
דיסוננס קוגניטיבי לחלק מאיתנו הוא מצב תמידי זה הולך טוב.. אגב עם פיצול אישיות ו/או לצד מאניה דיפרסיה בשלבים מתקדמים.
פעם פלטתי כמעט בטעות שטירוף זו האומנות המועדפת עלי מול ציבור מנומנם שחי (או שמא.. שחי בנימנומו).
במקומות שהכל קורה בהם לא קורה בהם כלום ובסופו של דבר כל הקצוות מתחברים בדיוק כמו שאנחנו מדברים את עצמנו שוב ושוב באותן קלישאות חבוטות.
אני יוצאת מהבית כמעט תמיד יש גשם בחוץ אבל קר גם בפנים אני יוצאת תמיד לילה והפנסים לא עובדים. יוצאת לחפש ויוצאת בכל פעם גם מדעתי. |
תגובות (24)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
עוד הפתעות?
איזה כיף
גם אני אהבתי-
- אותך (טוב נו.. את שנקרא ממך כאן).
וכן..
כמובן, תודה.
תרשום.. גיורא.. תרשום
'בקרוב יתרחשו בחייך הפתעות רבות.'
רשמת?
התוכן כבד והכתיבה קלילה וזורמת
בהחלט נוגעת בקצוות.
*
אהבתי!!
שנינות ממך, איזו הפתעה
יום שלישי הגדול:)
קונה רק את ה'אפויינמנט'
.. רצוי כזו עם אנרגיה יצירתית וחשיבה קדימה.
ו.. פעמיים..
כי.. טוב.
דיס-אפויינט-מנט
הנה הגיע..
אבל.. בבקשה - אל תפסיק!
דיס-קונ-נקט
אני אמשיך עד שיגיע פוסט חדש....
התקווה מזמנת לנו זמן חדש
היא אחת מהקלישאות החבוטות
כל עוד יש תקווה - יש שמש מחממת בחוץ ובפנים
שהטירוף מתחיל האומנות מזיייפת -
החיים יוצאים מדעתם
שם האנשים מנמנמים
תודה לאנשים ערניים
וחוץ מזה.. אהבתי את הכתיבה שלך
אצלי זה הפוך..
דעתי יוצאת ממני, אבל בסוף..
היא שבה..
נאמנה משהו.. :)
http://cafe.themarker.com/view.php?t=275678
הכי חשוב שלבסוף כל הקצוות מתחברים...:)
חיבוק גדול וכוכב בנתיים
בנתיים כי-
הפוסט הזה הוא דיסאוננס בעצם מהותו
ולכן אני אחזור עם תגובה כי
כרגע לכל בית יש לי תגובה אחרת, אני בפיצול...
לא משהו.
אבל בהחלט קרה.
מיקי -
- אתה דואג לי?
ענת קרה משהו?
מיקי
ואוווו.
פוסט קשה.
למה ככה?