כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    הגן של פינצ'י קונטיני

    4 תגובות   יום ראשון, 21/7/13, 11:34

    הגן של פינצ'י קונטיני

     

    אי שם, על גבול גרמניה/אוסטריה, בעיירה מקסימה, שקטה, שלווה, נמצא גן קסום, שעריו נעולים – כל הזמן, אולם ניתן לראות מבעדם את הגן.

    המטיילים מחוץ לגן יכולים רק לבהות ולדמיין מה מאחורי השערים ועד היכן פרוש הגן, למי מתמזל לטייל בו, ומה בכלל קורה לאנשים שחיים בתוך כזו תמונה ציורית וקסומה.

    בצמוד לגן הקסום כמה מבנים, ציוריים בעליל, מוקפים בגינות קטנות ופורחות בשלל צבעי העונה, כל עונה, כל השנה, מזרקות ועצים.

    ברובם מהווים המבנים הללו בית מלון לאנשים חולמים. גם למי שמתגוררים במלון יש חלומות על גן קסום.

    הגן של פינצ'י קונטיני.

    המדרחוב של העיירה, הגובל בשערים המעוררים דמיונות וגעגועים, שוקק חיי רחוב פסטורלי, משפחות עם ילדים (לא יותר משני ילדים למשפחה, לא להגזים, זו גרמניה, גם אם גרמניה של "אחרי"...),  כמעט לכל משפחה או בודד/ה יש כלב, גדול, קטן, הכל הולך כאן בשלווה הזו.

    גם הכלבים רגועים, לתהיית הקורא הנבוך.

    לא נובחים,

    לא קופצים על זרים אלא אם פנה הזר אל הכלב, קודם לכן (נשבעת לכם שאני לא מתלוצצת), לכן גם נכנסים בעליהם של הכלב יחדיו לכל מקום, חנות, בית מרקחת, סופר ובית קפה או מסעדה.

    החיים בסרט.

    הגן של פינצ'י קונטיני.

    אתמול בשעות אחה"צ המוקדמות, החלו לפלוט מעליות המבנה הראשי של הגן, צבירי אנשים בגילאים שבין 25-35, מקסימום.

    ייתכן אגב שחלקם היו מבוגרים יותר מהרף העליון שציינתי אלא שהחיים בגן הקסום, או מי שזוכים להיכנס לשם מידי פעם, שונים מהמקובל. הם חיים חיי שלווה ושמש במינון נכון (רק על מנת לספוג ויטמין D....לא יותר), אוכלים ושותים נכון, הנכון הוא אגב, כוס שמפניה לארוחת בוקר, ולא מה שאתם שותים....ובכלל, החיים בסרט...

    כל היוצאים מהמעליות אחה"צ לבושים בגדים הנראים כלקוחים...מסרט.

    כולם בשחור לבן.

    או שחור,

    או לבן,

    או שילוב ביניהם.

    כאילו כווללללם  (גברים ונשים כאחד) רק לפני רגע קראו את "IN STYLE", או דומיו, לדעת כי ה"שחור והלבן" הם הדבר הבא, הנוכחי והנכון.

    ממש כמו פעם, בימים ההם של "הגן של פינצ'י קונטיני".

    עד השעה 19:00 לערך, המשיכו המעליות להנפיק אלגנטיות בלתי מתפשרת שהתפזרה בקבוצות בגדלים שונים, אך לא צבעוניים, על המדשאות של הגן.

    גם שערי הקסם נפתחו וגם הם העבירו דרכם שחור ולבן בצבעים של פעם.

    שעה קלה לאחר מכן, עדיין אור יום מלא, (20:00 בערב, להזכירכם,  חודש יולי בצד זה של אירופה, עד 22:00 עדיין אור בחוץ, אם כי לא בוהק כמו בפאריז או רומא), כבר החזיקו כולם כוסות שמפניה גבוהות ואלגנטיות, וניתן היה לראות כי אט אט נוצרות קבוצות ממש קטנות של אנשים. כל כך קטנות, ממש ממש קטנות. אחד על אחת.

    זוגות זוגות.

    מוזיקה התפשטה בגן, ואני חושדת בה, במוזיקה, שהגיעה לאוזני כל תושבי העיירה.

    בהתחלה, התנגדה מוזיקה פרי כלי הנגינה המכונה "אקורדיון"....ולפחות שעה שלימה....זו הייתה המוזיקה.

    רק לאחר שהתחממו באי המסיבה, הוחלפה המוזיקה והפכה לנוסטלגית, עבור בני דורי. לא ברור מה חשבו בני הדור של החוגגים (כאמור, 25-35...מקסימום).

     הם החלו לפזז על מרחבי הדשא, זוגות ושלשות ורביעיות, ונכנסו לאולם העצום המסונף לצורך זה לגן הקסום, ורקדו ריקודי שורות, וכשהמוסיקה התחלפה לפופ עדכני (לא שום דבר קיצון, הכל קלאסי ונוח לאוזני העיירה הרומנטית), הם רקדו קצת "סלואו" או סתם התנדנדו אחד על השנייה, זוגות זוגות...וגם רביעיות.

    או אז לפתע,

    עלו על הבמה זמר וזמרת, והתחילה החגיגה האמיתית.

    בירה עם שמפניה, ככל הנראה, עושה לגרמנים והאוסטרים מה שעושה השילוב הזה – לכולם (לא ניסיתי אבל נוכחתי לא פעם).

    שמלות המקסי השחורות והלבנות והמשולבות, התנופפו להן מצד לצד באוויר הצונן והנקי על רחבת הדשא, כמעט אף אחד לא העז לשבת, וההפסקות בריקוד, איטי או סוער, נועדו אך ורק ללגימת שמפניה או בירה.

     

    איש לא צילם!!!

    אז גם אני לא!!

    ככל הנראה אין זה כלול בתנאי הנוכחות, הצפייה, הבהייה או הנימוס.

    גם לקראת 23:00, כולם נראו כלקוחים מקטלוג הוליוודי (או גרמני/אוסטרי, "כמתבקש על פי הפרוטוקול של "ההוא"), ללא סימני טשטוש, כליית האיפור, או קמט הבגד.....

    המראה הצביע על דקדנט מושלם.

    שום דבר מחוץ למתחם הגן הקסום, לא נגע לבאי המסיבה או שותי השמפניה כמו גם הבירה.

    כלום.

    לא אבטלה גואה,

    לא הבדלי המעמדות, שהרי הם  ב ת ו ך    הגן הקסום, לא הרעב בעולם, האנרגיות המתכלות ונמנעות מירוק, לא המלחמות, שהיו, שהינן, והמתהוות. כלום!!!

     

    הגן של פינצ'י קונטיני!!!!

    ואתם בוודאי כבר יודעים למה אני מרמזת.

     

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%92%D7%9F_%D7%A9%D7%9C_%D7%A4%D7%99%D7%A0%D7%A6%D7%99_%D7%A7%D7%95%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%A0%D7%99

     

    פרטי עלילה - שם הסרט מתייחס לגן גדול ומוקף בחומה הצמוד לביתה של משפחה יהודית אמידה בפרארה שבאיטליה, בתקופת עלייתו של הפשיזם במדינה. הגן מהווה מעין מקדש של תמימות עבור ילדי המשפחה מיקול ואלברטו, המגן עליהם מפני ההתפתחויות העגומות שבעולם החיצוני. ג'ורג'ו, נער יהודי המשתייך לבני המעמד הבינוני בעיר, הוא אחד מבני העיר הבודדים הזוכים להיכנס לאחוזה ולבלות עם ילדי המשפחה בגן. ג'ורג'ו מאוהב במיקול הגחמנית וקלת הדעת, שיחסיה עם אחיה אלברטו עלולים להתפרש כקרובים מדי. אלברטו מצידו נמשך אל מלנאטה יפה התואר, אורח קבוע אחר בגן שהופך לחברו של אלברטו רק לשם התקרבות אל מיקול.

    הסרט מדגיש את הניגודיות שבין האווירה החופשית והמתירנית שבגן לבין ההפרה השיטתית של זכויותיהם של יהודי העיר. כך למשל לג'ורג'ו המוכשר לא מתאפשר ללמוד באופן ממסדי והוא נאלץ לעשות שימוש בספרייתם העשירה של בני משפחת פינצי-קונטיני, בעוד שברור כי לימודיו לא יישאו פרי והוא בין כה וכה ייאלץ לעזוב את המדינה. ".

    הסרט מסתיים בהצגת דמויותיהם של בני המשפחה וחבריהם המשחקים בגן כאשר ברקע נשמעת תפילת "אל מלא רחמים".

     

     

    הבוקר – במרפסת הגן הקסום הגובלת באולם הנשפים/אוכל/שמפניה, על קפה, לחמניות ירקות ופירות, פתחה איתי בשיחה אישה כבת 70 (לשאלתה אמרתי לה שהיא נראית כבת 68-70, ואם נעלבה כי "דייקתי", היא לא רמזה ולא נעלבה, אבל הודתה שהיא בת 68, ולמעשה חגגה לפני ימים ספורים יום הולדת).

    ככל שהבנתי את האנגלית המגומגמת שלה ("לך יש אנגלית בריטית", היגגה ולא הפתיעה אותי, היא כבר האדם ה-7 שאומר לי זאת בימים האחרונים, ואני, החולמת באנגלית, בכלל לא ידעתי), היא כל שנה נוסעת למקום אחר לנפוש בתקופת יום הולדתה.

    לאחר שהרחיבה קצת על חייה, התפנתה לספר לי על המבנה החלומי והגן הקסום הצמודי אליו, לאמור כי –

    "במשך 20 שנה היה זה המקום הכי יקר, הכי מבוקש והכי נחשב בכל האיזור. מקום אליו הגיעו שועי עולם, שחקנים וידוענים מכל רחבי העולם. לפני מספר שנים (לפי גרסה זו, מעט אחרי המפולת הגדולה של 2008), המקום פחות מבוקש".

     

    העולם התפכח.

    "הגן של פינצ'י קונטיני" תמיד היה פיקציה חלומית עבור יושביו ואורחיו.

    המציאות,

    החיים,

    האמת,

    נמצאה גם אז, מחוץ לשעריו המסתוריים של הגן.

     

     

    (עבורי, הכותבת, תמונות ליל אמש, הזכירו לי את תחושותיי שרדפו אותי שנים רבות לאחר שצפיתי בסרט "הגן של פינצ'י קונטיני". סרט ותחושות שלא חשבתי או זכרתי הרבה מאוד שנים).

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      הזכרת לי את החיים היהודים התוססים שהיו פעם, ואינם עוד.
        22/7/13 08:09:
      ב"גן של פינצ'י קונטיני" יש ניתוק, אם כי מסיבות חיצוניות..... להכנס לגן לרגע, לפסק זמן או לחופשה, מה רע?
        21/7/13 17:11:
      אני לא יודע, או לא בטוח, אם זה "דקדנט מושלם"..., בעיניי זה סוג של בריחה ממציאות מסויימת, אבל בריחה די מובחנת ומושכלת. ולגבי דידם של רבים, יש להם כתובות אחרות אליהם מתבצעת אותה בריחה. בעיניהם קיימת באותם המקומות האווירה והתפאורה המתאימה לביצוע, הבריחה. ו..., כן, גם עלי "הגן של פינצ'י-קונטיני" היך קסמים שנים רבות לאחר מכן. תודה לך על התזכורת!!! תודה.
        21/7/13 16:30:
      תודה עבור הרשומה כולה. עבורי הגן הזה היה ספר שקראתי לפני שנים רבות (בתרגום לעברית). ובנוסף, היתה לי חברה מבית הספר שמשפחתה עלתה לארץ מאיטליה. הבית שלה, התמונות, והתיאורים ששמעתי במשך שנים רבות , נקשרו בספר שקראתי. פעם , נפגשנו ואמרתי לה זאת. היא חבקה אותי ואמרה "היטבת לקלוע"...

      ארכיון

      פרופיל

      VG11
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין