כותרות TheMarker >
    ';

    שיר/סיפור/ציור

    0

    גאוות יחידה?

    42 תגובות   יום שני, 8/7/13, 16:03

    ''


    גאוות יחידה?

     

    אני מקשיבה לחיים בורוד של פיאף ולמרות שהחיים שהיו לה היו בעיקר בצבעים אחרים, היא בכלל לא מתחרטת על כלום. הזעירונת הזו שצרכה סמים ואלכוהול יותר ממשקל גופה וממספר הליטרים של דמה, מתה כשהיא סוחטת מהם את המיץ ולי דמעות.

     

    כל פעם מחדש. עד שהחבאתי מעצמי את שיריה בימים רגישים במיוחד.

    כמו היום הזה שמציף לי כל מיני זכרונות ועצבונות ודכדוכים בלי שהזמנתי. הרגשתי שאני מאבדת גובה וצריכה לעשות משהו חדש.

    ברוב עוונותי הצטרפתי אמש למעגל הקשבה. כמובן שהרגשתי כמו גולם במעגל. מה בכלל חשבתי לעצמי? הרי שלושה אנשים עבורי זה קהל עצום ורב...אז מעגל של הרבה שלשות? ובכלל אני טובה בהקשבה גם בטרפז וגם במשולשים אבל למה במעגל?

     

    בפעם הבאה אחפש מעגל דיבורים. שם אני חייבת להשתפשף. חייבת! להוציא את הקול שתקוע לי בגרון יותר מדי זמן.

     

    כשהאמנות היתה לי לשפה אמרתי הרבה דברים שלא העזתי בעל פה וכמובן אנשים תהו וטענו וטחנו אותי...מישהי פעם אמרה באחת התערוכות: "ואנחנו חשבנו שהיכרנו את חגית"... פככככככככ....ואחרי שהתייבשו לי הצבעים על הפלטה והאיזמל התמלא אבק  (ולא מעבודות האבן) נותר לי רק לדבר לעצמי, אבל בינינו, מה החוכמה להקליד על עיוור במהירות ולירות מילים למסך בלי לשמוע הד בוואדי?

     

    פעם כשהחיים התרסקו לי מול הפרצוף חיפשתי קמח כי מהתורה הייתי כבר שבעה והתחלתי לעבוד בליווי של אנשים שנכנסו ויצאו (ויותר נכנסו) למוסדות פסיכיאטריים. עבדתי רק עם כאלה שמאובחנים ונוטלים תרופות, לא אלה שבחוץ.

    מבחינה סטטיסטית בחוץ יש הרבה יותר... אבל אלה היו ההוראות.

     

    מצאתי עבודה זו אחרי אפיזודה קצרצרה כמוכרת ראנרים וילונות וכריות מעשי ידיה של אישה מוכשרת ומרושעת.  נטשתי את חנותה בשמחה ובגיל לטובת אנשים שבאמת זקוקים לעזרה התייחסות ותמיכה. מי לא?


    בבקרים ההם הייתי צריכה לגרד את גופי ואת שאריות השינה הטרופה מהמיטה שלי ולקום עם השאלה הנצחית:בשביל מה? והתשובה הזמנית: אז מה... מרחתי את הזמן יותר מהיום ועד השניה האחרונה פלירטטתי עם הסדין ועם כל הקושיות על משמעות החיים ורגע לפני שתם זמני לרחם על עצמי זינקתי כנשוכת נחש לעבודה.

     

    הייתי כנראה חייבת לחוות בעוצמה מקום רע שאנשים טובים נופלים בו, כדי להתעורר ולהעריך ולעשות משהו עם ערך שלא קשור למצב חשבוני בבנק ולומר תודה.
    אין לי הסבר יותר מוצלח.

    כמובן שנשאבתי למקומות חדשים ושאלות אחרות צצו...ואחת כמוני שלא יודעת גבולות מצאה את עצמה די לבד מול מערכת חולה יותר מהחולים.

     

    אני כותבת וכותבת מסביב כי אני פשוט דוחה את הקץ...של הפוסט ושל בכלל. אולי בגלל שזה אירוע שעדיין מתרחש.

     

    היום שוב אני נתקלת באוטם שריר הלב של כל אותם פוסקים ומחליטים למיניהם במערכת הסיעודית, גיבורים גדולים מול אנשים בסוף דרכם. עצוב. לא כולם יודעים להרים קולם ולשבור כסאות מול אטימות ועוולות. אמונה נימוסים והליכות לא בדיוק עוזרים. 

    מה לעשות שנולד דור חדש ש"חי" יותר זמן מקודמיו?

     

    רופא אחד פסיכו-גריאטרי הציע שאמי לא תגיע לבדיקה הבאה, מטופחת ולבושה יפה ומתחת לשפם שלא היה לו, המליץ בשקט לסמם אותה בתרופה מטשטשת כדי שתהיה אפטית או לחילופין תדבר לא לענין ...

    לאיזה ענין התכוון כשהיא כבר חיה בשקט בבועה שלה עם נתקים "ממש לא נחמדים"מהמציאות? 

    ככה זה עובד...התנצל. מה נותר לה אם להסכים עדיין שאבחר לה בגדים ולהראות פחות או יותר... מפחות?

    אולי כך יהיו לה נקודות זכות לעזרה מינימלית?
    מה צריך בדיוק לקרות אחרי שהיא שרפה את המטבחון ויצאה לסיור לילי ברחוב ? שתזריק לעצמה אינסולין בכמות כפולה שתערבב בין התרופות ? שתזרוק שוב לפח את מכשירי השמיעה?

    וכל הכאב הזה בשביל נקודות להשגחה? ברור שזו רק טיפה בים של דברים שמדירים שינה מעיני. ים?! אוקינוס!! ומה אחר כך?
     

    קראתי את "מות אמי" של יגאל סרנה במוסף השבת האחרונה.  (לגמרי במקרה, אם יש מקריות התגלגל לעיני).

    אין אחר כך.

    היא לא ניצולת שואה. ולא נכה. וכבר מזמן לא מסורטנת. היתה פעמיים וניצלו חייה.

    האמנם?

    היא סתם אמא בת 83 עם אלצהיימר שאוכל את מוחה. ואני סתם אחת שנולדה לה אי שם בשנות החמישים של המאה הקודמת ואני כותבת בשבילה מה שאינה יכולה לומר.

    והכי הכי עצוב לי שאני לא בת יחידה ואין בי גאווה.

     

    אולי שמישהו בכל זאת יעלה לי כבר את אדית פיאף? אני לא מצליחה...המערכת שלי לא מותאמת ליוטיוב פתאום...עוד אחת שלא מותאמת למציאות.... 

     

    תודה לשרי ♥ שכבר דאגה לנו לקישור http://www.youtube.com/watch?v=Q3Kvu6Kgp88

    דרג את התוכן:

      תגובות (42)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/7/13 19:03:

      צטט: צבע השרב 2013-07-21 16:19:55

      חיבוק... מ
      כל כך נוגע... ועצוב. עצוב שכך. ולא אחרת...  

       

      ♥ תודה יקירה, כן זה עצוב שכך ולא אחרת. מאד מאד...

        21/7/13 19:01:

      צטט: גייסוןג'ייסון 2013-07-21 10:21:03

      כל כך עצוב ונוגע, מקווה שאימך תוכל לחיות בכבוד ואת ביותר נחת.....

      התגובה שלך מאד נוגעת ללב, תודה רבה ג'ייסון ג'ייסון וברוך הבא!

       

        21/7/13 16:19:

      חיבוק... מ
      כל כך נוגע... ועצוב. עצוב שכך. ולא אחרת...  

        21/7/13 10:21:
      כל כך עצוב ונוגע, מקווה שאימך תוכל לחיות בכבוד ואת ביותר נחת.....
        19/7/13 23:00:

      צטט: קביאר 2013-07-19 16:13:22

      עירבלת לי את הבטן עם הטכסט והניגוד לשיר האופטימי של פיאף עליה גדלתי רק הגביר את הניגוד. אני אוהבת ניגודים כי ביניהם נוצר משהו חדש, לפעמים באמצע לפעמים קרוב יותר לאחד הקטבים. תודה

       

      תודה גם לך על הקריאה והתגובה המענינת...ברוכה הבאה!

        19/7/13 16:13:
      עירבלת לי את הבטן עם הטכסט והניגוד לשיר האופטימי של פיאף עליה גדלתי רק הגביר את הניגוד. אני אוהבת ניגודים כי ביניהם נוצר משהו חדש, לפעמים באמצע לפעמים קרוב יותר לאחד הקטבים. תודה
        14/7/13 08:42:

      צטט: א ח א ב 2013-07-14 07:38:06

      קשר חיובי חזק בין מצב העניינים והמציאות, לזעקתה של אדית פיאף....אינעל העולם.

      וכי יש אופציה אחרת?  תודה אחאב ובוקר טוב עולם ומה שאמרת גם :) 

        14/7/13 07:38:
      קשר חיובי חזק בין מצב העניינים והמציאות, לזעקתה של אדית פיאף....אינעל העולם.
        12/7/13 14:24:

      צטט: qi 2013-07-12 08:04:17

      חגית יקרה, הצלחת לגעת בעצב העצב החשוף...

      סבתי היתה חולת אלצהיימר במשך 18 שנים !!!

      מנותקת לחלוטין, ללא יכולת לתרום דבר לחיים

      או לקרובים לה, ולנו לא היתה יכולת לתרום לה

      דבר מלבד לנסות לשמור על כבודה כי היא עדיין

      "חיה".

      היא נפטרה בגיל 97, לא מאלצהיימר. מזקנה.

      בויכוחים אין סופיים עם נוירולוגים (חלקם מהבכירים בארץ)

      לגבי הטעם בטיפול "המסור" ובהארכת החיים האומללים

      האלה, שאין בהם איכות לחולה, אבל המון סבל וכאב לאוהביו -

      אחת התשובות שקיבלתי היתה- "אין לנו הוכחה שהחולה סובל".

      מה לעשות שנולד דור חדש ש"חי" יותר זמן מקודמיו? 

       

      אני לא בטוחה שזו באמת השאלה. את יודעת מה היה קורה לחולי אלצהיימר

      לפני חמישים שנה? לפני שהיו פיליפינים, מוסדות סיעודיים, קשירה למיטה,

      השגחה של 24 שעות?

      חולי אלצהיימר היו יוצאים יום אחד מהבית ולא היו יודעים איך לחזור. בדרך כלל זה היה סופם...

       

      ליבי ליבי לך

       

      תודה שקראת והתייחסת ותודה ששיתפת ...באותם ימים אפילו זוכרת שאלה שהגיעו למקום הזה נקראו כסובלים ממחלת השיכחה. זה גם לא חשוב המינוח...המחלה עושה שמות במוחם וחוסר האונים שלהם ושל בני המשפחה מולם מתסכל מאד...ולא בדיוק שנולד דור חדש...תוחלת החיים גדלה ומספרם רב יותר ופתרונות רבים אין. אתמול כשנפרדתי מאמי היה לה מבט של תחינה מהולה בפחד ובלבול נוראי. במקומות שעדיין חיים שבטית/חמולתית/תבנית משפחתית גדולה יותר הם מתגוררים בבית ומרגישים מוגנים יותר לדעתי, אבל לא כולם חיים כך, גם  ברור לי שאחרי 18 שנים  במקרה של סבתך ו-10 שנים במקרה של דודתי בת המאה...זה מעורר שאלות "מוסריות" אחרות...עצוב עצוב... שבת שלום!

        12/7/13 08:04:

      חגית יקרה, הצלחת לגעת בעצב העצב החשוף...

      סבתי היתה חולת אלצהיימר במשך 18 שנים !!!

      מנותקת לחלוטין, ללא יכולת לתרום דבר לחיים

      או לקרובים לה, ולנו לא היתה יכולת לתרום לה

      דבר מלבד לנסות לשמור על כבודה כי היא עדיין

      "חיה".

      היא נפטרה בגיל 97, לא מאלצהיימר. מזקנה.

      בויכוחים אין סופיים עם נוירולוגים (חלקם מהבכירים בארץ)

      לגבי הטעם בטיפול "המסור" ובהארכת החיים האומללים

      האלה, שאין בהם איכות לחולה, אבל המון סבל וכאב לאוהביו -

      אחת התשובות שקיבלתי היתה- "אין לנו הוכחה שהחולה סובל".

      מה לעשות שנולד דור חדש ש"חי" יותר זמן מקודמיו? 

       

      אני לא בטוחה שזו באמת השאלה. את יודעת מה היה קורה לחולי אלצהיימר

      לפני חמישים שנה? לפני שהיו פיליפינים, מוסדות סיעודיים, קשירה למיטה,

      השגחה של 24 שעות?

      חולי אלצהיימר היו יוצאים יום אחד מהבית ולא היו יודעים איך לחזור. בדרך כלל זה היה סופם...

       

      ליבי ליבי לך

        11/7/13 08:18:

      צטט: דליהו 2013-07-11 01:19:04

      חיבוק חגית}{. ואף אחד לא מכיר אף אחד..בכל אחד יש יותר ממה שנראה לעין.

       

      המחבק יחובק:)) טוב...זה נכון...יום נעים  וטוב!

        11/7/13 01:19:
      חיבוק חגית}{. ואף אחד לא מכיר אף אחד..בכל אחד יש יותר ממה שנראה לעין.
        9/7/13 23:57:

      צטט: אב10 2013-07-09 20:36:23

      מי אני ומה אני שאביע כאן דעה. אבל דבר אחד כן אומר, זה שאת לא יודעת להטמיע קליפ, אותי זה מכעיס. הרמת הידים שלך, וחוסר הרצון להתמודד, זה בעצם תחילתו של הפוסט.

       

      אתה צודק מאד מאד אבל לא שווה לכעוס..אבקש עזרה מהתמיכה/חברים...מוזר לי קצת כי בעבר הרי עשיתי זאת...וכן יש דברים טכניים שאין לי רצון רב להתמודד איתם...אני הרי לא מושלמת להזכירך:)  לילה טוב חבר יקר ואיכפתי....

        9/7/13 20:36:
      מי אני ומה אני שאביע כאן דעה. אבל דבר אחד כן אומר, זה שאת לא יודעת להטמיע קליפ, אותי זה מכעיס. הרמת הידים שלך, וחוסר הרצון להתמודד, זה בעצם תחילתו של הפוסט.
        9/7/13 18:32:

      צטט: צרפר 2013-07-09 18:25:39

      המילים שלך כל כך חשופות, כנות וישירות שקשה לא להתחבר, בקריאה של נשימה אחת, לתוכן, ואף מעבר לו.

      ברוך בואך צרפר...תודה נבוך אני כותבת כך כשאני מרגישה שזה גולש כבר...

      הזכרת לי שפעם בימים ההם של הפיסול בחרתי להיות חשופית בתור דיוקן עצמי..אתה מוזמן לבקר בגלריה של הפסלים ולמצוא שם אותה:))))

       

        9/7/13 18:25:
      המילים שלך כל כך חשופות, כנות וישירות שקשה לא להתחבר, בקריאה של נשימה אחת, לתוכן, ואף מעבר לו.
        9/7/13 13:08:

      צטט: גילהסטחי 2013-07-09 11:43:57

      החיים הם קופסת משחקים, ובסופו של יום, כל הכלים (מלך, פרש, רץ) בכל דרגות ההיררכיה נאספים לאותה הקופסה, וסוגר עליהם אותו המכסה. מאחלת לך כוחות לראות את קשת הגוונים מעבר לפס הצר ולמצוא את הכוחות להתמודד עם הזנב האפור שמעיב על התקווה.

       

      משחק החיים...אהבתי את המלך פרש ורץ...יודעת לשמחתי גם לראות את שאר הצבעים...תודה רבה גילה!

        9/7/13 13:06:

      צטט: קירה מ. 2013-07-09 11:36:19

      הייתי בדיוק במקום הזה . אולי בנסיבות שונות , אבל באותו מקום וקושי . לא יודעת אם יהיה קל יותר . אם בכלל יכול להיות . הלוואי וכן . מכל הלב .

       

      אז מי כמוך יודע...כל יום בעיתו...תודה קירה יקירה:)

        9/7/13 11:43:
      החיים הם קופסת משחקים, ובסופו של יום, כל הכלים (מלך, פרש, רץ) בכל דרגות ההיררכיה נאספים לאותה הקופסה, וסוגר עליהם אותו המכסה. מאחלת לך כוחות לראות את קשת הגוונים מעבר לפס הצר ולמצוא את הכוחות להתמודד עם הזנב האפור שמעיב על התקווה.
        9/7/13 11:36:
      הייתי בדיוק במקום הזה . אולי בנסיבות שונות , אבל באותו מקום וקושי . לא יודעת אם יהיה קל יותר . אם בכלל יכול להיות . הלוואי וכן . מכל הלב .
        9/7/13 11:19:

      צטט: kimchid 2013-07-09 10:46:58

      ללא חרטה.... Non, Je ne regrette rien ראיתי שכבר בעלו את השיר שהעלתי זה מכבר אצלי.!

      ממש ללא חרטה...הקטנטונת הזו מעוררת השראה...תודה דניאל יקר!

       

        9/7/13 10:46:
      ללא חרטה.... Non, Je ne regrette rien ראיתי שכבר בעלו את השיר שהעלתי זה מכבר אצלי.!
        9/7/13 10:27:

      צטט: debie30 2013-07-09 08:27:03

      חגית יקרה,

      לא יודעת אם אמצא את כל המלים להגיב לדברים שכתבת.

      ראשית אני מאחלת לך לחזור ליצירה כי זו השפה האמיתית

      שמאפשרת לך להוציא הכל.

      (מכירה היטב את את תקופות היובש)

      חושבת שאספת חוויות לא פשוטות והכל גועש בך,

      מבקש לצאת

      וכאן המלים יוצאות ואת מבקשת את הורוד

      שירכך את המבוך שהפך למערבולתאו לביצה,

      צריך הרבה דליים של ורוד כדי לצבוע את המציאות.

      מאוד מבינה את מה שאת מרגישה וחווה,

      שולחת לך חיבוק לחיזוק.

       

      תודה רבה דבי יקרה על המילים הטובות...ואכן מבחינתי האמנות על כל שלוחותיה היא מקום טוב להיות בו גם כשלא יוצרים  בפועל...משתמשת בכל הצבעים לצבוע את החיים :)  ♥

        9/7/13 08:27:

      חגית יקרה,

      לא יודעת אם אמצא את כל המלים להגיב לדברים שכתבת.

      ראשית אני מאחלת לך לחזור ליצירה כי זו השפה האמיתית

      שמאפשרת לך להוציא הכל.

      (מכירה היטב את את תקופות היובש)

      חושבת שאספת חוויות לא פשוטות והכל גועש בך,

      מבקש לצאת

      וכאן המלים יוצאות ואת מבקשת את הורוד

      שירכך את המבוך שהפך למערבולתאו לביצה,

      צריך הרבה דליים של ורוד כדי לצבוע את המציאות.

      מאוד מבינה את מה שאת מרגישה וחווה,

      שולחת לך חיבוק לחיזוק.

        9/7/13 07:19:

      צטט: מאיה113 2013-07-09 05:10:03

      *חיבוק

       

      תודה יקירה ♥

        9/7/13 05:10:
      *חיבוק
        8/7/13 20:58:

      צטט: face 2013-07-08 20:49:28

      וגם. אם כבר.... 

       

      ''

       נהדרת שהבאת גם !

      מתענגת לי בכיף בזרועותיהם של החיים בורוד!

        8/7/13 20:49:

      וגם. אם כבר.... 

       

      ''

        8/7/13 20:48:

      צטט: face 2013-07-08 20:23:24

      שום דבר לא סתם. לעולם.

      זה לעכשיו ולכאן.

      זה גם,

       

      http://www.youtube.com/watch?v=VpDYEsh55cM

       

      תודה גם על הצעצועים ששלחת עם אסנת...המתוק המתוק הזה מנחם ...ועל שאת:)

        8/7/13 20:33:

      צטט: yael~ 2013-07-08 20:09:04

      כמה עצוב

      כמה מפחיד

      הרי בסופו של דבר  כל אחד יגיע יומו.....גם של הפקיד הזוטר

       

      ''

      זה גם נכון יעל ותודה על פיאף הנהדרת!  ♥    מעניין אם אותם זוטרים יזכרו משהו מעבודתם בבוא זמנם...

       

        8/7/13 20:29:

      צטט: עליזהלה 2013-07-08 19:48:16

      אכן, קשה לקבל את זה אבל משנה לשנה זה נעשה יותר ויותר קשה להיות חוסה/נתמך... ועוד יותר תומך/סועד.

      אין לי מושג איך שוקלים קושי עליזהלה...לפעמים ההתחלה של הדבר הזה יותר גרועה מהגרוע שיגיע בהמשך...

      תודה שבאת והגבת ♥

       

        8/7/13 20:23:

      שום דבר לא סתם. לעולם.

      זה לעכשיו ולכאן.

      זה גם,

       

      http://www.youtube.com/watch?v=VpDYEsh55cM

        8/7/13 20:09:

      כמה עצוב

      כמה מפחיד

      הרי בסופו של דבר  כל אחד יגיע יומו.....גם של הפקיד הזוטר

       

      ''

        8/7/13 19:48:
      אכן, קשה לקבל את זה אבל משנה לשנה זה נעשה יותר ויותר קשה להיות חוסה/נתמך... ועוד יותר תומך/סועד.
        8/7/13 19:12:

      צטט: יוסי יוסס 2013-07-08 18:51:31

      חיבוק ענק. בשמחה הייתי משתתף המעגל בו את נמצאת ומשוחחת. יהיה מעניין לשמוע להקשיב את תובנות חייך/חיינו. היי חזקה גם בשבילך. יוסס

       

      תודה רבה יוסי יוסס ...עושה השתדלות :)  ♥

        8/7/13 18:55:

      צטט: ההלך 2013-07-08 18:38:20

      חגית יקרה, אנחנו לא מעגל אבל אנחנו כאן בשבילך. באהבה מכל הלב. מקווה שרק יהיה יותר קל. טוב אולי לא יהיה, אבל יכול להיות קל יותר. את מצטיירת לי כאחת שתמיד שמחה לעזור אבל שונאת לבקש. בקשי עזרה! את באמת לא יחידה ואת הגאווה כדאי להשאיר לאחרים.

       

      תודה מיכלי שקראת והבעת...♥ יודעת שאיני יחידה ואיני עסוקה בגאווה מההבט של לבקש עזרה...ממש לא...התכוונתי במילה גאווה שזו לא גאווה גדולה למדינה שלנו שאנשים שבנו אותה לא מקבלים התייחסות הולמת במילים עדינות...

      ועזרה אני מבקשת ממי שאמור לדאוג גם כשזה לא תענוג גדול :)

        8/7/13 18:51:
      חיבוק ענק. בשמחה הייתי משתתף המעגל בו את נמצאת ומשוחחת. יהיה מעניין לשמוע להקשיב את תובנות חייך/חיינו. היי חזקה גם בשבילך. יוסס
        8/7/13 18:38:
      חגית יקרה, אנחנו לא מעגל אבל אנחנו כאן בשבילך. באהבה מכל הלב. מקווה שרק יהיה יותר קל. טוב אולי לא יהיה, אבל יכול להיות קל יותר. את מצטיירת לי כאחת שתמיד שמחה לעזור אבל שונאת לבקש. בקשי עזרה! את באמת לא יחידה ואת הגאווה כדאי להשאיר לאחרים.
        8/7/13 18:28:

      צטט: מרב 1956 2013-07-08 18:14:11

      אני מקווה שהשיתוף כאן מועיל לך,

      לפחות קצת.

      קבלי חיבוק לתמיכה.

      זכור לי שאחי הגיע לוועדה של הבטל"א כשהוא לבוש בגדים קרועים לא מסורק ולא מגולח

      כי לפני כן כשהיה בוועדה, הוא בא מסודר מאוד ולא התייחסו בכלל לנכות שלו.

       

      השיתוף כאן יצא בצורה ספונטנית בגלל דברים שבוערים בפנים ולכן גם נראה כמו סלט מוזר...ירצו יאכלו...הצורך שלי היה להוציא הפעם משהו קטן מנושא גדול...

      והסיפור על אחיך לצערי גם מחזק משהו שרעוע בתפיסה...מצד שני במקרים שליוויתי נשים שהיתה להן בעיה נפשית לבית חולים רגיל בגלל בעיה פיזית, הן זכו ליחס מחפיר שקשה להאמין עד שלא חווים. עולם שמתנהל עקום. תודה מרב!

        8/7/13 18:18:

      צטט: sari10 2013-07-08 17:06:10

      חיבוק. נשיקה

      http://www.youtube.com/watch?v=Q3Kvu6Kgp88

       

      תודה שרי יקרה וגם על הקישור...:)

        8/7/13 18:14:

      אני מקווה שהשיתוף כאן מועיל לך,

      לפחות קצת.

      קבלי חיבוק לתמיכה.

      זכור לי שאחי הגיע לוועדה של הבטל"א כשהוא לבוש בגדים קרועים לא מסורק ולא מגולח

      כי לפני כן כשהיה בוועדה, הוא בא מסודר מאוד ולא התייחסו בכלל לנכות שלו.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      HagitFriedlander
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין