כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Serenity now, insanity later

    קישון וסיינפלד מתהפכים בקברם.
    הומור שיפיל אתכם מהרצפה לכיסא.
    לא לעדיני נפש, נרתעי גסויות ועבדי תקינות פוליטית!

    0

    תשעה באב

    6 תגובות   יום שלישי, 16/7/13, 23:37

    למצוא חנייה במרכז תל אביב זה כמעט כמו התגלות המשיח, רק יותר טוב.
    התל אביבים שבינינו יודעים על מה אני מדבר - ההתרגשות, הרינה שעולה בלב למראה הכחול לבן (תנו לי ארבעה מלבנים: כחול, לבן, כחול, לבן ואני בפנים, באחריות) - ישוו להן רק ההתרגשות למראה תינוקכם היוצא לאויר העולם או למראה כוסית במכנסונים וגופיה הפוסעת לה במורד הרחוב (או במעלהו ומצידי שאפילו תחצה את הכביש, אבל לא באותו רגע קדוש של "כחול לבן" בעיניים).

    אבל לאחרונה אני מתרשם שבעיות החנייה בעירנו מחריפות והמראה מחמם הלבב הזה הופך להיות נדיר יותר ויותר.
    אתמול למשל, חזרתי משיעור הטניס בשעה 19:00:03 פחות או יותר (אגב, המדריך אמר שבשיעור הבא כבר כדאי שאביא מחבט), והתור לחניון היה ארוך כאורך הגלות. אח, הגלות. הדבר גרם לי להרגיש כמו תשעה באב בריבוע ורק מספר בחורות לבושות באופן שאם לא תרם לחורבן הבית, בוודאי שלא סייע, סיפקו לי מעט נחמה ויזואלית. חכחתי בדעתי אם להתמקם בתור הארוך או לנקוט לשם שינוי בשיטת ה "דווארות" המייגעת. חששתי שמא אחמיץ את הארוחה המפסקת עליה פינטזתי כבר מהרגע שסיימתי את ארוחת הצהריים ואיאלץ חס וחלילה לבלוס לי אל תוך החג. כאן המקום לציין שעקב מחלת הסכרת אני פטור אמנם מצומות ושאר מזיקים, אך בהיותי קרוב אצל היהדות אני משתדל בכל זאת לקיים מספר מנהגים כל עוד הם אינם כרוכים בהרעבה עצמית, אי נוחות כלשהיא או קימה מהספה. מכיוון שהבחנתי שבכמה מהמכוניות היו ראשיהם של הנהגים שמוטים על ההגה וברכב אחד או שניים התרחשה לידה, הערכתי ששיטת ה "דווארות" תהיה כנראה עדיפה ביום קשה זה, כך שחלפתי על פני התור וסיירתי באיטיות ברחובות המתרוקנים כאריה זקן בסוואנה, המחפש לו צל עץ למנוחה, מהרהר בחורבן הבית תוך כדי.
    גבר פוסע לכיוון רכב חונה מימיני, מפתחות בידו, עורר אותי משרעפיי.
    "יוצא?" שאלתי.
    "לאן יש לצאת? תשעה באב" ענה הגבר.

    בשעה 20:00 התחלתי קצת להתעייף. עצרתי להתרעננות בפיצוצייה השכונתית.
    "מה קורה?" שאל מנש, בעל הבית.
    "תשעה באב" אמרתי, "מחפש חנייה כבר 59:59:97 דקות".
    "אל תתייאש" אמר מנש, "אני כאן כל החג".
    "מי בעל הבית?" שאל פקח של עיריית תל אביב שהגיח לפתע מעבר לפינה.
    "אני סוגר" אמר מנש לי ולפקח, "בהצלחה". הוא הוריד את דלת הברזל ונעלם באפילה.
    פניתי לחזור לאוטו. הפקח עסק נמרצות בכתיבת דו"ח.
    "אין בך טיפה רחמים, יהודי טוב?" שאלתי אותו, "תשעה באב".
    "אני לא יהודי, אני דרוזי של תשעה באב" אמר הפקח ללא שמץ של רחמים.

    התיישבתי על ספסל והרהרתי עוד קצת בחורבן הבית ("איך חרב הבית, איך?" חשבתי לעצמי, "שוב חילטרו בחומרים?").
    בחורה יפה במכנסונים וגופייה התיישבה לידי על הספסל. היא נאנחה אנחה עמוקה.
    "חורבן הבית?" שאלתי.
    "חנייה" ענתה.
     מולנו, בצד השני של הכביש, יצא רכב מחנייה חושף לעיניינו ארבעה מלבניי כחול לבן נהדרים.
    הסתכלנו זה בזו.
    "לכי" אמרתי בחיוך לאחר מספר שניות של מתח, "ואם בא לך, אשמח להחנות את ה...".
    היא לא נשארה לזהם את אוזניה בדברי התועבה שלי. בגלל שנאת חינם נחרב הבית. שנאת חינם.
    ראיתי שהיא קצת התקשתה בחנייה. בכל זאת, ארבעה מלבנים. ניגשתי אליה.
    "כמו שהתחלתי לומר" אמרתי לה, "אשמח להחנות את האוטו שלך".

    "בא לך לבוא למפסקת?" שאלה, כשפסענו זה לצד זו במורד רחוב בזל.
    "למה לא" אמרתי, "כל הפסקה היא התחלה חדשה".
    כל הלילה לא הפסקנו.
    "איפה את בכיפור?" שאלתי עת נפרדנו על סף דלתה בבוקר המחרת.
    "אפשר גם ביום חול, אתה יודע" היא אמרה.
    חיבקתי אותה. "היום בערב טוב?" שאלתי.

     

    המשך ל "מיי ניגרי".

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/11/13 17:22:
      האמת גם אני לא. עד עכשיו אני מחפש את האוטו. סחתיין על תשומת הלב לפרטים.
        23/11/13 18:01:

      אינני מבינה היכן חנית בסופו של דבר,

      (לא הדבר האמיתי).

        17/7/13 21:10:
      חגית, אגמור לחפש חנייה ואענה מסודר.
        17/7/13 08:11:
      הזכרת לי סרט ישראלי דיחדש מהתנור שראיתי "שתיים בלילה" אפשר גם "שניים בלילה" למרות שאצלך הפוסט התחיל ב-19:00:03 פחות או יותר...על מפגשים בלי פגושים שנולדים תוך כדי חיפוש חניה...כי מחורבן יצאה אורה..תאר לך שעוד היו קוראים לבעלת המכנסונים אורה?
        17/7/13 07:08:
      לפעם הבאה אשמיש את נעלי העור.
        17/7/13 02:09:
      לפחות נעלת נעלי עור כשקיימת מצוות תשמיש?