ב"ה

שבת ח' אייר תש"ס, 6 בבוקר אני מתעוררת ומרגישה שהנה הרגע הזה שמדברים עליו, מגיע...
אני מריצה את בעלי היקר יוסף חיים להעיר את אמא שלי וכשהיא מגיעה אני אומרת לה שאני חושבת שצריכים לנסוע לבית יולדות..
אנחנו לוקחים מזוודה, יוצאים מהדירה בשקט בשקט, נכנסים לאוטו ומתחילים לנסוע, ב-ש-ב-ת...בעלי, שגם ביום רגיל לא נוסע "לאט" קל וחומר שכשאשתו צריכה ללדת הוא דוהר על הכביש...בלטרון רכב משטרתי מנסה להדביק אותנו אבל ללא הצלחה, אחרי כמה שניות הוא קולט שהנהג ברכב זה לא מישהו שהוא רגיל לראות, יושב שם בחור עם זקן וכיפה שמנסה להסביר לו שיש בספסל האחורי של הסיטרואן c15 יולדת, השוטר הבין ושחרר אותנו להמשך הדהירה...
מגיעים לבית היולדות ליס בתל אביב, אנחנו יוצאים מהרכב בלי לכבות אותו ומחפשים מישהו מבני דודינו שיכבה את הרכב כי לנו אסור...נכנסים ומתחילים בקבלה ומיד אנחנו נשלחים לטיול לזירוז הצירים...בעלי, אמא שלי ואני...
עוד סיבוב, עוד בדיקות ועוד טיול, אחרי כמה טיולים שכאלה נכנסים לחדר לידה...
אפידורל, טישטוש וכל מה שרק אפשר, ובשעה 15:15 בצהריי השבת נולד לנו תינוק קטנטן ומתוק במשקל של 2.660 גרם...
הכול נראה נורמלי ורגיל התינוק עטוף ונראה כמו גוזל קטן..
איזה אושר ושמחהההה, זהו, נוסף לנו התואר "הורים", בעלי המרוגש מזה שנולד לו בן בכור, רץ בבית הרפואה לחדר שבו במקרה היתה מאושפזת חמותי, ומספר לה שיש לה תואר חדש "סבתא"....
שבוע לאחר מכן ערכנו את הברית בשבת בבית הכנסת, וקראנו לתינוק שלנו, מנחם מנדל...כשמו של הרבי מליובאוויטש....
הימים עוברים וחולפים, עוד שבוע ועוד חודש וחודשיים, מנדול הקטן גדל אבל לא מספיק..הוא לא מתחיל להראות סימנים של ילד בגילו שצריך להתחיל להתהפך ולהחזיק את הראש על הכתפיים כמה דקות...
משהו מתחיל להיות קצת חשוד, מה קורה לילד החמוד הזה שלנו...
הלכנו איתו לרופא שלנו דאז ד"ר ברקוביץ היקר, ששלח אותנו לסבב ארוך של בדיקות בכל מיני מכונים ורופאים למיניהם, וכמובן ל"מכון להתפתחות הילד" של בית הרפואה אסף הרופא..
האבחנה חד משמעית וחדה כמו סכין בלב הורים צעירים וטריים, הילד שלכם מנחם מנדל סובל מ c.p. קשה מאודדדדדד, הוא לא יוכל לעשות כלום לכשיגדל אם יגדל בכלל...
לא לזחול, לא לעמוד וכמובן לא ללכת, לא יוכל לדבר, ולאכול לבד ובקיצור, אין לכם מה להשקיע בו, תוותרו עליו, חבל על הזמן שלכם, אתם עדיין צעירים....
יצאנו מהחדר, המומים וכואבים, ובחוסר מילים נכנסנו לאוטו ונסענו הביתה, עם הילד המיוחד שלנו לעבר חיים חדשים..
מיותר לציין שכמובן לא וויתרנו על הילד שלנו ומיד התחלנו בטיפולי פיזיוטרפיה מסיבים, ובהמשך ריפוי בעיסוק, קלינאית תקשורת וכו' כל מה שרק היה אפשר לתת לו כדי שיתקדם נתנו לו..
בגיל שנה מנדול עבר ניתוח בשתי העיניים לתיקון הפזילה אצל האחת והיחידה ד"ר רונית פרילינג..
נכנסתי איתו לחדר הניתוח, השכבנו אותו על המיטה הענקית שהוא היה נראה עליה כמו גוזל, שמו לו מסכה ואחרי כמה שניות הוא נרדם, נתתי לו נשיקה ויצאתי מהחדר בדמעות..
בסיום הניתוח קיבלתי מהרופאה את מנדולי הקטן שהיה עדיין רדום ושתי העיניים שלו היו נפוחות כמו שני בלונים ודמעות של דם זלגו ממנו, נשבר לי הלב, למההההה, למה הילד הקטן שלי צריך לעבור את כל הסבל הזה?!?!?!
הימים הבאים היו ימים קשים מאוד, בשביל מנדול וגם בשבילינו, היינו צריכים לפתוח לו את העיניים הנפוחות האלו שלוש פעמים ביום, ולטפטף לתוכן שני סוגים של טיפות...
בגיל שנתיים הוא עבר ניתוח חוזר להמשך התיקון של הפזילה והסרט חזר על עצמו...אבל זה היה שווה את זה שהיום ב"ה אין לו פזילה..
הימים והחודשים חולפים להם, מטיפול לטיפול מנסיעה לנסיעה, כשמנדול היה בן שנה ושמונה חודשים נולד לו אח קטן וחמוד שלימים היה ממש כמו התאום שלו, ובהמשך אפילו עקף אותו..
מנדול התחיל ללכת רק בגיל 3 וחצי!!!!!
זה היה בליל שבת בבית של סבתא, ישבתי על הספה ובמרחק שני פסיעות ממני היה שולחן ופתאום אני שמה לב שמנדול נשען על השולחן והגיע אליי אחרי שהוא צעד שתי צעדים, זה היה כמו חלום, לרגע לא האמנתי קמתי מהספה והעמדתי אותו ליד העמוד והתרחקתי והנה הוא צועד אלייי, צעדים קטנים וחוששים, כולנו התחלנו לבכות ולא האמנו שהדבר הזה קורה לנו, מנדול ה-ו-ל-ך!!!!!!!
אני זוכרת שבשבת בבוקר כשקמנו נזכרתי פתאום בזה שבלילה מנדול הלך כמה צעדים, קמתי במהירות ונעלתי לו את הנעליים (מנדול נעל נעליים מגיל מאוד קטן בגלל שהיו לו מדרסים ליישור הרגל) העמדתי אותו ליד הקיר והנה זה אמיתי, הוא באמת הולךךךךךךךךךךךךךך!!!
מיד בצאת השבת עלינו לרשב"י להודות להקב"ה ולרבי על הנס הגדול...
מנדול המשיך להתקדם יפה בזכות כל הטיפולים שהיו לו, והרופאים לא האמינו שזה אותו ילד שהם ראו בתור תינוק פצפון...כמובן שיש עליות ומורדות, קשיים ובעיות...אבל אנחנו לא נחים לרגע, ורק מנסים לעזור למנדול כמה שיותר...
הדיבור היה החלק הקשה על מנדול ועלינו,  הוא עדיין לא ידע לדבר והיה לו מאוד קשה להסביר מה הוא רוצה, זה היה יכול להגיע למצב שעומדים איתו כמה דקות ליד המקררר או הארון עד שמגיעים לדבר שהוא רצה משם..והכול מלווה בבכי של תסכול מצדו, והאת שגם אנחנו היינו מתוסכלים מזה...במיוחד מלראות אותו סובל כל כך..
מנדול התגלה כילד חכם ופיקח מאוד, שרוצה רק לדעת ולדעת ועוד לפני שהוא ידע לקרוא, הוא היה קורא ספרים שלמים ב"צילום חזותי" שזה אומר הוא היה מצלם בראש שלו את הדף עם התמונה והוא היה זוכר מה היה כתוב ליד וכך הוא היה מספר לי סיפורים שלמים...
בהמשך שלחנו אותו ללימוד קריאה אצל האחת והיחידה עופרה כלב, שבשיטתה המיוחדת הצליחה ללמד אותו לקרוא כבר בגיל 3 וחצי, וזה היה אוצר של ממש בשבילו, הוא היה בולע ספרים וכך עד היום הוא תולעת ספרים אמיתית...
מאז שהוא היה קטן היה לו קשר טוב עם אחיו שקטן ממנו רחבעם, וכשמנדול בכלל לא ידע לדבר ורק היה אומר כל מיני מילים לא ברוורות, היחידים שהבינו בדיוק מה שהוא אומר היו רחבעם ואני..
כשמנדול קרא כבר הכול ורחבעם הקטן עדיין לא והוא בא לבקש ממנדול שיספר לו סיפור, מנדול היה מאושר שהנה יש משהו שהוא יכול לעשות לאחיו שעושה כל כך הרבה בשבילו...תמיד הוא היה שם בשבילו וכמובן זה כך עד היום...
בגן מנדול היה אהוב על כולם, תמיד שמח, מחבק ומנשק כל אחד...ילד עם שמחת חיים אמיתית בלי גבול..
בכיתה א' מנדול נכנס לתלמוד תורה חב"ד ברחובות בכיתה רגילה עם הסייעת יהודית המקסימה והוא התחיל לבלוע חומר, בעיקר הוא אהב תורה, נביא, פרשת שבוע, חסידות, דינים  והחליט על דעת עצמו שלימודי חול לא צריך ללמוד כי זה לא כתוב בתורה...:-)
מאז שמנדול ילד קטן הוא אוהב את הרבי מליובאוויטש באופן לא רגיל...פעם אחת כשהוא היה בן שלוש הוא נפל על הפה וקיבל מכה חזקה, הדבר היחיד שהרגיע אותו זה לשבת מול תמונה ענקית של הרבי שהיתה לו בחדר...
הוא היה יושב שעות מול סרטים של הרבי מליובאוויטש...
הוא חסיד בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו....הוא אוהב את הרבי מליובאוויטש ואת הרשב"י אהבה שאינה תלויה בדבר...
זה אצלו בנשמה המיוחדת שלו!!!
אחרי החופש הוא בעז"ה יעלה לכיתה ז' בתלמוד תורה "אור מנחם" בצפת..
לפני 3 חודשים מנדול חגג בר מצווה, זה היה אירוע מרגש ומיוחד מאוד...
אבל השיא של הערב היה כשמנדול קרא את כל המאמר של הבר מצווה שזה 3 וחצי עמודים בעל פה!!!!!!!!!
זאת אחת הנקודות בחיים שלנו כהורים לילד מיוחד שאנחנו מסמנים עוד וי ואומרים הצלחנו...
לפני שלושה שבועות מנדול עבר ניתוח ברגל כדי לסדר לו את ההליכה ועל זה בפעם הבאה!!!

אני מצרפת לכם את הסרט שהפקנו לכבוד הבר מצווה של מנדול..
שיהיה לילה טוב ושקט, והלוואי שהימים האלה יהפכו מיגון לשמחה ואבל ליום טוב....

http://www.youtube.com/watch?v=jlQPOcoCgvg