השיר הזה/יעל פריאל וגם, כמה מילים על זכויות יוצרים, אנשים ומה שביניהם
השיר הזה,
השיר הזה שלי ושלך לא לעיניים זרות, שוקלות מודדות או תרות, כי הסיור הזה שלך בגופי, הוא נפשי הוא פרטי, אף בלתי מילולי, על כל מכלול הרגשות המציפים מצעפים את עיני מראות אך נחרטים היטב עמוק יותר מכפי שהמילים תדענה להיות, הרבה בטרם היוולדן, עובריות ...
והזכויות הרי הן תמיד שמורות לבעליהן גם בעבור שנים הרבה כי אין כאן כל חוק, שופט או דיין שיכול לחמוד את שאיננו שלו.
כמה מילים על זכויות יוצרים, אנשים ומה שביניהם/יעל פריאל
שש המילים החותמות את פוסט השיר בעמוד זה, נכתבו כסוג של התכתבות עצמית עם הנוהג לחתום ב"כל הזכויות שמורות @", הנהוג במקומותינו, כדי להרתיע או במילה עדינה יותר, להבהיר עמדות, שאין לעשות שימוש בדברים, לכל צורך שהוא, ללא בקשת אישורו של הכותב, אבל במחוזותינו כידוע, החוק, ובעיקר זה שניתן לפרוע בלי להתפס, הוא רק בגדר המלצה (אסוציטיבית חשבתי על מאמר, שעלה היום ב"הארץ", על הבטחת תפקיד למקורב ללפיד, למרות שקיים שם ניגוד אינטרסים מובהק וכו', מי שמענין אותו, יגיע ויקרא גם ללא עזרתי), ואני חשבתי על כך שהדברים הללו האישיים, שאני מעלה, מי ירצה בכלל לעשות בהם שימוש כלשהוא, הרי אין כאן מניפסט פוליטי או איזה שיר אהבה קליט, שניתן להקדיש לכל אחד, וגם יבין.. זה אישי מידי, פשוט מידי (למי שזה פשוט מידי,בעיני רגשות הם לעולם דבר מורכב ועמוק) בקיצור, לא משהו פופולארי להמונים. ובכלל מרגיש לי תמיד יומרני מידי להוסיף בסוף "כל הזכויות שמורות", כאילו העלתי כאן איזו יצירת מופת ולא מבע אישי, ולכן מוצאת את עצמי לא אחת, מוסיפה במקום הכיתוב האמור, כמה מילים משלי, המתכתבות עם אותן זכויות שמורות, קשורות, לא קשורות במישרין לשיר, ועדיין, משהו שם קשור, אבל נפרד מהשיר עצמו.
ולמה אני מסבירה כל זאת, כי מישהי (אינטלגנטית מאוד) שאני נוהגת לקרוא ולהגיב לפוסטיה בקביעות, כשאני פה, שמחה שנכנסתי להגיב לפוסט אחרון שלה, לאחר ששלחה לי קישור, ואף ביקשה, כהרגלה, שאכנס שוב לראות את התגובה. עניתי לה מדוע לא שמעו ממני תקופה (דברים אישיים.. ובעיקר אבי שעזב אותי, או אותנו, למרות שלא הוא, ולא מי מאיתנו ציפה לכך) שתכנס גם אלי לעיתים, למרות שאיני נוהגת לשלוח קישור. אולי מאותו המקום שלא קל לי להוסיף אותה אמירה בעניין הזכויות, הווה אומר, מה כבר כתבתי, שאאלץ מי מ"החברים" הרשומים (המילה רשומים מבהירה את המרכאות..) להכנס ולקרוא. הרבה יותר נעים לדעת שנכנסים לקרוא אותי מרצון, כזה חופשי, ולא מתוך אילוץ או תחושת לא נעים כי "טוב, גם היא ביקרה אצלי וכיכבה..", כי באמת נוצרו כמה קשרים אישיים גם בווירטואליה, כך שאיכפת, ונכנסים מידי פעם לקרוא ולבדוק לשלומו או מה.
ואז אותה בחורה הגיבה (ואגב, זה סרט שכבר חזר על עצמו בעבר) תשלחי לי קישור. ואני תהיתי, מה בכלל כל כך מסובך להכנס לפוסט (הפתוח לא רק לחברים) שלי, שאפילו ציינתי את שמו בפניה, לקרוא ולהגיב..- מי בכלל צריך קישור בשביל זה??.. זה מופיע בעמוד הראשון. רק צריך רצון.. ואני חשבתי, שבתור מי שנכנסה באמת אין ספור פעמים לכתביה המרובים, והיא פעילה מאוד ושולחת הרבה, ואני תמיד כשאני פה, אני גם אצלה..אז מה כל כך קשה להכנס פעם ב..גם אלי "הקטנה", שלא מפזרת קישורים??..
נו, אז שלחתי לה קישור. וכעבור יום או יומיים, אפילו קבלתי תגובה ממנה, בפרטי. שם כתבה (כמו בפעם הקודמת) שהיא לא מתחברת למה שכתבתי, ולא ברור לה מה הקשר בין שני חלקי השיר??.. אה אה.. אז כיוון שהיא אינטלגנטית מאוד, הבנתי שפרט מאי אילו אנשים, שמבינים (כי הם רוצים) וקולטים רגש, ומגיבים בחום, גם אם הם לא ממש הכל מבינים, אולי כדאי לי להסביר??..
אז הנה אני מסבירה, שהשיר האמור מסתיים לאחר שלוש הנקודות. התוספת בסוף היא במקום כל הזכויות השמורות. והקשר בכל זאת לשיר? שיש כמה זכויות שגם אם ינסו, לא באמת יצליחו לגנוב, יען כי הן שמורות לבעליהן בלבד, קרי הקשר המיוחד המתהווה בין אחד לאחת, שיש המכנים אותו אהבה.
אה, ולגבי אותה בחורה. נו ככל שאני משתדלת בחיי הבוגרים, אני תרה אחר הדדיות ביחסים. וזה נכון במציאות, אך נכון לא פחות גם בעולם הווירטואלי. גם כאן נוצרים קשרים. וכאמור,לעיתים מאוד איכפתיים וקרובים, וכשמישהו נכנס אלינו ומגיב שוב ושוב בחום ובכנות, בשלב כלשהוא נצפה גם להדדיות, וכשזה לא קורה, זה קצת מאכזב, אבל לא נורא, כי בכל יום אנו לומדים מחדש...
ואלה היו שישים שניות על זכויות, יוצרים ואנשים.
סוף שבוע נעים לכולנו, והיי שימו-לב לחתולי הרחוב התשושים בחום, מים בכלי, אוכל שנותר.., אנו בהשוואה אליהם איננו חסרים (כמעט) דבר..
|
