בדיוק אתמול דקות. אחרי ששלחתי מילים לבלי שוב. והודעתי נחרצות על זה שאולי אני עוד אשוב. התקשרה ממש לכאן. אבן-של חן. בת עשרים ושבעה אביבים. בדיוק,
כשהיא שאלה למה הלכתי משם. אמרתי לה שלא אהבתי שאנסו אותי לראות את המים מסביב לאי. ואת התלתלים שדברו. לא בשפה. של-לי,
וכן. זכרתי את אותה אחת שכן הייתה ב-מחנה של-לי, שכחתי בכלל. שהייתי גם שם.
במלוא אין-עדרי. גם. אני, למרות הקרבה. להקפיטריה הכי אהובה,
בתמונה מחזיק מפתחות מכסף. הכי טהור. בעיצוב צורפות // דורית בראל. © כל הזכויות שמורות !
ולפנות-בוקר. ממש במקרה. ו//או שלא, אלפא-אחת. חנתה. כמו שרק בנות-אלפא מסוגה. יודעות.
תוך שירה רבה. ומן. מן. של גינה,
* * *
אתמול גם גרסתי. בלי כוונה,
שן. תוך לעיסה קלילה של תירס. הוא אפילו לא היה מחובר לקלח.
* * *
קלע. היה לדוד. שמש בגבעון תום. שמש. על אדן הדביקון,
✿ |