מתוך אתר משרד הבריאות, המכון הרפואי לבטיחות בדרכים: "אנשים עם מוגבלות אשר זקוקים לרכב מותאם או אביזרי נהיגה מותאמים מופנים למכון הרפואי לבטיחות בדרכים (מרב"ד). הוועדה לגודל רכב היא הגוף האחראי במכון לטיפול בנושא... תפקיד הוועדה הוא להתאים כלי רכב לאנשים עם מוגבלות על-פי ההנחיה של הביטוח הלאומי, לפיה יקבע לאדם עם מוגבלות כלי רכב המתאים ביותר והזול מבין המתאימים, לרבות אביזרי נהיגה מתאימים במידת הצורך".
שימו לב למילות המפתח כאן: "... על פי ההנחיה של הביטוח הלאומי". נראה שהביטוח הלאומי לא רוצה שלקובי יהיה רכב המתאים לו לכיסא הגלגלים הממונע שנקבע לו על ידי משרד הבריאות. במשך שנה ערך המכון הרפואי ועדות חוזרות, דרישות חוזרות למסמכים שכבר סופקו, קביעות לא הגיוניות ולא רלוונטיות הסותרות את קביעות המומחים הרפואיים, זאת תוך המתנה ממושכת ומורטת עצבים בין החלטה להחלטה, סחבת, עשרות טלפונית, פניות, מכתבים, נסיעות למכון בתל אביב (מבאר שבע) ועוד.
לבסוף המכון הכיר בכך שנדרש כאן רכב שאפשר להיכנס לתוכו בכיסא הממונע, אבל כנראה שכח שעל הכיסא הממונע יושב אדם, ושהוועדה לגודל רכב, והדגש כאן הוא על המילה "גודל", צריכה להתאים את גודל הרכב גם לממדיו של האדם שיושב בכיסא הגלגלים. הכיסא והגוף נכנסים – הצוואר והראש לא. הראש מיותר בנהיגה. אפשר להוריד אותו כמו קסדה, לשים אותו בצד, לסיים את הנהיגה, לחבוש אותו ולצאת.
מי שנוהג בלי ראש הם המוסדות שעוצמים את עיניהם מול המציאות. כדי לשנות את ההחלטה המגוחכת הזו הם מפנים את קובי לבית הדין לעבודה – עוד חצי שנה של מעצר בית, נוסף על השנה שחלפה. הם עצמם יגיעו מן הסתם לדיון ברכביהם המותאמים להם.
מדינה בלי ראש.
עינת קדם
|