זה התחיל בהרגשה שנוסעים לחו"ל. נחים כל היום, כי בלילה נהיה ערים. מכינים כמה דברים לדרך ויוצאים מהבית בשעה לא שגרתית. ההופעה התחילה בשעה 3:30 בלילה. זה לא שגרתי. המיקום: מצדה. גם לא משהו שעושים כל יום. רצינו לצאת מוקדם כי לא רצינו לנסוע בלילה ובעיקר כי לא ידענו כלום. חשבנו לשבת בערד באיזה מקום ולהעביר את הערב בכיף. רק כשהגענו לערד, לא מצאנו מקום שפתוח אחרי 23:00. אפילו סניף הארומה המקומי הודיע לנו שהם סוגרים ב-23:00. סביר להניח שגם בערד יש מקומות כמו פאבים וכדומה, אבל אנחנו לא ידענו. אז החלטנו לצאת לדרך למצדה. השעה הייתה בערך 23:30-24:00 ונסענו. נסענו עם חלונות פתוחים ובלי רדיו. רצינו לחוות את המדבר במלואו וחיפשנו עיניים בין ההרים. אולי נראה חיה או אפילו להקת חיות על הדרך. אבל חוץ מירח כמעט מלא, היה זה מדבר במלוא מובן המילה. הגענו לשער המתחם בתקווה להיכנס אבל שם הודיעו לנו שהחניון נמצא יותר למעלה (חזרה על הכביש) ושאם רוצים להיכנס למתחם הזה, שהוא בעצם חניון לילה, צריך לשלם 65 ₪ לאדם. חשבון מהיר והבנו שאין מה לשלם 260 ₪ עבור שעתיים וחזרנו בעקבותינו עד שראינו כמה מכוניות חונות על צדי הדרך. עצרנו שם גם אנחנו ונתנו לזמן לעבור איכשהו. אנשים אחרים שגם חזרו בעקבותיהם התחילו להצטרף אלינו וחיכינו. בסביבות 1:30, מישהו אמר לנו שזה לא המקום ושהחניון נמצא כמה דקות מכאן. משם, ייקחו אותנו הסעות למקום המופע. אז שוב, התנענו את הרכב, ונסענו לחניון האמתי. עכשיו, הייתה שם כבר משטרה שמכוונת ותאורה במקום. ב-2:00 הגיעו ההסעות ולקחו אותנו להופעה. שם כבר התיישבנו על האבנים וחיכינו שתגיע השעה. חיכינו יחד עם עוד אלף איש. הם הגיעו מצוידים בכריות, שמיכות, היו אפילו שהביאו מזרנים. חלק נרדמו, חלק עבדו על הלפטופ, חלק פשוט התחבקו וחיכו. הרבה שפות היו שם. הם דיברו עברית, הם דיברו צרפתית, אנגלית ואפילו ספרדית. אבל בעיקר, הם דיברו אהבה.

בשעה 3:45 לערך, דויד עלה על הבמה. לבד עם הגיטרה שלו והתחיל לנגן לתוך הלילה והשקט ששרר מסביב. לאט לאט, האדרנלין תפסה את מקום העייפות (בכל זאת, אמצע הלילה) והקהל התעורר לצליל האלוהי שבקע מקצה אצבעותיו של ברוזה. אחרי כמה שירים, הצטרפו הנגנים ונגנו לנו את רשימת השירים המתוכננת – פחות או יותר.

אי אפשר לתאר את האווירה, את הייחודיות של הופעה כזו עד שלא רואים את זה. האנרגיות המטורפות, האקסטזה של האיש הזה כשהוא מנגן ושר. הקהל מצטרף כמעט בכל שיר ומצלם בלי הפסקה. חיזיון האורות המלווה את ההופעה, מוסיף המון התרגשות והתפלאות בקרב הקהל.

ואז החושך הופך לאור הדמדומים, ובשקט מוחלט, השמש מופיעה לה פתאום ממזרח, מעל ים המלח.

ההופעה נמשכת עוד דקות ארוכות באור המתגבר והקהל כבר על הרגליים, שר ורוקד את הזריחה. כבר אי אפשר לשבת עכשיו. רק לרקוד.

אחרי הופעה של כשעתיים וחצי, כשברוזה מברך את הקהל בנסיעה טובה, הוא מסיים את ההופעה, יורד מהבמה ומאפשר לכל המעריצים להצטלם אתו, לחבק, להחמיא ומחזיר חיוכים, אהבה וחיבוקים. תגידו מה שתגידו, זה לא ברור מאליו.

עכשיו, נשאר רק לחזור הביתה אחרי לילה ללא שינה, כשהעייפות חוזרת לפתע ומגרשת את האדרנלין בלי שום התחשבות מיותרת. אולי עדיף בכל זאת, לשקול לינה במקום.

תמונות של המופע ניתן לראות כאן:

http://www.carole.co.il/photography/liveconcert/category/138-david-broza2013.html