פתאום בא לי סלון בבית

ובא לי לארח אנשים

ולראות טלוויזיה עם פיגמה ופוך על הכורסא

ולטייל בבית..

כרגע אין סלון

אלא רק חדר ענקי שהייתי נעלמת בו בחורף תחת שמיכה 

ואין לנו סלון, לי ולשותף, רק שני חדרים גדולים ועוד חצי חדר

חדר שירות שהפכנו לחדר שמתעלמים ממנו

ושם היינו זורקים את האופניים וכלים שלא השתמשנו בהם

וכשהייתה לי חתולה היה שם את האוכל שלה 

וארגז חול

עכשיו כבר אין אותה. היא ברחה יום אחד מהחלון ולא חזרה.

השאירה אותי בזוגיות עם גבר שגם הוא כבר איננו.

ועכשיו מה יש..

רק אותי. 

ופעם חשבתי שזה מעט.

היום אני יודעת שזה כל כך הרבה.

ועוד מעט גם לא יהיה הבית הזה עם הזיכרונות שבו

וזה קל.. בעיר הזו

להחליף כל שנה בית בבית..

להמשיך הלאה

ולשכוח..

~~

מתחילים מחדש...

וכבר לא כל כך כואב למונה:)))))