והפעם - בוורשה.

החלטנו על טיסה מהיום למחר. מה שגרם לכך שסירופ השיעול לו נזקקתי – אזל בתקופת הטיול.

בוורשה לא חסרים בתי מרקחת, והמלון שלנו (שרתון, מומלץ הן בשל כל הכרוך במלון, והן בשל מיקומו המרכזי) מצוי מאתיים מטרים מצומת עולם חדש ושד' ירושלים.

אני יוצא לכיוון הצומת, ובנובי שביאט 2, על הצומת, מצוי בית מרקחת.

הייתי צריך לשים לב כמובן שהשלט שלו אדום, ולא ירוק, כמקובל שם – אבל אזהרה זו חלפה מעל לראשי.
אני נכנס פנימה, ומסתבר שמכל אלפי הרוקחות בוורשה – מצאתי את זו שאינה דוברת אנגלית, וגם לא גרמנית.
טוב, אני מראה לה את בקבוק הסירופ הישראלי שלי, מחווה באצבעי על הכיתוב באותיות לטיניות של החומרים הפעילים, ומבקש את המקבילה הפולנית שלו.

היא שולפת זכוכית מגדלת בקוטר 15 ס"מ, מעיינת, ומודיעה שאין לה דבר כזה. אני מבקש סירופ מקביל, באנגלית עם מקסימום מלים משורש לטיני, "אבל בלי סוכר, כי אני דיאבטי".

"לא אנטיביוטיקה!” היא נזעקת.
מכל הרוקחות בוורשה  – אני מצאתי את הלן קלר.

אני מכתיב לה לאט "דיאבטס".
שיטת הניקוד פועלת. היא מוצאת משהו מקביל, אני נפרד מאיזה 21 זלוטי, וחוזר למלון.
ה"עלון למשתמש" מכיל ארבעה עמודים בכתב קטן וצפוף – וכולם בפולנית.
לפני השינה אני לוקח – והטעם מחזיר אותי לילדותי.
ליתר בטחון אני לוקח שלוש כפיות.