מכירים את התחושה של להיות בחורה אחת במשרד מלא בגברים? שכל היום את מרגישה בתוך איגלו במקום  העבודה שלך כשבחוץ 37 מעלות? אז ככה זה להיות מהנדסת במפעל שלי. מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד הייתי מתקררת מהר. כן כן אני הייתי מהבנות הקרציות בכיתה שתמיד מבקשות לכבות את המזגן וכולם היו מתנפלים ושואגים עליה. מאז אני מוצאת את עצמי כל קיץ מסתובבת עם עליונית או סריג בתיק.

אז הגיע הקיץ ותכננו כל המשפחה לנסוע לים המלח ביחד. בין היתר מלבד לעשות בטן גב (שאני מפנטזת על זה כבר חודשים) החלטנו לעשות מסלולים בעין גדי, מצדה ונחל דוד. התכנונים החלו חודש מראש, אני ובעלי ביקשנו חופש מהעבודה ובמכוון רשמנו את הילדים לסשן השני של הקייטנה- הכל כדי שלא נחמיץ את הזמן ביחד.  עם כל התכנונים הקפדניים, מרפי החליט שהוא מפריע לנו באמצע ונכנס לפעולה ארבעה ימים לפני הנסיעה. הרגשתי לא טוב. החלו להופיע לי כל תסמיני השפעת האפשריים- הייתי מצוננת, כאב לי הגרון, הרגשתי סחרחורות , עייפות, חוסר אנרגיה –והכי נורא השתעלתי כמו חמור. כמובן שהדבר היחיד שהפניתי אליו אצבע מאשימה היה המזגן במשרד (וכמובן אל כל שאר הגברים שהדליקו אותו וכיוונו אותו ל16 מעלות). למרות שלפעמים הייתי עובדת עם שמיכת פליז דקה עליי, עדיין נפלתי לפח של המזגן, פח שאני נופלת אליו כל קיץ.

גילוי נאות... אני כבר רגילה כמו כל אמא שנמצאת על הכוכב הזה שאנחנו לעולם לא חולות, מהרגע שהפכנו לאימהות אנחנו הופכות לגיבורת על ואפילו אם קצת מרגישות לא טוב, בנו לא צריך לטפל, הכל טוב, אנחנו נסתדר. הפעם זה היה נורא יותר. לא רק שהייתי צריכה לעטות את גלימת הסופר אמא, אלא כל הבית נהיה חולה בגלל המזגן הארור. הייתי צריכה גם לטפל בכולם. לא ידעתי מאיפה לשאוב את הכוחות במיוחד שבעלי הוא הסטריאוטיפ הכי גדול לגבר החולה. קצת צינון והוא נראה כאילו הוא באשפוז אחרי ניתוח לב.

הבית היה נראה כמו מחלקה באיכילוב, בעלי דבוק למיטה עם 4 גלילי נייר טואלט מסביבו, הקטנה בת 6 אדומה, צרודה וסהרורית והקטן בן8 משתעל ללא הפסקה. החלטתי שהמצב הזה הולך להסתיים מהר ככל האפשר. אין סיכוי שבגלל מזגן שטני הטיול המשפחתי שתכננו ייהרס. ידעתי שאין זמן אחר שזה יתאים לכולנו ושאני צריכה לפעול מהר.

דבר ראשון כל השלטים של המזגן בבית הוחרמו על ידי. מהבוקר עד הערב הבית היה על "אוורור טבעי"-  כל החלונות פתוחים. הבנתי שהסיבה היחדה שמזגן (וקור בכללי) גורמים לנו להיות חולים זה בגלל שבטמפרטורות נמוכות יש יותר סבירות לחיידקים ווירוסים מסוימים לשרוד. הטעות הנפוצה ביותר היא לחשוב שאנחנו חולים מהקור. כיבסתי את כל המצעים של כולם כדי שיהיו נקיים, התעקשתי שכולם ישתו מים (לפחות כוס בשעה) ולא הסכמתי בשום פנים ואופן לדלג על ארוחות (אפילו שאין תיאבון). הכנתי סיר מרק ירקות ועוף ענקי לכולם כולל קמצוץ חוואיג' (תמיד סבתא שלי הייתה אומרת שזו התרופה הטבעית של הטבע לשפעת).

כמובן שלא יכולתי לסמוך רק על מים ומרק עוף שיעשו את העבודה, אז התייעצתי עם אחותי.  הילדים שלה גם היו חולים עד לא מזמן וידעתי שהיא תיתן לי את הפתרון הכי מהיר. היא המליצה לי על סירופ פלוטון שיעולון של סופהרב שמתאים גם לילדים וגם למבוגרים כאחד. אני תמיד מעדיפה סירופ כי לילדים יש בעיה לבלוע כדורים (בעלי גם נכלל בניהם). בלי לחשוב פעמיים (וגם כי אני סומכת על אחותי בעניים עצומות) נסעתי לסופרפארם הכי קרוב ורכשתי את המוצר.

הסירופ הזה עבד כמו קסם.  קודם כל אני בעצמי הרגשתי שאני מתחילה לחזור לעצמי, השיעול נחלש והגרון פחות כאב. וגם הילדים והבעל החלו להרגיש בהבדל.

בסופו של דבר- המשטר שלי, ובעיקר הסירופ עשו את העבודה!!! את הנסיעה לים המלח העברנו בכיף וצחקנו על הסיטואציה שהייתה יכולה לקרות אם כולנו היינו חולים בטיול עצמו. עדיין לקחתי את הסירופ בתיק כדי להמשיך בטיפול (כדי שחס וחלילה הסימפטומים לא יחזרו). צלצלתי לאחותי והודתי על הטיפ שהציל את כולנו. סוף סוף אני יכולה לומר שניצחתי בקרב עם מרפי על להיות חולה בטיימינג הכי גרוע בקיץ.