, לא בדיוק. בגימלה המשולמת ב-28 ביולי, חסרים לי איזה 500 ש"ח.
אני מנחש מדוע, אבל מכל מקום, הואיל והמל"ל מתגאה באתר שלו, בו אפשר לשאול שאלות בלי תור – אני מבקש בתוכו להשיב לי את כספי.
מאחר שעד הבוקר לא ראיתי תשובה – אני ניגש לשם שוב. הפעם כבר בערך ב-10 בבוקר. תור ענק בכל מקום. במודיעין אני מבקש להגיע ישירות לחדר ההוא, העמדה האחורית, ששם גם יוכלו לטפל.
מצטערים – כולם מופנים תחילה לעמדה הקדמית.
הפעם התור ארוך, אם כי אני שם לב שבעמדה 7 – העסק רץ, בעוד שבאחרות, לא בטוח אם העומדים בהן דורשים גימלה או נדרשים לשלם שכ"ד עבור שהייתם בהן.
וכמובן, אני מגיע לעמדה 7, פקידה חייכנית ויעילה, מבינה את הסיפור במכה ראשונה – מסבירה לי שיש כנראה חוב בדמי גביה, (נו בטח, הרי הייתי "חייב להם") ומנפיקה לי מספר למשרד האחורי.

תורי מגיע גם שם, הפקידה שם מדברת טלפונית עם מי שהיא מדברת, ומסבירה לי שעלי לגשת לגביה. לשם כך עלי להצטייד במספר במודיעין. ליד המודיעין משתרך עתה תור מכמו בברית המועצות ללחם. המתנדב שליד הפקידה שהפנתה אותי, מציע לי לבוא ישירות לפקידת המודיעין ולהסביר לה שכבר הייתי וכו'.
באתי ישירות לפקידה, הסברתי שמדובר בשידור חוזר, קיבלתי מספר ועליתי קומה.
אני מגיע לפקידה ומציג תעודת זהות, ולפני שאני מסביר, היא מסתכלת במסך ואומרת "מגיע לך זיכוי". מלים שאני שומע בד"כ משווקים טלפוניים, ומעוררות אצלי חשד אינסטינקטיבי. לא הפעם. מסתבר שתוך 14 יום הכסף אמור להיכנס לחשבוני בבנק.
נקווה.

אז מה היה לנו:
1. רשלנות אחת, שתוקנה בשלוש פקידות, אך לא לגמרי, השאירה זנב מיותר ב"גביה”.
2. ההפניה במל”ל מתחילה ונמשכת בשתי הפעמים ב”זקנה”, למרות שבתכנון וניהול מושכל, היה כבר המשרד הקדמי צריך להיות מסוגל לראות שהפעם מדובר ב”גביה”, ולטפל בכך בעצמו – או לפחות להיות מורשה להפנותני ל”גביה” ישירות.
מסתבר שהמל"ל מקפיד בתורת מונטסקיה עד קוצו של יוד. “אין רשות אחת (זקנה, למשל) נוגעת בחברתה (גביה, למשל)”.