כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פיתום גרפי

    ארכיון

    0

    גיבורים וחלומות

    12 תגובות   יום שלישי, 9/7/13, 21:24

    אני מציין לעצמי עוד סימן של התבגרות.

    פעם הייתי ניגש אל המקלדת ויורה את המחשבות, עכשוויות וטריות, בלי עריכה ובלי היסוס.

     

    ו... האמת שלא התבגרתי הרבה מדי. אני עדיין עושה את זה באיזה אופן,

    רק שהפעם אני מודע לזה שלעסתי את החומר הזה מספר שבועות לפני שהתיישבתי לכתוב.

     

    את הטריגר הראשוני אני חייב למיכלי, (שהיא צעדנית לפי תרגומים מסויימים)

    היא שחררה את הטריגר בפברואר , ומאז אני מסתכל באורים והתומים שלי

    (לא האבנים שלי, הבנים שלי, הבנים!!)

    וחושב על גיבורים ותפקידם, מדוע אנחנו מאמצים אותם? מה מהם אנחנו מפנימים? עם מה אנחנו מזדהים?

     

    את רוב האינטגרציה של שנות הלמידה שלי, פורמלית ושאינה, אני עושה בארבע וחצי השנים האחרונות.

    מתבונן בבנים. שתי יישויות מדהימות. שתי אישיויות בהתהוות. שני פלאים.

     

    הגיבורים שלהם הם הגיבורים הסטנדרטיים - דייגו ודורה וקאי לאן מהטלויזיה. מופסה וסימבה ומוגלי מדיסני.

    אבל אם אני מתאמץ להסתכל, כל אחד מהם לוקח משהו ייחודי מכל גיבור. משהו שמתאים לו ולאופיו ולרצונותיו.

     

    כנראה שלעולם לא אדע מה באמת התחולל בראשי כשהייתי בגילם, אבל בגיל קצת יותר מבוגר, נניח בית ספר יסודי, כבר יש לי זכרונות ואני יכול להבין דרכם קצת יותר על איזו מין חיה אני.

     

    אם אני זוכר נכון- בראשית היה ספוק. לא הדוקטור המושמץ של שנות השבעים, אלא הקומנדר הוולקני מסטאר טרק

    ''

     

    למרות שקפטן קירק היה יותר פופולרי, וחתיך ומוצלח ויצרי וקפטן, אני דוקא ראיתי בוולקני הקר והמחושב והההגיוני, שהאנושיות הרבה שבו מתבטאת לעיתים נדירות ובעידון  את המודל לחיקוי (הפליא ג'ין רודנבארי לכתוב את הדמות, והפליא עוד יותר ליאונרד נימוי לשחק את הדמות). תמיד מקום שני, תמיד נחבא אל הכלים, תמיד מחזיק את הפתרון ההגיוני שאי אפשר בלעדיו.

     

    בטח לפרויד היה משהו להגיד על זה, ואני אפילו שואל את עצמי כמה ילדים בכיתה ג'-ד' קוראים או רואים סטאר טרק...

     

    מיד אחריו, בין דפי 'הארץ שלנו' גיליתי את טנזינג נורגיי ,

    ''

    ואפילו לא השכלתי להבין אז, שבעצם התהילה היא של סר אדמונד הילארי בנושא כיבוש פיסגת האברסט, ושטנזינג (ככה קראתי לו בילדותי, שם פרטי, היינו סחבקים) היה כינור שני בעניין. נראה היה לי שהם שותפים מלאים, ושלטנזינג אפילו יש יותר מניות, כי הוא מקומי וזה מגרש הבית שלו. (הנה כך התקבעה עוד אז התפישה שכל חלקי השלם שייכים לשלם באופן שווה, תפישה שמתנפצת על קרקע המציאות בה אני חי ברמה יומית )

    טנזינג גרם לי להרגיש במשך שנים שאני פסיכי בגלל הערצתי אליו, והיום אני מן הסתם יודע שזה נכון לגמרי, אבל לפחות אני לא לבד.

     

    בקיצור, אם מישהו היה מרים את כפפת המחקר בנושא גיבורים, הוא בוודאי היה מצליח להראות קורלציה בין גיבורי ילדות של אדם (או חוה) לבין תכונות האישיות של אותה חוה (או אדם). היום, כשאני רואה את גיבורותי שלי בעיני ילדי, הממהרים להפנים ולחקות, אני גם קצת מגרש שדים של אבי המנוח. קצת יותר מבין. קצת יותר מתאמץ להשתפר.

     

    כשאני ממש מתאמץ לחשוב על זה- אפילו בגבורות מוסיקליות, מי שבסוף מרים את הגיטרה ומתחיל לנגן, בין כל הספרינגסטינים והג'ואלים והון מוריסונים שלי- זה דני רובס. תוצרת מקומית, הכינור השני הראשון של שלמה ארצי, כותב ומלחין משובח עד עמקי נשמתו. לפני חודשיים, הלכנו לכבוד יום הנישואין שלנו להופעה שלו. בין הסיפורים והחידודים המוכרים, הוא גם הכניס את העובדה שכל פעם שיוצא תקליט שלו- מתרגש על ישראל איזה אסון. הציג את עצמו כמין שלימזל כזה... נו... כזה גיבור מהסוג שאני אוהב. 

     

    תמיד במרכז, אבל בשוליים של המרכז.

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/7/13 23:49:

      צטט: נועה® 2013-07-13 17:44:25

      גיבורים מבחינתי, הם אלה ששורדים את החיים. לא שיש מישהו שהצליח לצאת מזה חי... אבל יש את אלה שמצליחים למרות כל הקשיים לראות את הצד הטוב...

       

       

      נועה, אמרת שני דברים שונים. אני מוצא הבדל בין "לשרוד את החיים" -תחתית המדרג של מסלאו לבין "להצליח לראות את הטוב דרך הקשיים" - דרך חיים אולי, חלק גבוה לטעמי במדרג הצרכים.

       

      * השתמשתי ב מדרג הצרכים של מסלאו כדי לתת הבדלה ערכית

        16/7/13 20:55:

      צטט: ההלך 2013-07-13 08:43:29

      איך איך איך ראיתי רק עכשיו את הפוסט הנהדר הזה? באמצעות העיניים כמובן קודם כל תודה על הקרדיט הרווחת ביושר , וסחתיין על מילוי ההבטחה:) גם אני שאלתי את עצמי על הקשר בין גיבור הילדות האולטימטיבי שלי - אסלן - לבין מה שהפנמתי כילדה מהדימוי שלו. ועוד יותר שאלתי את עצמי למה דווקא הוא, ולמה בכלל אנחנו בוחרים לנו גיבורים מסויימים על פני אחרים. אחרי חקירה מסויימת התשובה לשאלה השניה התבררה. את המענה לשאלה הראשונה אני עדיין מבררת. אני חושבת שהתשובה לה, מה לקחתי מהדמות, זו תשובה שמשתנה כל הזמן. משתנה על פי התקופות השונות, הנסיבות השונות ובעיקר ההשתנות שלי עצמי. * בהשראתך חזרתי להסתכל במה שכתבתי על אסלן, באיזה פוסט גנוז מלפני כמה שנים את לגמרי רשאית לתת לינק ולחסוך מכולנו את החיפוש (כי יהיה אחד, וגם יימצא הפוסט): הרפתקאותיהם של פיטר, סוזן, אדמונד ולוסי בארץ החיות המדברות נרניה הקסימו אותי לחלוטין. הם הפכו לספרים המכוננים של חיי. זו בעיני עדות לכך שמספרות מופת צומחות אישיויות מופת  עבורי היה בהם הכל: כח, אומץ לב, גבורה, יושר, אצילות, חמלה ואהבה. כל מה שנעדר מהחיים האמיתיים שלי. באמצעותם למדתי מהו טוב. ואסלן, האריה האגדי, האב הרוחני, היה התגלמות כל אלה. אסלן האדיר, החזק, השופע טוב וחמלה שאין להם סוף, הרואה אותנו מבעד ליומרותינו ושקרינו ואוהב אותנו חרף אלה.* אני לא יכולה לשים את האצבע בדיוק, אבל איכשהו גיבורי הילדות שבחרת לך מתאימים לך. לפחות מתאימים לאימג' שמצטייר לי ממך. אני חושבת שילדים צריכים גיבורים. ניסיתי לשאול את הילדים שלי כמה פעמים אם יש דמויות שהם מעריצים או מזדהים איתן במיוחד, והם לא ממש ידעו לענות לי. זה ציער אותי. אולי אני צריכה לחזור ולהבהיר את השאלה, ואולי הדברים האלה מתבררים רק בדיעבד. בראייה לאחור.אני חושב שהסביבה מציעה גיבורים, והילדים מאמצים בהתאם לנטיות ליבם. היום לצערי, עבור נוער בגילאים של קפטן תחתונים, הסביבה מציעה מעט מאוד גיבורים ראויים בעיני
        16/7/13 20:48:

      צטט: kruveet 2013-07-10 21:53:24

      מותק, נתת לי נקודה למחשבה.
      עכשיו צריכה לנתח את עצמי ולמצוא מיהן גיבורתיי.

      לא לחינם יש לי על המקרר את הניב הבא (בליווי תמונה אחרת)

       

      ''

       

       

      לכבוד הוא לי לתת לך נקודה למחשבה :-)

      לגבי הwell behaved - מה אני מבין?

       

      מחכה לשמוע על הגיבורות שלך- מסקרן. אין לי אפילו ניחוש.

        14/7/13 15:55:

      נושא הגיבור, ממי לוקחים דוגמה אישית, הוא נושא מאוד חשוב.

      קונג פו פנדה

        14/7/13 14:47:
      עלית על נושא שיזכיר לרבים את עולם נעוריהם. בייחוד אלה שחיו כאשר נולדה הטלוויזיה, ואף לפניה. האמת היא שאהובי הקהל הם מה שמוצעים לו בגיל המתאים.
        14/7/13 12:59:

      התחלת עם האיש והאוזניים. אז אותי לפחות העפת לבבילון 5. סדרה שעד היום אני עוד מתגעגעת. וכן היא הרבה יותר חדשה. מהישנות יש כמובן את דאג וטוני. איך לא? אבל מכוון אחר בכלל.

       

      ומוזיקה. לא גיטרה דווקא. אני עם האיש של רוזה מרציפן. גרוניך. כמובן. לא יכולה להסביר תמיד. אז יוצא בלי כוונה שהמלה "ככה" מככבת לא אחת.

       

      לגבי השפרצות. וזה משום-מה משו שאני לא נגמלתי ממנו. למרות הגיל, פה עוד לא השתנה, השפרצות של מילים. הכוונה,

      וכן. כיף לקרוא. בהחלט כיף!

      מחד אני לומדת מנכדי הגורם לי לשוב לילדותי-שלי; מאידך - דבריך "מחזירים" אותי למקומי. לכאורה, עצם ההתבוננות תחילה ב"שיקוף" (גיבורי טלביזיה) ואחר כך במציאות (דני רובס) נדמה כמאפיין של הדור שלך. אני הספקתי ללכת לסרטי "טרזן" (למעמיקים - ע"ע אלי אשד שחקר) ולהעריץ, כילדה קטנה ודעתנית, את ג'ון פ. קנדי, כך שהמציאות תפקדה בחריפות יתר, בעצם. בכל מקרה, תכתוב, תכתוב, זה טוב.
        13/7/13 17:44:
      גיבורים מבחינתי, הם אלה ששורדים את החיים. לא שיש מישהו שהצליח לצאת מזה חי... אבל יש את אלה שמצליחים למרות כל הקשיים לראות את הצד הטוב...
        13/7/13 08:43:
      איך איך איך ראיתי רק עכשיו את הפוסט הנהדר הזה? קודם כל תודה על הקרדיט, וסחתיין על מילוי ההבטחה:) גם אני שאלתי את עצמי על הקשר בין גיבור הילדות האולטימטיבי שלי - אסלן - לבין מה שהפנמתי כילדה מהדימוי שלו. ועוד יותר שאלתי את עצמי למה דווקא הוא, ולמה בכלל אנחנו בוחרים לנו גיבורים מסויימים על פני אחרים. אחרי חקירה מסויימת התשובה לשאלה השניה התבררה. את המענה לשאלה הראשונה אני עדיין מבררת. אני חושבת שהתשובה לה, מה לקחתי מהדמות, זו תשובה שמשתנה כל הזמן. משתנה על פי התקופות השונות, הנסיבות השונות ובעיקר ההשתנות שלי עצמי. * בהשראתך חזרתי להסתכל במה שכתבתי על אסלן, באיזה פוסט גנוז מלפני כמה שנים: הרפתקאותיהם של פיטר, סוזן, אדמונד ולוסי בארץ החיות המדברות נרניה הקסימו אותי לחלוטין. הם הפכו לספרים המכוננים של חיי. עבורי היה בהם הכל: כח, אומץ לב, גבורה, יושר, אצילות, חמלה ואהבה. כל מה שנעדר מהחיים האמיתיים שלי. באמצעותם למדתי מהו טוב. ואסלן, האריה האגדי, האב הרוחני, היה התגלמות כל אלה. אסלן האדיר, החזק, השופע טוב וחמלה שאין להם סוף, הרואה אותנו מבעד ליומרותינו ושקרינו ואוהב אותנו חרף אלה.* אני לא יכולה לשים את האצבע בדיוק, אבל איכשהו גיבורי הילדות שבחרת לך מתאימים לך. לפחות מתאימים לאימג' שמצטייר לי ממך. אני חושבת שילדים צריכים גיבורים. ניסיתי לשאול את הילדים שלי כמה פעמים אם יש דמויות שהם מעריצים או מזדהים איתן במיוחד, והם לא ממש ידעו לענות לי. זה ציער אותי. אולי אני צריכה לחזור ולהבהיר את השאלה, ואולי הדברים האלה מתבררים רק בדיעבד. בראייה לאחור.
        12/7/13 14:25:

      צטט: ורד אוריאל 2013-07-10 18:50:09

      אני זוכרת שהגיבור שלי היה E.T....

      וואו ורד,
      גילגלת אלי אגוז קשה לפיצוח.
      אי טי היה חכם מכולם, אבל מאוד פגיע.....

        10/7/13 21:53:

      מותק, נתת לי נקודה למחשבה.
      עכשיו צריכה לנתח את עצמי ולמצוא מיהן גיבורתיי.

      לא לחינם יש לי על המקרר את הניב הבא (בליווי תמונה אחרת)

       

      ''

        10/7/13 18:50:
      אני זוכרת שהגיבור שלי היה E.T....

      פרופיל

      גילעד שי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין