איזה כייף, אבא לוקח אותי לגן של ברכה.

 היום תהיה לנו מנגנת ושעת ריכוז.

אני כל כך שמח כבר להגיע לגן.

הלבישו לי את המכנס הכחול החדש לי והחולצה של מיקי מאוס.

לא שכחתי לקחת את הדובי הקטן שלי, הוא עוזר לי לשינה בצהרים כשאני מוצץ את המוצץ.

אבא, אבא נו תזדרז אנחנו מאחרים לגן! המנגנת עוד מעט מגיעה.

אבא סיים את הקפה שלו ומיהר לקחת את התיק ואת הפלאפון.

הורמתי על ידיו בזריזות עם תיק האוכל שלי והמוצץ שתקוע לי בפה.

תוציא את המוצץ מתוק שלי אתה כבר ילד גדול.

אבל אני עוד קטן, חשבתי לעצמי רק בן שנתיים, ואני אוהב את המוצץ שלי, למרות שהוא מצ'וקמק.

אבא הוריד אותי מעל ידיו נתן לי את ידו הגדולה וצעדנו לעבר האוטו  שלנו.

אבא לא שכח לשים אותי בכיסא וחגר אותי . זה מסוכן לא להיות חגור היום,
כי אפשר למות עם לא חגורים. התחלנו לנסוע . אני אוהב לנסוע ולראות מכוניות ולשמוע
מוסיקה ברדיו.  עוד מעט נגיע לגן ואני כל כך מתרגש.

אני אשתתף ואהיה הכי פעיל וגם ארקוד. אני בכלל לא ביישן .

נילי חברתי הקטנה מחכה לי . היא בטח תגיע עם השמלה החדשה, הוורודה שלה זו עם הפרחים הקטנים 

אבא, מתי נגיע לגן?

עוד מעט

המשכתי לשבת בשקט, למצוץ את המוצץ שלי ולחשוב על הכייף שיהיה היום בגן.

הגענו ! האוטו עצר ,נרדמתי קצת ולא שמעתי את אבא פותח או סוגר את הדלת.

אבא יצא מהמכונית במהירות והיה חם מאד בחוץ והייתי צמא.

 למה הוא לא מוציא אותי? למה הוא עצר? ואיפה?

הייתי מבוהל כי אבא כבר לא היה בתוך האוטו. התחלתי לבכות ,אבל אבא לא היה.

לאן הוא הלך? למה השאיר אותי פה באוטו הלוהט הזה?

 אולי אף אחד לא רואה אותי ,בכיתי. אולי הוא יצא לקנות לי שתיה קרה?

אבא, אבא ?  אבא איפה אתה? איפה אתה? אבל לא הייתה תשובה.

ראיתי אנשים חולפים על פניי האוטו שלנו אף אחד לא שומע. בכיתי נורא והיה לי חם והחגורות התחילו לשרוף לי את הידיים.

הייתי מת מצמא, אדום בפנים ולא ידעתי מה השעה וכמה זמן עבר.

רק חיכיתי שהוא יגיע כבר. צרחתי, צרחתי,עד שלא יכולתי יותר לבכות .הרגשתי אש ששורפת אותי. למה זה קורה לי? אני לא יכול לנשום. אני נשרף, נשרף. אימא, אבא איפה אתם?

השעות חלפו להם וכבר לא יכולתי לסבול את החום.

בגלל שאני קטן גם לא ידעתי לפתוח את חגורת הבטיחות ולברוח החוצה.

אנשים המשיכו לעבור ולא ראו אותי.

כבר לא יכולתי לצעוק יותר.
הרגשתי כל כך לבד ולוהט. הרגשתי שאני נחנק לא יכול לנשום.

לחיי בערו, ידיי התנפחו ונצרבו מרוב החום. כולי מזיע ורטוב ולא יכולתי לנגב את הזיעה.

השעות חלפו להם כבר לא יכולתי לבכות יותר.

שמישהו יבוא להציל אותי. אימא ,אבא לחשתי למה, למה, למה אני?
מה עשיתי? אני כזה ילד מתוק וכולם אוהבים אותי. אז למה אני נענש ככה?!

עצמתי את עיניי.

הכאב, היה בלתי נסבל. הכל שרף לי. הרגשתי שאני נחנק לאט, לאט, לאט, ל  א  ט,   ל א ט.

וזהו אני ממתתתתתתתתתת!!!!!!!

                         כל הזכויות שמורות לאסנת נחשון @ 2013