אני מרגישה את זה בכל הגוף.
עצמותי רוטטות לי, הלב כאילו עושה גלגלונים, המוח לא מפסיק להריץ את התסריט הזה כל פעם מחדש.
רק שבכל פעם הוא עושה סטופ בשלב אחר ומנתח. מתחקר ומעמיק בכל הפרטים.
אולי תבוא הישועה.
קשה לי לשים אצבעי על כך שזה בא מהבטן,כפי שמקובל לחשוב.
השאלה הנשאלת היא האם גברים, עד כדי כך נכים רגשית בשביל לא לקיים אינטואיציה גברית?אולי אצלהם זו אינטואיציה סוג ז.
למען הכנות, זה לא קורה לי הרבה. אבל כשזה כבר קורה, זה מגיע בעוצמה כ"כ חזקה, שפשוט אין דרך להתעלם ממנה.
אין דרך להעלים את התחושות הכ"כ מביישות האלו, כי בתכלס הייתי מעדיפה לעשות מאה אלף דברים אחרים, במקום להשתעשע עם האינטואיציה שלי.
כולנו נוטות להלל לשבח ולהוקיר על קיומה אצלנו. אילו לא היינו מודעות לקיומה, עד כמה באמת הייתה נחוצה לנו??וכמה שהיא מתעתעת.
לעומתי, ישנן נשים שחיות אינטואיציה.
היא יושבת להן עמוק בבטן ומתכננת עבורן מהלכים.
הן לא זזות מטר בלעדיה, ועד שלא תסיים לנקוט עמדה הן ימתינו.בסבלנות הן ימתינו, שתקח תזמן.
רק שתבחר בקפידה את המהלך הנכון ביותר.
מעניין מה יעשו, אם יום אחד היא תחמוק לה ככה מחלל הבטן, ותתמקם לה באיזור השחלות.
אולי עד אז נצליח להבין למה גברים חושבים מהזין.
הפעם אני מרגישה אותה. נשית, כמו שרק היא יודעת להיות.אולי היא ממוקמת בבטן ואולי בלב.אבל לי, זה לא משנה יותר מדי.
אז אני מחליטה לתת לה לנוח, שלא תעורר עוד סערה.
זה לא שחסר לנו סערות בעולם.
אני מחליטה לנשום עמוק ולהמתין.לתת לה להוביל, אך לא לקבל ממנה הוראות.
הוראות אני מקבלת אך ורק מההגיון, שהוא אגב ממוקם כנראה באיזור הקרקפת.ולו,אין נטייה לשייך מגדר.
כנראה שאי אפשר להכליל, גם גברים מסוגלים להשתמש בו.
כנראה בעיקר כשהאינטואיציה שלהם לא התמקמה לה באיזור האשכים. |
