סבתא שלי ז"ל, תמיד אמרה "סע לאט, תגיע מהר". אבל סבתא חיה במציאות של לפני שלושים שנה. האם ה"מהר" של סבתא הוא מספיק מהיר גם היום?.

כולם מבינים שקריטי להגיע מהר לשוק. כל חברה יודעת שאם תסע לאט, אולי תגיע מהר, כמו שסבתא אמרה, אבל זה עלול להיות מאוחר מדי. יש דוגמאות רבות לחברות שחשבו שיש להן מוצר ייחודי, ללא מתחרים וכל מה שהן צריכות זה לייצר מוצר איכותי. אבל עד שהגיעו לשוק, הן גילו להפתעתן שהסביבה השתנתה. הצרכנים רוצים דברים אחרים, מתחרים פיתחו מוצרים מתקדמים, הטכנולוגיה התחלפה ועוד כל מיני סיבות שהפכו את המוצר שלהם ללא רלוונטי (אבל איכותי).

אז מה, היתכן שסבתא טעתה? לא סביר (בכל זאת, סבתא).

כל אחד מבין שלרוץ לפתח מוצר מבלי לחשוב מה צריך, לתכנן את הפרויקט, להקטין סיכונים, לזהות שינויים במהלך הדרך ולהגיב אליהם זהו מתכון בטוח לכישלון. בעיקר בסביבה המורכבת שבה אנו חיים. חלק מהחברות שהגיעו לשוק מאוחר מדי, השקיעו יותר מדי בתכונות פחות חשובות (אבל לא ידעו את זה) ולא ניהלו טוב את הפרויקט שלהן.

אז כנראה יש משהו בעצה של סבתא.

יש פתרון

צריך לתכנן, ולנהל סיכונים ולקיים תהליכי בקרה לאורך הדרך, אבל צריך ליישם תהליכים מהירים. במקום מסמכי ייזום, שלוקח שבועיים לכתוב אותם ולאף אחד אין זמן לקרוא אותם, יש פגישת התנעה ממוקדת שמסבירה את הדברים החשובים. במקום ניתוח שוק מפורט יש דיאגרמת ערך, במקום סקרי תיכון ארוכים שכולם עסוקים בסמארטפונים במהלכם, יש פגישות "שולי מוקשים" (MINESWEEPER), במקום דיוני סטטוס מייגעים יש דיונים ניהוליים ממוקדים (MSM), במקום מנהל פרויקט שמשקיע באיסוף נתונים, יש PMO שמפיק מידע ממוקד על בעיות  וכן הלאה וכן הלאה. הכל מהיר.

אז בדברים של סבתא, יש הרבה טעם ומי שעוד לא יישם תהליכי תכנון ובקרה מהירים, כדאי שיזדרז.