כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Fart Baby Fart

    ארכיון

    המופלצים - רשימה שביעית

    19 תגובות   יום שבת, 13/7/13, 11:04

     

    אלוהים לא מרחם על ילדי הגן. האם ייתכן שאלוהים לא קיים? האם קיימת ישות אלוהית וזו בוחרת לה לא לרחם על משוררים?

     

    האם מרחמת אותה ישות רק על משוררים אמיתיים? אולי משורר ראוי לו לכתוב על אהבה? על בגידת גבר ולא על אקטואליה? או שזו נחלתם רק ואך ורק של משוררים שנולדו מוכשרים ולא פלצנים שקושרים לעצמם כתרים? האם שיר טוב איננו שיר שמבהיר את עצמו בין השורות ואינו נדרש להבהרה מקדימה ולשיר עזר?

     

     

     

     

    הפעם מבית המשוררת ~גאיה~ בסבל תלדי בנים 

     


    אני נעצבתי קשות ולא מרגע הלידה

     

    http://cafe.themarker.com/post/2946353/

     

     

     

     

    בסבל תלדי בנים

     

     

    לדאבוני רק לפני שנה כתבתי על מקרה דומה של הזנחת תינוק ברכב, והנה זה קורה שוב. [האם ספרתם כמה תינוקות חסרי ישע נשכחו ברכב בחום עד כה?[ המון. הגיע הזמן לעשות לזה סוף]!!!!

    מצ"ב לינק לשיר עולל, השיר הקודם שכתבתי, קיויתי שיהיה גם האחרון!!!

    http://cafe.themarker.com/post/2674919/

     

     

     

    הר כורע אל מול ישות

    ולב אדם אבן -

    ומה לה כי תזעק, אותיות מותו על קיר?

    אם... רחומה בסבל תלד בן

    ותלך עיניים לעצום.

    בינתיים...

    מי עליו יגן,

     

    בן תשעה ירחים

    עולל תם נם בערסל, פתע האוויר חדל,

    בקושי נשם,

    צרח, מלוא ריאותיו

    פרפר

    בדמעות עיניו חלל הציף

     

    השמים פעורים, אין שם פינה לקטנים,

    באפיסת כוחות לבדו

    מוסר נשימתו לבוראו,

    כצו הוריו

    לסופו

    בטרם עת הולך.

     

     

    וחוזר חלילה

    המונה מתקתק יום,

    תיק תק.

    עוד עולל למרום מצטרף

    בתום, ובלי דעת

    עליו מי שומר

    עוצם עיניו הקטנות

    לכסות בחול.

     

    כל הזכויות שמורות

     

     

     

     

     

    כאשר אני באה, אחרי שנפחתי את כל השעועית שאכלתי בימי החורף כולל את מה שנותר מהסודה מלאת הגזים שאני נוהגת לשתות, איני יכולה לא לחשוב על מספר משוררים טובים!

    איני יכולה שלא לחשוב על הורים לילדים מעט יותר בוגרים מ"עוללים" אולי נכון לא לשלוח ילד בן שמונה עשרה אביבים לצבא, אולי נכון לא להרשות לבן לצאת למילואים? זה מאוד לא אחראי ! מאוד לא אחראי ! הרי לצבא אין די ציוד מתאים ! גם בצבא מתים ילדים !

    כול הילדים הרי נותרים תינוקות בעיני ההורים!

    ומה עם בריכות השחייה?

    מה עם מכוניות נהוגות בימי אמהות היסטריות ואבות שהם מנהלים גדולים?

    האם לא ראוי להחזיר את רשיון הנהיגה בו היום שאנו הופכים להורים? הכביש מקום מסוכן ! כול יום יש תאונות דרכים הכוללות הרוגים לרוב. כול הרוג הוא ילד של הורה. אז אנא, וזו פנייה מלאת רגש מהמשוררת הפגועה הפוגעת בהורה שלא פשע, מלבד רגע אחד של חוסר מחשבה, בואי ונצא ללשכת השר ונדרוש ! כל הורה יחזיר ומייד את רשיון הנהיגה ! אבל ! יחד איתו ישבור וינתץ את האמבט, ישליך כול מיכל מים הכולל מעל 500 סמ"ק! מקובל ?

     

    שיר טוב, שיר מצוין, מעביר את המסר גם ללא הסבר.

    משורר מוכשר, אינו צריך קהל. אינו נדרש לסבל של פרט או ציבור שיכול לקרוא את היותו בין השורות.

     

     

     

    אתם קוראי הנאמנים המשיכו להעביר אלי קטעי מופלצות. אני מפליצה וקוראת, קוראת ומפליצה.

     


    נהנתם? ברור שנהנתם!

    תעדכנו חברים!

    מו פלצת.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (19)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/4/15 00:55:
      צריך להעיר את הקפה מה קרה את כבר לא אוכלת שעועית?
        19/4/15 00:03:
      אני לא סבור שהקטעים שבחרת באמת מייצגים את הכתיבה הכי מזעזעת כאן בקפה. אני יכול לחשוב על עוד כמה סטארים. (כולם גברים, אגב.)
      מלל מסעיר . ובענין השכחה באוטו. אני כן שוכחת את הנייד שלי במכונית, אבל את הילדים או בימים אלה הנכד- לא מבינה איך אפשר לשכוח באוטו. או בכלל. ולשלוח לצבא, זה בעיני ענין אחר.פצפיזם זה נחמד מאד, אבל יש ענין של אחריות ונשיאה בעול.
        18/4/15 09:38:
      איפה נעלמו הנפיחות?
        21/7/13 20:21:
      מו פלצת, אז ככה...הגיבו לפניי חכמים ומוכשרים ממני במילים. רק אוסיף דבר קטן אחד, כל אחד ואחת מאיתנו חווה את הדברים שונה לכן לא הייתי ממהרת לשפוט את "גאיה" לחובה. ייתהן, שזו דרכה לפרוק את צערה. יש בינינו הזקוקים לכתף מנחמת כאשר אירוע מצער קורה, וכן, גם כאשר המקרה לא ממש נוגע לנו אבל כן נוגע בנו. את צערי על מקרים שכאלה, שומרת ביני לביני. לא יודעת, אולי לא זקוקה כל כך לקהל כפי שאת הנחת זאת ואני אשתמש במילים "כתף מנחמת" ...מעודנת יותר? פוליטיקלי קורקט? שלא נדע מצער שכזה יותר! נ.ד. <טוב זה לא ממש היה "קטן" תוספתי....שוט מי!>
        18/7/13 20:47:

      צטט: יהודית מליק שירן 2013-07-14 10:58:14

      מה קרה חזרת? הקפה צריך פרובוקציה?

       

       

      הקפה חייב אותי.

      מציעה לך לקרוא את הניתוח המבריק שנכתב מעלייך לפרובוקציה המנופחת, כולי תקוה שתשכילי להבין מדוע נוכחותי כה משמעותית. 

       

      מו פלצת 

        18/7/13 20:12:
      הנושא מעורר זעם רחמים ואמפטיה, לא השיר.
        18/7/13 10:34:
      כל מילה שלך פה-בסלע,לכל הכוונים בהם נגעת,אין צורך בהסברים נוספים....בכל זאת רגישה....
        16/7/13 13:35:

      אני חושב שהשיר גאוני.

       אלמלא ההסבר הייתי יכול לפרשו אחרת, בעניין אחר. וכאן יפה עשתה המשוררת (ראוי לציין את שמה - גאיה. חבל שאין לפנינו שם משפחה כדי שנוכל להפנות לכתובת בת קיימא את העכרתנו, אופס - הערכתנו) שהסבירה במה עסקינן.   

      אני חושב שראוי שיר זה לפרשנות מעמיקה

      כי יש בו שורות נהדרות כמו 

       

      הר כורע אל מול ישות

      ולב אדם אבן - 

      - רצתה לומר שההר יותר  אנושי מאדם. לבו אבן  ולא יכרע כמו שהר כורע. איזה סמבוליזם. ללקק אצבעות 

       

      ומה לה כי תזעק, - מי תזעק? למי מכוונות דבריה? ראיתם עד כאן אישה, אם? אדמה? או שמא זו תינוקת שתזעק?! ואולי פונה המשוררת אל דמיוננו שישלים העצמו. איזה קרדיט לחכמתנו היא נותנת. 

      ומאותה  סיבה היא מנתקת את טבור המחשבה הרציפה בשורה ההדורה הבאה: 

      אותיות מותו על קיר? - קטונתי מלהבין. מוֹתוֹ או מוּתוּ ? האם הא פוקדת על האותיות למות ?  וכמו הופעתה יש מאין של דמות נשית כך גם נפלא כיצד לפתע אנו שומעים על מותו של מישהו עלום . האם מדובר בחלל מלחמה? אולי במות אהוב? ואולי כלב אהוב?  

      ורק אחר כך אנו מגלים "אם... רחומה בסבל תלד בן" הארמז המקראי לספר בראשית לחווה אמנו. מה נפלא!.  

      וכמה טוב שהיא שולחת אותה לנוח 

      "ותלך עיניים לעצום".

      בינתיים... 

      מי עליו יגן,? - נכון. לא האם חטאה, וכך רומזת המשוררת כי רק האב פשע . היא ילדה בסבל והוא בזחיחותו? הפקיר!  

      כעת רק כעת מתברר מי זה "עליו"? - איזו תפנית אמנותית דרמטית! 

      ומכאן מעבר סוחט דמעות בתיאור קשה מר ואף אכזר

      של התינוק:

      בן תשעה ירחים

      עולל תם נם בערסל, פתע האוויר חדל,

      בקושי נשם,

      צרח, מלוא ריאותיו

      פרפר

      בדמעות עיניו חלל הציף

       

       אפילו ביאליק בתרכובת עמיחי היו מוחים דמעה על שימוש כה מרשים בשיריהם: "שמיים! בקשו רחמים עלי. אם יש בכם אל ולאל בכם נתיב...." ועמיחי שמוצא כי אלוהים מרחם על ילדי הגן? מה היה אומר? 

      השמים פעורים, אין שם פינה לקטנים,

      באפיסת כוחות לבדו

      מוסר נשימתו לבוראו, - לא נשמתו חלילה. נשימתו. ולמדו נא שלמשוררת אין אמונה בקיום נשמה!

       

      אך הנה מה זה? האם ההורים הם רוצחים - זה מה שטוענת המשוררת? האם העולל מת ב"צו הוריו"? זה היה רצונם. ככה במודע? הקריבוהו??? האם לא הייתה מסכנה אמו בשורות קודמות?  

      כצו הוריו

      לסופו

      בטרם עת הולך.

       

      אך מעל הכל נשגבה השורה הבאה: 

      "תיק תק".

       

      וכדי שחלילה לא תסברו כי אין היא יודעת פרק בהלכות עברית תחביר (להזכירכם את "מותו על הקיר") והגיון  - ראו נא את התחכום בסיום: 

      ...עוצם עיניו הקטנות

      לכסות בחול.

       ככל שניסיתי לדמיין לא הצלחתי להבין את פשר הביטוי.  איך עצימת העיניים מכסה בחול?

      אכן קטונתי מול שיר זה. 

      ועוד עמה מילים לסיום: 

      עם כל הכאב והזעם שמקרים אלה מעוררים - ודווקא בגללם - כדאי לשקול מילים. 

      בייחוד לחשוב האם שיר זה באמת מעורר אמפטיה אצל הקורא (הנבון) האם הוא מעורר אמון?    

      או שמא הזניית המילים, שפיכת זרע-השורות לשווא, כתיבת שיר המעורר לעג בעילגותו, אינה פוגעת בכבוד התינוק המת, תוך התעלמות מהטרגדיה של ההורים והאחים.

       

       


      מה קרה חזרת? הקפה צריך פרובוקציה?
        13/7/13 23:36:

      צטט: חכמה 2013-07-13 12:05:05

      התואר "מבקרת שירה" אינו אחד התארים שאני נושאת על גבי, משום מה אני משאירה ביקורת ספרים, שירה, קולנוע לאנשים מוכשרים ממני. אני רק מתעצבנת ופולטת מילים גסות ומסתפקת במחאה קולנית בתוך קירות ביתי שנשמעת כמו נפיחה אבל מבחינה כימית אינה כזו. לפיכך רציתי רק לתקן את הטעו תיקון בהסבר השירי כיצד העולל המסכן (באמת מסכן ואני רצינית) נפח נשמתו. הוא לא צרח, מכת חום אינה גורמת לצרחות אלא למוות שקט ונוראי מהתייבשות. כבר מזמן דובר שצריך בי"ס להורות אבל מי ילמד שם? הורה מופרע אחר? פלצן משועמם עם חמישה תוארים? מישהו שאין לו ילדים אז מה הוא מבין? בקיצור זה לופ רציני. למה לקח לכם כל כך הרבה זמן להפליץ ? ממש נורא החיכיון הזה.

       

      למען הסר ספק! כוכבי מחולק שווה בשווה בין הפוסט ובין התגובה הזאת,

      ברכות.

       

        13/7/13 15:47:

      צטט: עופר לבבי 2013-07-13 11:43:08

      האמת היא שאני לא יודע כיצד להגיב לפוסט הזה.

      לשכוח ילד באוטו כמה שעות זה נורא, זוהי זוועה.... ונכון, זה נורא לא פחות לשלוח ילד למלחמה, או לאבד אותו בתאונת דרכים או בבריכה.

      לא ראיתי הרבה אנשים ששכחו את הסלולרי שלהם באוטו - פשוט, כי הם חוששים שייגנב.

      אז מה זה אומר עלינו? לי זה  אומר שכחברה קפיטליסטית, אנחנו נעדיף לוותר על ילדינו ולא לוותר על רכושינו, וזה הדבר הכי נורא ... 

      מסקנתך מופרכת, מוגזמת, והזויה.

      תמשיך עם ה"מחאה האנטי קפיטליסטית" בשנקל, לפני שאתה יוצא בהכללות אידיוטיות מהסוג הזה.

        13/7/13 15:21:

      השיר של גאיה הוא  דריכה על יבלות.

        13/7/13 15:19:

      צטט: עופר לבבי 2013-07-13 11:43:08

      האמת היא שאני לא יודע כיצד להגיב לפוסט הזה.

      לשכוח ילד באוטו כמה שעות זה נורא, זוהי זוועה.... ונכון, זה נורא לא פחות לשלוח ילד למלחמה, או לאבד אותו בתאונת דרכים או בבריכה.

      לא ראיתי הרבה אנשים ששכחו את הסלולרי שלהם באוטו - פשוט, כי הם חוששים שייגנב.

      אז מה זה אומר עלינו? לי זה  אומר שכחברה קפיטליסטית, אנחנו נעדיף לוותר על ילדינו ולא לוותר על רכושינו, וזה הדבר הכי נורא ... 

      אינך הוגן עופר.

      כאשר מישהו שוחח את הסלולרי שלו במכוניתו, זה לא טראגי ולכן גם לא ידווח בכלי התקשורת. 

      המקרים הללו מזעזעים, בעיקר מפני שההורים ששכחו הם בד"כ הורים נורמטיבים כמוני וכמוך.

      ומקרה כזה עלול לקרות לכל אחד מאיתנו.

        13/7/13 14:30:
      אפשר להתקין בדלת המכונית התראה שלא תאפשר סגירת הדלת ואז יתעורר הזיכרון לגבי הילד שכמעט נשכח. שיחייבו התקן כזה בכל רכב, אם יש או אין ילדים. התקן פשוט שימנע את האסון של השיכחה. יש משהו פשוט מזה?
        13/7/13 14:01:
      נהניתי. ברור שנהנתי:)
        13/7/13 12:25:
      מספיק מזעזע לשכוח ילד באוטו וממש אין צורך לכתוב על זה שיר.
        13/7/13 12:05:
      התואר "מבקרת שירה" אינו אחד התארים שאני נושאת על גבי, משום מה אני משאירה ביקורת ספרים, שירה, קולנוע לאנשים מוכשרים ממני. אני רק מתעצבנת ופולטת מילים גסות ומסתפקת במחאה קולנית בתוך קירות ביתי שנשמעת כמו נפיחה אבל מבחינה כימית אינה כזו. לפיכך רציתי רק לתקן את הטעו תיקון בהסבר השירי כיצד העולל המסכן (באמת מסכן ואני רצינית) נפח נשמתו. הוא לא צרח, מכת חום אינה גורמת לצרחות אלא למוות שקט ונוראי מהתייבשות. כבר מזמן דובר שצריך בי"ס להורות אבל מי ילמד שם? הורה מופרע אחר? פלצן משועמם עם חמישה תוארים? מישהו שאין לו ילדים אז מה הוא מבין? בקיצור זה לופ רציני. למה לקח לכם כל כך הרבה זמן להפליץ ? ממש נורא החיכיון הזה.
        13/7/13 11:43:

      האמת היא שאני לא יודע כיצד להגיב לפוסט הזה.

      לשכוח ילד באוטו כמה שעות זה נורא, זוהי זוועה.... ונכון, זה נורא לא פחות לשלוח ילד למלחמה, או לאבד אותו בתאונת דרכים או בבריכה.

      לא ראיתי הרבה אנשים ששכחו את הסלולרי שלהם באוטו - פשוט, כי הם חוששים שייגנב.

      אז מה זה אומר עלינו? לי זה  אומר שכחברה קפיטליסטית, אנחנו נעדיף לוותר על ילדינו ולא לוותר על רכושינו, וזה הדבר הכי נורא ... 

      פרופיל

      המופלצים ושות'
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות