דווקא באה טוב (-:
אני מתכוונת קצת לשתף כאן, קצת להקיא כאן, קצת לצחוק בקול רם ובהחלט לרקוד כאילו אף אחד לא רואה אותי...
פוסטים פופולאריים
-
את?? רווקה?? לא יכול להיות...!!!
16/1/08 | 761 צפיות
-
ושוב מנקה את הנשמה!
17/3/09 | 720 צפיות
-
אמא'לה - חיפה!!!!
17/12/07 | 465 צפיות
-
קילו
6/1/08 | 803 צפיות
-
הכל כל כך שביר...
8/10/07 | 364 צפיות
-
מצפצפים אלינו
6/2/08 | 716 צפיות
פוסטים אחרונים
- מישהו מכיר את הדרך לצפון? עזרה! 30/3/09
- ושוב מנקה את הנשמה! 17/3/09
- כמה שאני התגעגעתי... 2/2/09
- הצעת חוק: מעליות בעבודה - מי מצטרף? 9/4/08
- תשפריצו בעמידה! 28/3/08
- היא אוהבת רק רדיו סגור, אוהבת...ש(לא) מנגן 27/3/08
הכי טוב!?
אינסטינקטים נשיים זה דבר מוכח. הבטן שלי מעולם לא הטעתה אותי, אבל מעולם לא. גם כשהכל מסביב היה נראה "כאילו", והמילים היו "כמעט", אני - את האמת - ידעתי. תמיד. אני יודעת מה הכי טוב בשבילי.
ככה גידלו אותי.
לא שלא דרשו ממני לחזור עד חצות הביתה וזאת עד להיותי בת 18 לא שלא דרשו ממני להכין שיעורי בית לפני חוג התעמלות הקרקע וחוג הכדורסל. לא שלא דרשו ממני להתייחס בכבוד לאנשים. (כי בינינו, מרגע לידתנו ועד גיל בגרות המשפט "אימא/אבא יודע/ת מה הכי בשבילך" - הוא משפט שגור בערך 3 פעמים ביום...)
אבל תמיד סמכו עליי שאדע מה לעשות.
שאדע באיזו דרך לבחור.
זה גם מה שאנחנו תמיד אומרים לעצמנו, זה מה שאנחנו תמיד אומרים לחברים שלנו :"אתה יודע הכי טוב מה הכי טוב בשבילך".
אבל אני חייבת לתהות בקול רם: האמנם?
האמנם אני יודעת מה הכי טוב בשבילי?
אולי אני בכלל פועלת מתוך גחמות לא מוסברות, מתוך תשוקות (דווקא די מוסברות...) מתוך אגו (פצוע, מדמם או מחוזק) מתוך תסכול מתוך פחד מתוך ייאוש בשם העיוורון בשם הפיכחון מאיפה אני צריכה לדעת שזה הכי טוב?
אולי דווקא אלה שמקיפים אותי ואלה שאני סומכת עליהם, דווקא הם יודעים מה הכי טוב בשבילי...
מי אני שאקבל החלטות הרות גורל בשבילי?
אני בהחלט לוקחת אחריות על כל מה שאני עושה, אבל מי מבטיחני שדווקא אני יודעת מה הכי טוב בשבילי...? |
תגובות אחרונות
-
יוני-ל
בתגובה על דולר/מדד/ריבית/אג"ח/ני"ע - איזה פחד!! עזרה? מישהו?
-
ritabar
בתגובה על bad hair day / "שיער" - הגרסה האמיתית
-
^ ^
בתגובה על מישהו מכיר את הדרך לצפון? עזרה!
-
ettgar1
בתגובה על ושוב מנקה את הנשמה!
-
מלכת האמבטיה
בתגובה על כמה שאני התגעגעתי...
-
בונבנירה
בתגובה על הצעת חוק: מעליות בעבודה - מי מצטרף?
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אז זהו בדיוק - שאלת מיליון הדולר...
התלבטויות קשות קשות
אין לי תשובה טובה
פשוט מזדהה... תמיד אני מגיעה לשתי מסקנות מנוגדות ומנומקות היטב
אז מה עושים?
כן - כנראה שאנחנו יודעים בסופו של דבר...
בטח שאת יודעת.
אפילו עכשיו שכבר לא נשארה כבר בטן!!! (במובן הפיזי של המילה)
אני מאמינה שתדעי לזהות את מה שחשוב. את מה שנכון. את מה שיכאב. את מה שיגרום לך אושר.
אין על תחושות בטן!
כן - אה?
את צודקת...
"מי אני שאקבל החלטות הרות גורל בשבילי?"
רק את תקבלי, וכל השאר יבינו אותך. ככה העולם בנוי.
אף אחד לא מבטיח!
לכן החיים מעניינים:
פעם למעלה,
פעם למטה.
את כנראה צודקת
הבעיה מתחילה שכשאני שוטחת בפני עצמי מינוסים ופלוסים של נשוא ההחלטה
פתאום אני מרגישה שלמה עם ההחלטה האחת ודקה לאחר מכן עם ההחלטה ההפוכה לה ב - 180 מעלות...
מי אני שאקבל החלטות הרות גורל בשבילי?
את היחידה שבסופו של דבר תצטרך ללכת לישון עם זה בלילה.
והיחידה שתרגיש באמת מה עושה לה כל החלטה והחלטה.
אם את לא שלמה עם החלטות שאת עושה, זה בסדר, והגיוני. כולנו ככה. נראה לי שבעיקר כי קשה לנו להתנתק מההרגשה שאנחנו עדיין קצת ילדים ולכן לא באמת יכולים להחליט..
ולכן מותר להתייעץ, ולשאול, ולראות מה אומרים על זה אחרים, שאנחנו מעריכים את דעתם, וסומכים על יכולת השיפוט שלהם.
אבל בסופו של דבר, תחושות הבטן שלנו הן אלו שמגיעות מאיזורים פחות חשופים אצלנו, ואם כל העולם אומר לנו שמשהו מסוים נכון, אבל יש לנו חוסר שקט פנימי לגביו - כנראה הוא לא נכון בשבילנו.
עד כאן התיזה שלי לגבי תחושות בטן...