כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Serenity now, insanity later

    קישון וסיינפלד מתהפכים בקברם.
    הומור שיפיל אתכם מהרצפה לכיסא.
    לא לעדיני נפש, נרתעי גסויות ועבדי תקינות פוליטית!

    0

    אורז בולונז

    6 תגובות   יום שבת, 20/7/13, 16:08

    אתמול בערב התארחנו, אני וחברתי ג' אצל זוג חברים ותיקים לארוחת ערב - ז', אחראי על אגף דרום של הצפון מזרח באיזה שהוא גוף מסתורי, וק', אחראית על ז'.
    הגעתי בחשש מה לאור ניסיון הארוחה האחרונה אצלם שהתהדרה בשם "אורז בולונז" והייתה בסופו של דבר בחטה של אורז עליה נזרקה בלילת בשר טחון והתוצר הסופי הזכיר במידה רבה גוש חרא.
    הבעתי את חששי בפני ז', במילים עדינות יותר כמובן, והוא הבטיח שהפעם מצפה לי משהו שונה לגמרי ושכדאי להגיע. יש הקוראים לי נודניק, אבל במהלך חיי הקצרים למדתי שניסוחים מעורפלים והבטחות כלליות ("יהיה בסדר" ו "אני יודע איך מגיעים" הן הנפוצות שביניהן) טומנים בחובם סכנה כמעט ודאית למפח נפש, כך שנאלצתי להתעקש.
    "בשרים על הפלנצ'ה" נכנע ז' לבסוף.
    זה שכנע אותי. במה כבר אפשר להכשל כשזורקים כמה חתיכות בשר על פלטת מתכת לוהטת? תהיתי אם לחקור גם לגבי התוספות אבל לא רציתי להיתפס ככפוי טובה והחלטתי שזה סיכון שאני כבר מוכן לקחת.

    חברתי הביאה גלידה מאייסברג, אני הבאתי אותה, והתיישבנו בסלון להשיח מעט לפני הארוחה.
    החברים, שהתרגשו לארח סופר מפורסם בביתם התעניינו מאוד בתהליכי הכתיבה שלי. ז' התלונן שאני לא נותן לו קרדיט בבלוג.
    "בשמחה" אמרתי לו, "אתה תקבל קרדיט בכתיבה שלי - אני אכנה אותך ז' - וזה כבר חושף אותך ואת הקהל לשני רבדים בכתיבה שלי".
    ז' נראה מרוצה. הוא קם והתחיל לעבוד על הפלנצ'ה.

    אני והבנות העלינו בינתיים זכרונות מתקופת היכרותנו שנמשכת כבר, השם ישמור, כמעט עשרים שנה.
    מטבע האירוע, התחלנו בהעלאת זכרונות קולינאריים.
    "פעם השארתי אבטיח במקרר מהיורו עד המונדיאל - פיתח אפרו כמו של דון קינג" אמרתי.
    "איכס" אמרו הבנות, "תעבור נושא".
    נזכרנו יחדיו גם בדוקטור אידסס, רופא עור ומין שחלקנו בימים ההם. לדוקטור היה טיפול אחד - לא משנה מה היה לך על העור, הוא היה שורף אותו עם חנקן נוזלי קפוא הכלוא בלחץ במיכל מתכת (מי שמכיר - שייתבייש).
    נזכרתי בערגה איך הדוקטור שרף לי את היבלות באיבר המין (הזונה מתאילנד, סביר להניח). נכון אמנם שנעלבתי קצת כשהוא התבונן באיברי מבעד לזכוכית מגדלת, אבל הוא הסביר לי שזה רק על מנת לאתר את היבלות הקטנות ושאין לי שום דבר להתבייש בו למעט העובדה ששכבתי עם זונה תאילנדית בלי קונדום. ליתר ביטחון ביקשתי שיעיף גם מבט מהיר מבעד לזכוכית המגדלת על הלשון שלי.

    הארוחה דווקא הייתה יופי. חזה עוף שהושרה משפר שעות במרינדה, על הפלנצ'ה, פירה תפוחי אדמה ופלטת אנטי פסטי. פשוט וטעים, ללא סיכונים מיותרים.
    לא מדויק. מבט בפלטת האנטי פסטי הבהיר לי שזה יכול ללכת לכאן או לכאן. הרי אנטי פסטי יכול להפוך ברגע של חוסר תשומת לב מתערובת ירקות חביבה, מוזלפת בשמן זית ומבושלת קלות בתנור, לעיסה שמנמנה ודביקה של ירקות טובעים בשמן שבושלו לעייפה.
    לשמחתי המנה היתה מוקפדת ועשויה לעילא ולעילא.

    שמחים ומרוצים התיישבנו בסלון לאחר הארוחה. חרפת ה "אורז בולונז" נמחקה והרגשתי שעד שז' מחזיר לי את החמישים שקל שהוא חייב לי כבר חודשיים אני יכול להפסיק להתייחס אליו כאל "החרא הזה שלא יודע לבשל וחייב לי חמישים שקל" כשאני מלכלך עליו עם חברים משותפים ויכול בהחלט להסתפק ב "הז' הזה שחייב לי חמישים שקל".
    ז' נראה מרוצה ונינוח בכורסת ה "ארצ'י בנקר" שלו. "טוב, את חרפת ה 'אורז בולונז' מחקתי "חשב לעצמו, "עכשיו רק נחזיר לזין הזה את החמישים שקל שאני חייב לו ובפעם הבאה נראה אותו בבר מצווה של הבן" (חוגג שנה בעוד תשעה חודשים, כפרה עליו). הוא חיטט בכיסיו ופרצופו לבש ארשת אכזבה.

    המשכנו ללהג על דא ועל הא עד אשמורת אחרונה. כשהאורלוגין הראה חצות הבחנתי שק' מפהקת בפה פתוח וז' מותח ידיו לצדדים - סימנים מקובלים בתרבות המערבית ל "יאללה חברה, שחררו לחץ, יש לנו עוד לרחוץ כלים".
    מכיוון שקמתי רק בצהריים ובמחשב לא היו סרטים עם הבטחה, הבנתי שעלי לנקוט בצעדי חירום לפני שנמצא עצמנו ברחוב, בחום ובלחות המהבילים של יולי.
    הפיתרון, וכאן אני נותן טיפ לכל הקוראים שחוו גם הם את חרדת הסילוק כפוי הטובה שלוש שעות בלבד לאחר סיומה של ארוחת הערב (אני לא יודע מה איתכם, אבל אותי חינכו שלאכול וללכת זה לא מנומס) - להימנע מרגע של שתיקה שמאפשר למארחים לשחרר את ה "טוב, ...". משפט שמתחיל ב "טוב" נגמר ברע.
    פצחתי בפיליבסטר של ארבע שעות. שלפתי זכרונות מהמגירות הכי עמוקות של עשרים שנות היכרותנו, מיחזרתי את כל בדיחות "את סבא שלי זרקו מהגן בגלל הבדיחה הזו" ולקראת ארבע בבוקר הרגשתי ש "יאללה, כוס קפה קטנה וזזים".
    התלבטתי אם להעיר את ז' בשביל העניין הזה. הבן אדם ישן שנת ישרים בכורסה, ק' היתה שרועה על הספה, מבט חלול בעינייה וג' זזה כבר בסביבות אחת ושלושים.

    החלטתי לא להטריח. "יאללה, אני זז" אמרתי בקול.
    ז' התעורר. "כבר?" שאל.
    לא אהבתי את הציניות.
    "שנשיר התקווה?" שאלתי.
    בתקווה שזה יהיה אקורד הסיום של הערב החברה שיתפו פעולה.
    קולות בכי עלו מחדרו של א', העולל בן שלושת החודשים. ראיתי את ז' בעבר בכמה רגעים קשים אבל אף פעם הוא לא נראה אומלל כמו עכשיו. תהיתי אם להשאר ולעזור במשהו אבל למען האמת התחלתי לחוש קצת עייפות בעצמי.
    "טוב, ..." אמרתי.
    ז' פתח את הדלת וליווה אותי בתנועת דחיפה קלה אל מעבר למפתן הדלת, סוגר אותה מאחורי.

    בחוץ כבר החלה לעלות השמש. נזכרתי שחברי ר', אב לתאומים בני כמה חודשים גר לא רחוק. "הוא בטח כבר ער" חשבתי לעצמי. תהיתי אם לקפוץ לארוחת בוקר.

    המשך ל "Walk this way".

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/7/13 23:05:
      :)
        23/7/13 08:10:
      לא נורא, אנחנו כאן אוהבים אותך כמו שאתה. אל תשתנה !
        22/7/13 17:10:

      צטט: נוש3 2013-07-21 06:52:56

      אין ספק שהפוסט חושף תכונות טרומיות - מבקר מזון אנין, חבר רגיש ונאמן, אחראי לבריאות הציבור (כן כן מאלה שהקונדום נמצא בכיסם). מקוה שחבריך ידעו להשיב לך כגמולך...:)

      לא יודע, לא שמעתי מהם מאז.
        21/7/13 14:07:
      תרגע אבאלה, לא טוב להתרגש על הבוקר. ידידה, טוב?
        21/7/13 14:05:
      רגערגערגע... חברה??? אשכרה חברה??? ועוד עם שם מכובד כמו ג׳? כבוד!
        21/7/13 06:52:
      אין ספק שהפוסט חושף תכונות טרומיות - מבקר מזון אנין, חבר רגיש ונאמן, אחראי לבריאות הציבור (כן כן מאלה שהקונדום נמצא בכיסם). מקוה שחבריך ידעו להשיב לך כגמולך...:)