א

הולך לדרך הסובבת על צירה

אותן תקוות שכבר נגוזו פעם

אותם דיבורים וחיוכים מנומסים

אשב על קפה אניד ראש ואלך.

אכנס שוב לבועת העולם

אניח לה, למחט החדה , לרגע.

אנהג בנימוס כלפי עוברות אורח

אניד בראשי, ושוב אחייך בנימוס וגועל.

ב

לו רק היית פשוטה כמו הרוח

ללא צבע ריח וקצוות לרצוח.

סוערת שתהיי, כפי שהנך בעינים,

ומשב עונג נעים לעת ערביים.

זורק חכתי כדייג על אי בדידותך

אם תבוא בת הים ואם גם לאו

תמיד אשב על חוף ואמתין לשובך