על תמוז , הנשים היו מבכות,

ולדיוניסוס מופקרות היו עולזות.

טירוף האושר והעצבות.

עם דריכת מגף עור שחור,

לשמוע צרחות כאב,

להתענג מן צערו של אחר.

עם בריחה של פטריות,

וצבעים זוהרים של ניכור,

להיות מאושר מבלי היות הנך.

ואת מטה כורה אזנך

אלי תמוז ודיוניסוס

אולי יפלחו את האוטם בלבך.

ואני רציתי להיות ככל אדם

לחבקך ללא אלילי שמים ותהום

להיות כך עם חיוך עצב ותום.