לפני חודש, פרסמתי פוסט בו אני מעריך את מצבו של המרוץ לפרס אופיר השנתי. ציינתי שהמגבלה הגדולה מולה אני מתמודד היא הריחוק מהעיסה הבחושה בה מתרחשים עיקר הדיבורים והלחשושים סביב הפרס החשוב ביותר של תעשיית הקולנוע המקומית. כתוצאה מכך, אני חש צורך לעדכן את רשמי בעקבות מידע שיכולתי ללקט מפה ומשם.

ראשית, אני ממשיך להחזיק בדעה ש"מי מפחד מהזאב הרע" הוא המועמד המוביל לזכיה. זהו עדיין הסרט הישראלי המוערך ביותר ביקורתית של השנה ובעל הסיכוי הטוב ביותר שחברי האקדמיה ההוליוודית ישמעו עליו בטרם יוכרז כנציג ישראל לתחרות. הבעיה הגדולה שלו עודנה היותו לא בדיוק ידידותי לזקני האקדמיה. אני לא יודע מה הגיל הממוצע של חברי האקדמיה הישראלית, אבל רוב מצביעי המקבילה האמריקאית, במיוחד אלה שמתנדבים לבחור את המועמדים לקטגוריית הסרט הטוב ביותר בשפה זרה, הם בגיל שכבר מתחילים לקנות בו מתנות לנכדים. מבלי לראות את "מי מפחד מהזאב הרע", אני יודע מעדויות של מבקרים שמדובר בסרט מצוין, אבל מאוד לא קל לצפיה. ככל הנראה, אלים למדי. הרבה יותר ממה שפרס אופיר או האוסקר נוטים ללכת אליו (אם כי מצביעי האוסקר הם בעלי סיבולת גבוהה יותר לדם). במילים אחרות, מממ"ה לא היה מועמד מוביל לולא היה מחזיק ברקורד פסטיבלים מרשים יותר מכל סרט ישראלי אחר השנה.

כאן נכנס הצורך בעדכון. שני סרטים שלא הזכרתי לפני חודש עברו במעגל הפסטיבלים וכנראה יהיו מועמדים לפרס אופיר. הראשון הוא "הנוער", שקטף את פרס חג'ג', המוענק לסרט הישראלי הטוב ביותר המוקרן בפסטיבל. הסרט, הראשון באורך מלא שביים תום שובל, עוסק בשני אחים שאביהם אבד את עבודתו ומחליטים לקחת את עתידה הכלכלי של משפחתם בידיהם הפליליות. "הנוער" הוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל ברלין, אבל החל למשוך תשומת לב רצינית בעקבות פסטיבל ירושלים. פרט לפרס חג'ג', קטף הסרט גם את פרס העריכה ופרס לשני השחקנים הראשיים, איתן ודוד קוניו, אחים גם במציאות. עד לפני כמה שנים, היה פרס וולג'ין, קודמו של פרס חג'ג', אינדיקטור משמעותי לקראת פרס אופיר. הזוכה בירושלים המשיך לא פעם לזכות באופיר ולייצג את ישראל בתחרות האוסקר. המצב השתנה לפני כעשור, כשמספרם של הסרטים הישראלים היוצאים מדי שנה גדל וכך גם יצוגם בפסטיבלים ברחבי העולם.

הפסטיבל בקרלובי וארי פחות יוקרתי מפסטיבל ברלין, אבל מושך לא מעט תשומת לב. "מקום בגן עדן", סרטו החדש של יוסי מדמוני, הוא אפוס במונחים מקומיים. העלילה מתפרסת על פני ארבעה עשורים ומתרחשת על רקע ארועים שונים בתולדות מדינת ישראל. "מקום בגן עדן" יצא מהפסטיבל בידיים ריקות, אבל עם הרבה עניין מצד מפיצים בינלאומיים. במידה והאקדמיה הישראלית חשה שמממ"ה ו"הנוער" לא לטעמה, "מקום בגן עדן" עשוי לזכות במפתיע. מבחינת התוכן, למיטב הבנתי, זה סרט שזקני הוליווד עשויים בהחלט לחבב, אולם הוא יצטרך לעבור קודם את המשוכה המקומית וזה בכלל לא קל. לפני שנתיים, סרטו הקודם של מדמוני, "בוקר טוב אדון פידלמן", דווקא זכה בפרסים הגדולים בפסטיבל קרלובי וארי ובפסטיבל ירושלים, אבל הפסיד את פרס אופיר ל"הערת שוליים" שהמשיך והיה מועמד לאוסקר. הבאז סביב "הערת שוליים" היה חזק מכדי שכל סרט ישראלי אחר יוכל לנצח ועם פרס לתסריט הטוב ביותר מפסטיבל קאן ואהדת מבקרים מרחבי העולם, כל הפרסים של אדון פידלמן לא יכלו לו.

זה, לפחות בתאוריה, המצב בו נמצא "מי מפחד מהזאב הרע" זמן קצר לפני ההכרזה על המועמדים לפרסי אופיר 2013. גם אם סרטים אחרים קוטפים פרסים בפסטיבלים נחשבים, יש סרט ישראלי אחד שכבר שבה את לבם של המבקרים והמפיצים בחו"ל והאקדמיה הישראלית לא מסוגלת להתעלם מכך. כש"לצוד פילים" שובר קופות מקומיות, אבל מקבל ביקורות מעורבות, "הנוער" ו"מקום בגן עדן" הם בעלי הסיכוי הטוב ביותר לגנוב נצחון. "פנתר לבן" יהיה כנראה מועמד דרך מסלול הפרינג', המיועד לסרטים דלי תקציב, אולם סיכויי הזכיה שלו נראים קלושים ולו מכיוון שהוא מראש מוגדר ככזה שזקוק למסלול מיוחד בכדי לקבל מועמדות.

אם אני צריך לנחש מה יהיו חמשת המועמדים לפרס אופיר לסרט הטוב ביותר, משימה שמתבררת כקשה לכל מי שאינו חבר אקדמיה בעצמו, זה ההימור שלי:

הנוער

לצוד פילים

מי מפחד מהזאב הרע

מקום בגן עדן

שבלולים בגשם

פנתר לבן (מסלול פרינג')