ביולי 2012 – אחרי שנים של רדיפות ומאסרים פוליטיים – נכנסו מוחמד מורסי ותנועת האחים המוסלמים לארמון הנשיאות במצרים. מעשהו הראשון כנשיא היה לבטל את "ההצהרה החוקתית", שהעניקה למועצה הצבאית העליונה את עליונותה על הדרג הפוליטי. מאוחר יותר אף סילק את העומד בראשה – הגנרל טנטאווי. ביולי 2013 ניצבת התנועה הזו על סף אבדן השלטון, כשמחליפו של טנטאווי – הגנרל א-סיסי מציע – באין הסכמה בין השלטון לאופוזיציה – לפזר את הפרלמנט, לבטל את החוקה ולהכריז על בחירות.
המטוטלת המרתקת הזו קרויה בשפת המערכות המורכבות "פעולות מאזנות" ("Balancing Processes"). היא מוגדרת כתגובת נגד של תתי מערכות – המנסות להחזיר את הסטטוס קוו הקודם לשינוי שיצרה תת מערכת אחרת. ככל שאותה תת מערכת מתאמצת יותר, כך מתעצמת ההתנגדות.
דמו לכם את "הסביבה המשימתית" שבה פועלות המערכות השונות זירת מאבק דינאמית על השפעה וכוח בין המערכות הפועלות בה. כאשר משתנה הסביבה המשימתית, משמע, תת מערכת אחת מתחזקת או שאחרות נחלשות, יתקיים ניסיון לבטא את שינויי היחסים הללו בחלוקה מחודשת של הטריטוריה והסמכות. אם תת המערכת שהתחזקה חוטאת בעשיית יתר, היא תצליח לגרום לתת המערכות האחרות לאחד עוצמות על מנת לנסות ולהחזיר את הסטטוס קוו שאבד. הפעולות שמבצעות תתי המערכות הללו נקראות "פעולות מאזנות". לעתים נוצר מצב שתת המערכת שהחלה את השינוי תמצא עצמה במצב גרוע יותר מנקודת ההתחלה שלה. כשהמאבק נרגע ונוצרת יציבות זמנית, היא רק תוצאה של שווי משקל ארעי, ותשתנה כשאחרת המערכות תתחזק או שהאחרות תחלשנה (מה זה אומר אגב על מלחמות בעולם? על הסכסוך שלנו עם הפלסטינים??... אבל זה, מן הסתם, פוסט אחר...).
על כן, התבונה של המנצח היא לעולם לכבוש את יצרו ולהימנע מעשיית יתר ומהצלחת יתר. מורסי ואנשיו לא הצטיינו בכך בלשון המעטה: הפעולות נגד הצבא העמידו נגד האחים המוסלמים את בעל הברית הלא טבעי – הצבא – שהעלה אותם לשלטון; בגבהות לב נמנעו המנצחים מדיאלוג אמתי עם קבוצות האופוזיציה – אפילו עם הסלפים, ויצרו אצלן מוטיבציה להתאחד; ביטל את החלטת בית הדין לחוקה על פיזור הפרלמנט וחזר בו בעקבות לחץ ציבורי; הדיח את התובע הכללי ופרסם נספח לחוקה, הקובע כי החלטותיו חסינות בפנהי ביקורת שיפוטית; ועוד.
הנה לנו – גם שעור בתורת המערכות המורכבות וגם לקח לחיים שמאפשר לנו לעיתים לנבא את סיכויי ההצלחה בטווח הארוך של מנצח (ניצחון הוא תמיד זמני...): הדילמה הבלתי נפתרת של תת מערכת שהתעצמה בסביבה המשימתית תהיה תמיד, כיצד למקסם את אותה עוצמה, בלי לעורר מוטיבציית יתר של הגורמים האחרים להתאחד כנגדה. |
בתנודות המאזנות של הקיץ הגעתי לפוסט המעניין רק היום.
אצל האחים המוסלמים ותנועות דומות, רק הנצחון המוחלט, הוא היעד.
פשרה אינה חלק מהלקסיקון שלהם.
פשרה אצלם היא חולשה זמנית, עד לנצחון המלא.
יש לכך השלכות גם על פשרות שמנסים אצלנו להשיג עם הפלסטינים,
תוך השלכת רציונאליות מערבית על בני השיח.
אין זה אומר שלא צריך לנסות להידבר, אך צריך גם להבין מול מי אתה ניצב
ומהי משמעות ויתור לצד השני, בראיה שלו לא שלך!
וואוהו
מ ר ת ק!!!
לא הייתי חושבת על יחסים פוליטיים כעל מטוטלת ופעולות מאזנות.... אפשר להמשיך ולנתח כל מצב בכל מדינה.... הלוואי וביבי היה מאמץ קצת את הענווה....
אריאל, חיפה
בתגובה על "סוף מחשבה במעשה תחילה" - לקח חציית ים סוף
אריאל, חיפה
בתגובה על על הדוקטרינה הצבאית
אריאל, חיפה
בתגובה על אין פתרונות קלים ואין ארוחות חינם...
אריאל, חיפה
בתגובה על כדאי ורווחי להסתופף בחצרותיהם של מקובלים
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בתנודות המאזנות של הקיץ הגעתי לפוסט המעניין רק היום.
אצל האחים המוסלמים ותנועות דומות, רק הנצחון המוחלט, הוא היעד.
פשרה אינה חלק מהלקסיקון שלהם.
פשרה אצלם היא חולשה זמנית, עד לנצחון המלא.
יש לכך השלכות גם על פשרות שמנסים אצלנו להשיג עם הפלסטינים,
תוך השלכת רציונאליות מערבית על בני השיח.
אין זה אומר שלא צריך לנסות להידבר, אך צריך גם להבין מול מי אתה ניצב
ומהי משמעות ויתור לצד השני, בראיה שלו לא שלך!
וואוהו
מ ר ת ק!!!
לא הייתי חושבת על יחסים פוליטיים כעל מטוטלת ופעולות מאזנות.... אפשר להמשיך ולנתח כל מצב בכל מדינה.... הלוואי וביבי היה מאמץ קצת את הענווה....