דודי רצם
ציורים ,צילום מקורי, אמירות , אקטואליה ,קוריוזים, מוזיקה ועוד...
פוסטים פופולאריים
-
מערבלות המחשבה
1/11/12 | 1622 צפיות
-
המשפחה-כעץ נושא פרי
26/12/13 | 877 צפיות
-
פורץ החומות
11/11/11 | 996 צפיות
-
לתת או לא לתת
19/10/14 | 936 צפיות
-
שבט אחים גם לא יחד.
22/3/15 | 699 צפיות
-
השגת מטרה
11/8/11 | 364 צפיות
פוסטים אחרונים
- תחושה מצוירת. 21/6/16
- כשהפרדוקס נמצא בגילופין. 14/5/15
- כד -קד לחופש 3/5/15
- חוה אם הרובוטים. 24/4/15
- להקשיב לדממה 20/4/15
- להפנט את עצמך 11/4/15
העלה והזקן הבודד
העלה והזקן הבודד עיניו עייפו לראות - בצלילות הדעת להביט מעבר לאופק - אינו עוד יעד.
שבע מרדפים אחר בבואתו הניח לה ללוות את דרכו.
כוחו אינו כתמול שלשום גופו רפה, זקן בתנועתו... ידיו רועדות ואינן יוצרות, מכחולו אינו נעתר והדף נשאר עקר.
הזיכרונות התייבשו ומאגריו אזלו, רק טיפות דמע זולגות, מרוות את עיניו. צורבות ונספגות בין קמטי פניו.
רוח קרירה מנשבת ביום אפור הכול בעיניו שחור משחור. בדד נותר במעבר השבילים מאזין לקולות הצרצרים.
כך עבר לו יום והנה כבר ליל חי כציפור על חוט תיל.
בוקר אחד כשהשמים היו בהירים קם השכם כהרגלו משכבר בימים, ישב לבד בגינה הציבורית. תחילה, בהה במעוף הציפורים הרכין ראשו, הישיר מבטו לשיח ורדים הביט בכנימות היושבות על עלה בודד העומד ניצב מול רבים.
לפתע! ציפור שיר נחתה על ברכו לאכול ממנו את פרור לחמו, סימן המבשר לבאות. אנשים ברכו לשלום ועיניו שוב רואות. ילד קטן הגיש פרח ריחני, פתאום! חש עצמו שוב חייכני.
קרן שמש חיממה גופו קריאת שמחה נפלטה מגרונו. חיש חזר לביתו לאחוז שוב מכחולו. פרץ הלהבה הצית יצרים מהם יצאו הציור והמילים.
מוקדש למזדקנים בדממה. מצורף איור:" פרוטומה של עלה "
|
תגובות אחרונות
-
debie30
בתגובה על תחושה מצוירת.
-
א ח א ב
בתגובה על ללא כותרת
-
face
בתגובה על מחקר חדש קובע
-
daniol
בתגובה על מתכונים שלי מהירקות בדוכני
-
HagitFriedlander
בתגובה על כשהפרדוקס נמצא בגילופין.
-
HagitFriedlander
בתגובה על ???
תגובות (29)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
דודי יקר, מביאה לכאן את ה"עלה הבודד " שלי
לחור אל מילותיך המרגשות ואל הציור מעורר התקווה ......
תודה לך ואכן כך
השיר והציור מעברים ביחד מסר לדור הצעיר וזה אנחנו ! לא לשכוח את ההורים, כי מחר זה אנחנו במקומם.
אל השליכני...
תודה למחמאה.
דבורה יקרה, תמיד אני חש בתגובתך כאילו את מכירה אותי שנים ... ביכולתך להתבונן לעומק הציור מפלאי אותי כל פעם.
ואכן העלה הבודד לאחר שאמר את דבריו... אני חושב שהמסר עבר בהצלחה!
העלה כבר אינו בודד בלבנו!
תודה דבורה.
דודי,
מילות השיר מבטאות ,בין השאר, יכולת התבוננות עמוקה,
ואותה התבוננות יוצרת את קסם החיים, את הכח לחדש ולהתחדש.
העלה חובק בתוכו כמה משמעויות,
יש בו שובבות וספקנות ויחד עם זה יש לו דרך וכיוון.
מאוד, מאוד אוהבת את הציור הזה,
וגם השיר נפלא עשה לי משהו...
תודה
תודה ששיתפת בפוסט נפלא
ובציור מיוחד
המשך יצירה יפה
צחית
תודה ששיתפת בכתיבה יצירתית ויפה
והציור מקסים.
דודי, סיפור עצוב ורגיש עם סוף אופטימי ומואר :)
הציור פשוט יפה ומיוחד.
אהבתי את העלה שמבצבץ וצומח שם למעלה
וממש חלק מהפנים. חיים חדשים.
מילותיך דודי חברי צבטו בליבי
כמה קשה הבדידות ביחוד בגיל השלישי
שהגוף ניכנע לאותות הזמן, ההתמודדות עם הרגע שנשיב ציוד לבורא
שאין מי שירעיף עליך אהבה ובגיל כזה אנחנו כבר נטל על הילדים והסביבה.
והנה אותו קשיש קם בבוקר השכם השאיר את הדיכאון והבדידות בבית (-:
היה פתוח נפשית לכל אותם דברים קטנים שרוממו את נפשו
אותה ציפור שנחתה על בירכו, שיח הורדים הפורח, הילד שהגיש לו פרח
חש את קרני השמש המחממים את גופו ואת ליבו
והוא כמו עלה - מרחף לאן שמעיפה אותו הרוח / חש קלילות כמו העלה
והיום הרוח עשתה לו טוב וחזר הביתה מלא באנרגיות ועשיה עם המון מעוף
לגבי הציור עיני קלטה את העין הרואה למרחקים
ואת העלה כמו בלון מרחף לו במשב הרוח
לא בדיוק ידעתי מה פירוש המלה פרוטומה אז ניגשתי לנט והבאתי לכאן
פרוטומה (יוונית Προτομή - "החלק הקדמי או העליון של דבר-מה") הוא פסל המתאר את חלקו העליון של אדם או את חלקו הקדמי של בעל חיים, ובעיקר את צווארו וראשו (לעתים עם חלק נכבד של כתפיו וחזהו).
* יום טוב דודי חברי
מאוד עצוב, זה עלה או אדם בעצם? ...
אבל גם לו רגע נחת מגיע.
ציור שצובט בלב ♥