כותרות TheMarker >
    ';

    יוֹמַנּוּת - "לאן הדרך הולכת"

    יומנות - כשמו כן הוא. יומן אמנות. שמו של היומן מתאר את הדרך אשר מוליכה אותי ימין ושמאל לפנים ואחור. דרך האמנות שלי, היא הדרך אשר בה אני שואלת. תהליך היצירה הוא שאלה, תמיד שאלה, והתוצר הוא התשובה הזמנית עד ליצירה הבאה.
    ברשומותיי כאן אספר על יצירתי, על חקירתי, על האמנות שבאמנות וגם על מה שביניהם.

    0

    "חזות הקול" - קונצרט של צורות - זה לא הכל

    39 תגובות   יום רביעי, 24/7/13, 10:10

     

     

        "חזות הקול" -

     קונצרט של צורות  - זה לא הכל

     

    ''

    חזות הקול - פרט אחד מתוך התערוכה - קשת אילון - נורית צדרבוים 2013

     

    לפני שנה חזרתי נפעמת מאירוע אמנותי רב ממדי שאליו הוזמנתי ובעקבותיו כתבתי את הרשומה 'ראיתי את הקולות'.


    היה זה כאשר הוזמנתי על ידי חבריי: מפיק הרדיו והאמן משה פרלמן ומנהל 'קול המוסיקה' אריה יאס, לקחת חלק בתכנית הרדיוויזיונית 'ממעמקים' (דה- פרופונדיס). תכנית מיוחדת שנולדה מחזונם המשותף של שניים אלה, ואשר שותפים רבים לה. הרדיו, הטלוויזיה, זמרים, נגנים ואמנים פלסטיים.


    על התכנית עצמה ניתן לקרוא ברשימה שהופיעה במגאזין לוטן, רק אומר בקצרה שכאשר אלה מנגנים ושרים את מיטב יצירותיהם אני יושבת, צופה בהם, סופגת מראות ,צלילים ורושמת. ידי מקפצת לצלילי המוסיקה, ומנציחה בקו, כתם וצורה את המראות ואת הצלילים שאותם אני רואה ושומעת. לפיכך קראתי לזה ברשימתי הראשונה 'ראיתי את הקולות', או כמו שלאחר מכן קרא לזה אריה יאס – 'רואים את הצלילים'. לפיכך גם אמרתי בהזדמנות זו או אחרת שאפשר בהחלט לרקוד עם האצבעות, כי זה מה שעשיתי.


    רקדתי עם האצבעות וציירתי את המוסיקה, למשל,  כאשר צפיתי בהופעה של צבי פיוטרקובסקי, באירוע שהתקיים במכללת תלתן, אשר בה גם הצגנו תערוכה (שאותה אצרתי), רקדתי עם האצבעות גם כאשר צפיתי במופעים אחרים ונוספים, וציירתי מוסיקה.

     

    הסרטון מציג את אוסף הרישומים שנערכו במופע, ושילוב ועיבודים של צילום ורישום ליצירה אחת.

     


    ''
      

     

     

      

    העבודה באולפן השידור היא תמיד בעבורי רק ההתחלה. צילמתי ככל שיכולתי, לפני השידור, במהלך השידור ולפעמים גם אחריו.

     

    רשמתי לאורך כל השידור – והטלוויזיה צילמה, עוקבת אחרי אצבעות הכנר או הפסנתרון ולחילופין גם אחרי אצבעותי שאוחזות בגיר – פחם – עפרון, אלה מפיקות מוסיקה וצליל ואלה מפיקות צורה.


    כשכל זה הסתיים, ירד המסך, נסגרו המיקרופונים, הנגנים והזמרים נשארו עם רמת אדרנלין גבוהה בדמם ואני חזרתי לחדר העבודה שלי עם שלל רב -  צילומים וספר סקיצות עב כרס שבו נותרו הרישומים מהאירוע. אפשר לומר תווים, שהרי תווים הם גם סימנים, והיו אלה הסימנים שהותירו בי האירועים המוסיקליים שחוויתי, נותרו בי שרידי צלילים שהתנגנו באזני, נותרו בעיני רוחי מראה הנגנים שנעו לצלילי קולם גרונם ורעד מיתריהם - כל אלה הפכו להיות חומרי העבודה שלי.

     

    להלן הדגמה של מספר רישומים וסקיצות שערכתי בזמן אמת

     

    ''
     

     

     

    ''
     

     

    ''
     

     

     

     

    ''

     

    ולהלן הדגמה של עיבודים שלי לאחר הצפייה, שילובים בין צילום לרישום

     

     

    ''
      

     

     

     

    ''
      

     

     

     

    ''
     

     

     

    ''


    נותרתי נסערת עד מאד, למשל, מהמופע המרגש של 'קוורטאטוקאן' – שבו שרה הזמרת הערבייה מרים טוקאן את 'הכניסיני תחת כנפך' של ביאליק בעברית ובערבית. יצרתי אף סרטון אשר באמצעותו ניסיתי להעביר את החוויה המרגשת . שם בעיר התחתית בחיפה, על מגדל הנביאים, שרים ביאליק בערבית כאשר מצד אחד מקדש הבהיים מנצנץ ברקע.


     

    ''
      

     

    ושיערה הארוך של מרים טוקאן  ללא סוף מתבדר ברוח יחד עם הצלילים שעפים לכל עבר - ונוף חיפה, ומקדש הבהיים

     

    ''


    מצד אחר מואזין וכיפתו מתהדרים,

     

    ''

     


    ובאמצע בניין רב קומות עכשווי, אשר בראשו יושבים יחד אנשים – שרים, מנגנים, מצלמים, מקליטים, מציירים.

     

    אריה יאס מנהל קול המוסיקה מתדרך את הזמרת

     

    ''

     

     

    ששרה בעברית צחה, ובערבית צחה - את הכניסיני תחת כנפך האלמותי של ביאליק

     

     

    ''
     

     

    כל זה תחת שמי חיפה - התופים רועמים בשקט

     

    ''

    ומה זה אם לא חזון אחרית הימים? ומה זה משנה מי הכבש ומי הזאב? יחד הם דרים ויוצרים.


    דבר מעניין זה המפגש הזה. צומת שבה אנשי המוסיקה מציגים את התוצר שלהם, כלומר המופע -  אחרי אין סוף של אימונים וחזרות, ואילו אני יוצאת מהמופע כשאני רק בתחילת העבודה. אני יוצאת למסע היצירה מצוידת בחוויות שמיעתיות- רגשיות- ויזואליות.

     

    למשל, הנה חלק מהעיבודים שיצרתי בהם שוב שילבתי צילומים ורישומים.

     

    ''
      


     

    ''
      

     

     

    ''


    ובשבילי העבודה רק מתחילה. הצפייה במופע, ההקשבה, ההתבוננות אלה הם בעבורי המעבדה, שם זה המקום בו אני אוספת את הנתונים. לאחר מכן, בסטודיו שלי, מוקפת בשלל הנתונים אני מתחילה את שלבי העיבוד, ההטמעה, החיבור – שם מתהווה היצירה שלי, אשר בסופו של דבר היא סוג של פרשנות למה שהתרחש שם.


    כך ארע למשל, שבדיוק לפני שנה, במפגש הראשון שלי בפרויקט זה תיעדתי – חוויתי – צילמתי – ציירתי את נגני קשת אילון המופלאים. חלפה שנה, ושוב אירועי 'קשת אילון'. הפעם בזמן שמתקיימים האירועים המוסיקליים ב'קשת אילון' תוצג תערוכה משלי במתחם שבו יתקיימו הקונצרטים.

     

    הסרטון שיצרתי ( משולב ברישומים וצילומים זה עם זה, זה על זה) בשנת 2012 .

     

    קשת באילון דום- ממעמקים 1

     

    קשת באילון דום  - ממעמקים 2

    ועתה, מתוך אותם חומרים יצרנו תערוכה שמוצגת בימים אלה ב'קשת אלון' במקביל לאירועי המוסיקה, באותו מתחם.


    את התערוכה אצרה האוצרת המצוינת ורדה בוברוב. צפינו יחד בחומרים הרבים שהפקתי במהלך התכניות שבהם השתתפתי, בחרנו יחד צילומים ועבודות נוספות שבהם אני מעבדת ומשלבת בין צילומים ובין רישומים. ורדה אף הגדילה לעשות והציעה לשדרג את השם שבו אחזתי עד כה. אני קראתי לגוף העבודות (לתערוכה)  'רואים את הקולות' (כן, בהשראת הפסוק ממעמד הר סיני) ואילו ורדה הציעה 'חזות הקול'. אין ספק שזו הברקה, אספתי אותה אלי בשמחה.


    והתערוכה אכן נקראת 'חזות הקול'.

     

     

    על הקיר במתחם התערוכה שלי נמצא הטקסט הזה –  הסבר לתערוכה בבחינת מה היה הטריגר שלי, מה עשיתי ולמה בעצם זה מעניין אותי.

     

     

    להלן הטקסט שכתוב על הקיר בחדר שבו מוצגת התערוכה

     

    ''

    התערוכה, כדרכה של ורדה, מדויקת ואנינה.


    ניתן לראות שם שני צילומים שבהם צילמתי את נגנית הצ'לו המופלאה האי יאנג. אלה הוגדלו לממדים של 100 X    60. בצילומים אלה רואים את קטע היד עם מקטע של הצ'לו כשהיד נעה. על אף שהצילום מטבעו מקפיא את הרגע, בצילום ניתן לחוש את תנועת היד המנגנת.

     

    אלה הם הצילומים :

     

    ''
      


     

    ''


    ורדה בחרה להדפיס את הצילום פעמיים, ובפעם השנייה היא פירקה אותו לפסי רוחב – לרצועות. מהרצועות יצרנו מבנה שמרמז לחמשה שעליה נכתבים התווים. ורדה בחרה לעשות זאת בהשראת עבודות שלי שאותם ראתה בסטודיו, שבהם אני משלבת רצועות של עבודה אחת בקליעה, אל תוך עבודה אחרת.


     

    ''


    קובץ עבודות נוסף, אלה הן עבודות שבהם אני משלבת בין צילום לרישום, ואחר כך ממשיכה ומשלבת מספר עבודות יחד באותה טכניקה של קליעה. בדרך זו אני מבקשת לבטא את החיבור המיוחד שמתקיים בתכנית ממעמקים. ואת החיבור החושי שאותו אני חווה – בין העין, ליד, לאוזן, ולחושים השונים. מבחינתי החיבור בין צילום – ציור – רישום – קולאג' על מתחם אחד.

     

    זו התזמורת הוויזואלית שלי – קונצרט של צורות שמקורו בקול – ולפיכך בעבורי הוא 'חזות ה(כ)קול'.


     

    ''

     


     

    ''
      


     

    ''
     

     

    ''

    ואם אנחנו כבר כאן אז עוד מבט אחד על האופן שבו הדברים מוצגים בתערוכה. שהרי לא כולם יצפינו עד לקבוץ אילון - לשמוע ולראות.

     

    ''
     

     

    ולקינוח - קישור לאלבומים שבהם יש אוסף של עבודות ( צילומים, רישומים וקולאג'ים דיגיטליים מתוך תכניות ממעמקים שאירחו את נגני קשת אילון בשנת 2012). הייתי שם, צפיתי, חוויתי, רשמתי והנה התוצאות במרוכז

     

    קשת אילון - דום ממעמקים

     

    רואים את הקולות

     

    התערוכה -  לראות את הצלילים

     

    לצליל יש קו וצבע

     

     

        © כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים

     


    דרג את התוכן:

      תגובות (39)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/8/13 17:42:

      צטט: שטוטית 2013-08-04 23:22:08

      מדהים, פשוט מדהים נורית. כל הכבוד !
      תודה שטוטית. ותודה.
        4/8/13 23:22:
      מדהים, פשוט מדהים נורית. כל הכבוד !
        3/8/13 23:49:

      צטט: נורית-ארט 2013-08-02 17:46:21

      צטט: ג.ע. 2 2013-07-30 23:41:26

      לקח לי כמה ימים, אבל הנה הגעתי, וזה בטח היה ברור לך מאליו שאגיע לכאן. כמו שכתבתי לך בתערוכות הקודמות שהצגת מהתכניות האלה בהם השתתפת - אני מאוד מתחברת לרעיון. אני אוהבת את השילובים של הצילומים עם הציורים, כמובן אוהבת גם את הצילומים ה"נטו" (מתה על כלי נגינה) וכמובן לגבי המקלעות, שאני מאוד מתחברת לרעיון העומד מאחוריהן, כמו שפירטת אותו כאן. לפעמים נראה שהן יותר מסתירות מאשר מראות, אך במבט נוסף ומתבונן ניתן לראות דרכן את מה שקשה במבט ראשון, ומצד שני אולי זה בעצם מה שרצית לעשות - להעשות בליל של כל מה שחווית ביחד - של הצלילים השונים, המבצעים השונים, הכלים השונים, והחוויות השונות שכל אלה לקחו אותך אליהם בזמן הנוכחות שלך שם. אצלי המוסיקה בד"כ מתחברת לרגשות ולמילים בהן אני יכולה להסביר לעצמי את המוסיקה ואת הרגשות שהיא לוקחת אותי אליהם, וכשמדובר בשיר עם מילים - אז בוודאי שאני נכנסת פנימה פנימה מה כל מילה אומרת לי, ולפעמים אפילו מכמה זוויות (כמו שאת ודאי מכירה אותי) ותמיד מנסה לחשוב לאן השיר מתחבר אליי. אצלך - היא לוקחת את הרגשות לכיוון של צורה וצבע. את - רואה את הצלילים בצורה וצבע, אני רואה את הצלילים באמצעות מילים, וזה מה שיפה, שיש כל כך הרבה צורות של הבעה והתחברות לשפת המוסיקה, כמו גם לשפת המחול. אני כמובן מעריצה אותך שאת יודעת תמיד איך להתחבר לכל דבר בדרך שלך, ומקנאה בך על המקומות האלה שאת נמצאת בהם (בפרגון כמובן). תודה לך נורית על התערוכות המעניינות שלך. צפיתי גם בקישור לסרטון עם התמונות שעשית על הקונצרט בחיפה עם מרים טוקאן, ובהחלט אהבתי (למרות שבחלקן חסר לי קצת צבע).

      גימל יקירתי, הגעתי מאוחר. אבל הגעתי. ומה קרה שאת לא כחולה היום? אהבתי מאד את מה שקלטת ביחס למקלעות. ואגב, נתת לי רעיון , עד עכשיו לא העזתי משום מה לקרוא לזה מקלעות. ובכן, צדקת. יש כאן משהו מתעתע. לכאורה קשה להבחין ולראות מה הוא מה, ומי הוא מי. אבל במבט בוחן ומעמיק אפשר להבחין בין הרישום, הצילום, כתב היד והכל יחד. בעיני זה סוג של קונצרט שערכתי אותו מהצורות, שעלו אלי בעקבות השמיעה והראייה. וצדקת רציתי שזה יספר סיפור מצד אחד ובכל זאת ינצור בתוכו איזה סוד. אהבתי שאהבת את כלי הנגינה. יש לי סדרה מדהימה של צילום כלי נגינה. משום מה האוצרת בחרה לקחת לתערוכה זו רק שניים. אבל זו סדרה מעינינת בפני עצמה, לדעתי. נעמת לי מאד בדברייך, מאחר ואת באמת עוקבת אחרי עבודתי בעקביות רבה, נחמד לי לשמוע את המסקנה שלך ביחס לאופן שבו אני מתחברת לדברים. על כך רק אוסיף, שאכן, במידה ואינני מתחברת ובמידה ואין זה לוקח אותי למקומות של פרשנות אישית, אני מדירה את רגלי ולא משתתפת. החיבור לדברים בדרכי שלי הוא הדבר שהכי מעניין אותי והכי חשוב לי. ואכן, שפר גורלי שמזמינים אותי לפרוייקטים מעניינים. שמחה שראית את הסרטון של מרים טוקאן. ומעניין שדווקא את השחור לבן לא אהבת. זה מעניין משום שכמספר האנשים כך מספר הדעות השונות. יש אנשים שדווקא את זה אהבו. אני אישית כמובן, אוהבת את שניהם אחרת לא הייתי עושה את זה. ובכל זאת יש לי נטיית לב לשחור לבן, לדעתי יש בזה משהו מיוחד, שלוקח למקום אחר. ושוב תודה לך יקירתי,על הסקרנות ועל התגובות הבלתי נלאות שלך. ומה קרה לכחול? קריצה

       

      נורית יקרה,

      כשכתבתי על המקלעות שהן כאילו מסתירות חלק מהתמונה, הדימוי שעלה לי הוא דווקא "ערבוב החושים" שחשת באותו זמן האירוע  כי המקלעות הרי מערבבות בין תמונות שונות - שכל אחת למעשה מספרת סיפור אחר.

      ומכיוון שרגשות והרגשות הן לא משהו שרואים חיצונית, למעשה זו היתה כוונתי, שהעבודה שלך במקלעות, המייצגת את התרשמויותייך כולן מאותו האירוע, למעשה הן מייצגות כך טוב גם את הפנים וגם את החוץ - מה שניתן לזהות, והפנים הזה הוא כמובן ערבוב חושים - שמיעה, ראייה, רגשות, מחשבות ועוד.

      ומילה לגבי הכחול - זה פשוט במקרה שכתבתי לך בשחור, אבל  מכיוון שאת ענית לי בכחול  "שלי", אז אני עונה לך שוב בצבע המקורי של התגובה שלי.

        2/8/13 17:50:

      צטט: face 2013-07-31 00:47:55

      נורית,

       

      התגובה הפעם תהיה קצרה. אבל מנומקת.

      אני שמה לך שיר. קליפ למען הדיוק. של יוצר. יש שיקראו לו זמר. מבחינתי הוא אחד הגדולים.

      אני קוראת לו דיוויד ה-1. העולם קורא אלו דיוויד בואי.

      הקליפ הוא מהופעה חיה. live by request

      השם של השיר Sound and Vision

      מחיאות הכפיים ברקע. תדמייני שאני מוחאת לך ולא לו. גם :))

       

      ''

      יקירתי. אכן מנומקת. מה אכפת לי קצרה ארוכה. תגובה נפלאה. והקליפ. שפתיים יישקו כמו שגם מחיאות הכפיים שנתת לי. מקסים יקירתי והמון תודה.

       

        2/8/13 17:46:

      צטט: ג.ע. 2 2013-07-30 23:41:26

      לקח לי כמה ימים, אבל הנה הגעתי, וזה בטח היה ברור לך מאליו שאגיע לכאן. כמו שכתבתי לך בתערוכות הקודמות שהצגת מהתכניות האלה בהם השתתפת - אני מאוד מתחברת לרעיון. אני אוהבת את השילובים של הצילומים עם הציורים, כמובן אוהבת גם את הצילומים ה"נטו" (מתה על כלי נגינה) וכמובן לגבי המקלעות, שאני מאוד מתחברת לרעיון העומד מאחוריהן, כמו שפירטת אותו כאן. לפעמים נראה שהן יותר מסתירות מאשר מראות, אך במבט נוסף ומתבונן ניתן לראות דרכן את מה שקשה במבט ראשון, ומצד שני אולי זה בעצם מה שרצית לעשות - להעשות בליל של כל מה שחווית ביחד - של הצלילים השונים, המבצעים השונים, הכלים השונים, והחוויות השונות שכל אלה לקחו אותך אליהם בזמן הנוכחות שלך שם. אצלי המוסיקה בד"כ מתחברת לרגשות ולמילים בהן אני יכולה להסביר לעצמי את המוסיקה ואת הרגשות שהיא לוקחת אותי אליהם, וכשמדובר בשיר עם מילים - אז בוודאי שאני נכנסת פנימה פנימה מה כל מילה אומרת לי, ולפעמים אפילו מכמה זוויות (כמו שאת ודאי מכירה אותי) ותמיד מנסה לחשוב לאן השיר מתחבר אליי. אצלך - היא לוקחת את הרגשות לכיוון של צורה וצבע. את - רואה את הצלילים בצורה וצבע, אני רואה את הצלילים באמצעות מילים, וזה מה שיפה, שיש כל כך הרבה צורות של הבעה והתחברות לשפת המוסיקה, כמו גם לשפת המחול. אני כמובן מעריצה אותך שאת יודעת תמיד איך להתחבר לכל דבר בדרך שלך, ומקנאה בך על המקומות האלה שאת נמצאת בהם (בפרגון כמובן). תודה לך נורית על התערוכות המעניינות שלך. צפיתי גם בקישור לסרטון עם התמונות שעשית על הקונצרט בחיפה עם מרים טוקאן, ובהחלט אהבתי (למרות שבחלקן חסר לי קצת צבע).

      גימל יקירתי, הגעתי מאוחר. אבל הגעתי. ומה קרה שאת לא כחולה היום? אהבתי מאד את מה שקלטת ביחס למקלעות. ואגב, נתת לי רעיון , עד עכשיו לא העזתי משום מה לקרוא לזה מקלעות. ובכן, צדקת. יש כאן משהו מתעתע. לכאורה קשה להבחין ולראות מה הוא מה, ומי הוא מי. אבל במבט בוחן ומעמיק אפשר להבחין בין הרישום, הצילום, כתב היד והכל יחד. בעיני זה סוג של קונצרט שערכתי אותו מהצורות, שעלו אלי בעקבות השמיעה והראייה. וצדקת רציתי שזה יספר סיפור מצד אחד ובכל זאת ינצור בתוכו איזה סוד. אהבתי שאהבת את כלי הנגינה. יש לי סדרה מדהימה של צילום כלי נגינה. משום מה האוצרת בחרה לקחת לתערוכה זו רק שניים. אבל זו סדרה מעינינת בפני עצמה, לדעתי. נעמת לי מאד בדברייך, מאחר ואת באמת עוקבת אחרי עבודתי בעקביות רבה, נחמד לי לשמוע את המסקנה שלך ביחס לאופן שבו אני מתחברת לדברים. על כך רק אוסיף, שאכן, במידה ואינני מתחברת ובמידה ואין זה לוקח אותי למקומות של פרשנות אישית, אני מדירה את רגלי ולא משתתפת. החיבור לדברים בדרכי שלי הוא הדבר שהכי מעניין אותי והכי חשוב לי. ואכן, שפר גורלי שמזמינים אותי לפרוייקטים מעניינים. שמחה שראית את הסרטון של מרים טוקאן. ומעניין שדווקא את השחור לבן לא אהבת. זה מעניין משום שכמספר האנשים כך מספר הדעות השונות. יש אנשים שדווקא את זה אהבו. אני אישית כמובן, אוהבת את שניהם אחרת לא הייתי עושה את זה. ובכל זאת יש לי נטיית לב לשחור לבן, לדעתי יש בזה משהו מיוחד, שלוקח למקום אחר. ושוב תודה לך יקירתי,על הסקרנות ועל התגובות הבלתי נלאות שלך. ומה קרה לכחול? קריצה

        31/7/13 00:47:

      נורית,

       

      התגובה הפעם תהיה קצרה. אבל מנומקת.

      אני שמה לך שיר. קליפ למען הדיוק. של יוצר. יש שיקראו לו זמר. מבחינתי הוא אחד הגדולים.

      אני קוראת לו דיוויד ה-1. העולם קורא אלו דיוויד בואי.

      הקליפ הוא מהופעה חיה. live by request

      השם של השיר Sound and Vision

      מחיאות הכפיים ברקע. תדמייני שאני מוחאת לך ולא לו. גם :))

       

      ''

       

       

        30/7/13 23:41:
      לקח לי כמה ימים, אבל הנה הגעתי, וזה בטח היה ברור לך מאליו שאגיע לכאן. כמו שכתבתי לך בתערוכות הקודמות שהצגת מהתכניות האלה בהם השתתפת - אני מאוד מתחברת לרעיון. אני אוהבת את השילובים של הצילומים עם הציורים, כמובן אוהבת גם את הצילומים ה"נטו" (מתה על כלי נגינה) וכמובן לגבי המקלעות, שאני מאוד מתחברת לרעיון העומד מאחוריהן, כמו שפירטת אותו כאן. לפעמים נראה שהן יותר מסתירות מאשר מראות, אך במבט נוסף ומתבונן ניתן לראות דרכן את מה שקשה במבט ראשון, ומצד שני אולי זה בעצם מה שרצית לעשות - להעשות בליל של כל מה שחווית ביחד - של הצלילים השונים, המבצעים השונים, הכלים השונים, והחוויות השונות שכל אלה לקחו אותך אליהם בזמן הנוכחות שלך שם. אצלי המוסיקה בד"כ מתחברת לרגשות ולמילים בהן אני יכולה להסביר לעצמי את המוסיקה ואת הרגשות שהיא לוקחת אותי אליהם, וכשמדובר בשיר עם מילים - אז בוודאי שאני נכנסת פנימה פנימה מה כל מילה אומרת לי, ולפעמים אפילו מכמה זוויות (כמו שאת ודאי מכירה אותי) ותמיד מנסה לחשוב לאן השיר מתחבר אליי. אצלך - היא לוקחת את הרגשות לכיוון של צורה וצבע. את - רואה את הצלילים בצורה וצבע, אני רואה את הצלילים באמצעות מילים, וזה מה שיפה, שיש כל כך הרבה צורות של הבעה והתחברות לשפת המוסיקה, כמו גם לשפת המחול. אני כמובן מעריצה אותך שאת יודעת תמיד איך להתחבר לכל דבר בדרך שלך, ומקנאה בך על המקומות האלה שאת נמצאת בהם (בפרגון כמובן). תודה לך נורית על התערוכות המעניינות שלך. צפיתי גם בקישור לסרטון עם התמונות שעשית על הקונצרט בחיפה עם מרים טוקאן, ובהחלט אהבתי (למרות שבחלקן חסר לי קצת צבע).
        30/7/13 08:00:

      צטט: סטאר* 2013-07-29 14:12:11

      לבקר אצלך כאן זה כמו לצאת למסע אחר. ולא צריך להצטייד בצידה לדרך . בכל ביקור שאני מבקרת כאן אני למדה עוד ועוד תודה על הפוסט המרשים הזה .

      כוכי יקירתי. איזה דברים יפים את אומרת כאן. אי אפשר להעמיד פנים, זה תמיד משמח לשמוע תגוגות כאלה. ואכן, משמח אותי שאנשים קוראים ומרגישים נתרמים - בין השאר והרבה, בשביל זה אני כאן. המון תודה.

        30/7/13 07:59:

      צטט: Lisi-strata 2013-07-29 08:33:13

      את פשוט מדהימה..אין מילים. אנרגיה מתפרצת :) אהבתי במיוחד את העבודות שעשית עם הזמרת מרים טוקאן -רישום וצילום בשחור לבן.

      תודה ליזי יקרה. בדיוק השבוע חשבתי עלייך. עשיתי קצת שיפוצים בסטודיו ונזכרתי שזה היה ביתך. תודה יקירתי על דברייך, וגם אני אוהבת במיוחד את אלה בשחור לבן.

        29/7/13 14:12:
      לבקר אצלך כאן זה כמו לצאת למסע אחר. ולא צריך להצטייד בצידה לדרך . בכל ביקור שאני מבקרת כאן אני למדה עוד ועוד תודה על הפוסט המרשים הזה .
        29/7/13 08:33:
      את פשוט מדהימה..אין מילים. אנרגיה מתפרצת :) אהבתי במיוחד את העבודות שעשית עם הזמרת מרים טוקאן -רישום וצילום בשחור לבן.
        26/7/13 09:39:

      צטט: שולה63 2013-07-26 06:39:20

      שילוב נפלא בין מוסיקה ואמנות חזותית תמיד מרתק אותי. הוצאת מכך את המיטב. בהצלחה בתערוכה

      תודה רבה שולה יקרה. שמחתי שבאת, קראת והגבת. כמו תמיד.

        26/7/13 09:38:

      צטט: דליה / הפרח 2013-07-26 00:32:54

      אני זכיתי בהכרותי אותך. זאת הפעם הראשונה שאני קוראת בכזאת הנאה תיאור שכל כך הקסים אותי שלך על "איך" את עושה מה מאת עושה. בכזאת נאמנות להרחיב את כשרונך. המון לומדת ממך, תודה וכל הכבוד.

      דליה יקרה. תודה. גם לקבל תגובה כזאת זו זכות. שמחתי מאד למקרא דברייך. זה מעודד להמשיך ולשתף.

        26/7/13 06:39:
      שילוב נפלא בין מוסיקה ואמנות חזותית תמיד מרתק אותי. הוצאת מכך את המיטב. בהצלחה בתערוכה
        26/7/13 00:32:
      אני זכיתי בהכרותי אותך. זאת הפעם הראשונה שאני קוראת בכזאת הנאה תיאור שכל כך הקסים אותי שלך על "איך" את עושה מה מאת עושה. בכזאת נאמנות להרחיב את כשרונך. המון לומדת ממך, תודה וכל הכבוד.
        25/7/13 21:56:

      צטט: ~בועז22~ 2013-07-25 18:43:21

      על הקושי (או הקלות...) שבמעבר בין אמצעי חזותי

      אחד למשנהו, כתוצר/מוצר אומנותי, כבר נכתב רבות,

      ויחד עם זאת, לרוב יש יותר קושי במעבר מאשר קלות.

      מישהו אמר על זה, פעם: זה כמו לתאר לעיוור מלידה,

      צבעים...

      משום-מה נזכרתי ביצירה של מוזורסקי, "תמונות בתערוכה".

      בניסוי מעניין שבוצע לפני 20 שנים בערך, הושמעו קטעי

      היצירה של מוזורסקי לילדים בני 4 עד 6, שיש להם כישרון

      ציור.

      למרבה הפלא, רוב הילדים ציירו את נושאי הקטעים, בדיוק

      אלו שהעניקו השראה למוזורסקי לכתוב את יצירתו.

      אצלך הדרך הייתה הפוכה: מן הצלילים אל הציורים.

      כך או כך, התוצאה נהדרת.

      יופי!!!

      בועז יקר. איזה כיף לקרוא את התגובות שלך. אתה תמיד מוסיף על הרשומה שלי עוד משהו, עוד מידע, עוד הרהור, עוד תובנה. תענוג. ואני כמובן מודה לך על הפרגון. שמחה שאהבת. תודות.

        25/7/13 21:54:

      צטט: שולה ניסים 2013-07-25 16:03:27

      מאוד יפה נורית, ראיתי כבר אתמול אבל לא הספקתי להגיב. אני אוהבת במיוחד את העבודות בשחור -לבן וכל מיני אפורים. זכור לי איזה שדיון שפתחתי פעם בקהילת עסקי אמנות, ובאחת התגובות שנכתבו שם מישהי כתבה שגם שחור-לבן יכול להיות מאוד צבעוני, וזה נכון לגבי העבודות כאן.

      מסכימה אתך מאד. גם אני חושבת ששחור לבן יכול להיות מאד צבעוני. בוודאי שגם אני חושבת כך. הרי על זה בדיוק עשיתי את תערוכתי 'כן, לא, שחור, לבן' בשנת 1990. אז אנו בהחלט באותה דעה. ותודה על דברייך.

        25/7/13 21:51:

      צטט: debie30 2013-07-25 08:16:34

      חזות הכל אומרת הכל, שילוב נהדר של צלילים בקווים וצורות. המוזיקה נשמעת ונראית היטב

      תודה לך דבי .

        25/7/13 21:50:

      צטט: יהודית מליק שירן 2013-07-25 07:53:12

      קונצרט של צורות בצליל וצבע. תודה נורית יקרה על רשימה מאלפת ומרתקת. נהניתי עד מאוד

      יהודית יקרה. תודה על דברייך, שמחה שנהנית, אכן מבחינתי זה קונצרט ויזואלי. פרשנות אישית לנע ולנשמע ( והנה בגללך כבר יש לי התחלה לשיר ....:) ).

        25/7/13 21:47:

      צטט: perach1 2013-07-24 23:44:42

      תודה על הפוסט המעניין ,המרשים והמושקע ..

      תודה פרח.

        25/7/13 21:47:

      צטט: mzukan 2013-07-24 22:19:58

      יתכוונתי לכך שהאיורים והציורים שליוו את המוסיקה היו בעיניי יותר מרשימים מהמוסיקה מתוך האיורים המנגינה שהתנגנה לי היתה הרבה יותר תוססת ממה ששמעתי במציאות

      אשר היקר, ברור שהבנתי למה התכוונת. זה אפילו החמיא לי מאד. אני אפילו מסכימה אתך שיש איזה דיסוננס בין המוסיקה לחומרים הויזואליים. אבל אני רואה בסרטון זה סוג של תיעוד והיה לי חשוב להשמיע את השיר האותנטי שבאמת שמעתי כאשר ציירתי וצפיתי באירוע. בכל אופן תודה על ההסבר הנוסף.

        25/7/13 21:44:

      צטט: נערת ליווי 2013-07-24 20:35:32

      הקול והכל. נפלא!

      הדרך הזו שלך להיות חלק מתוך מה שקורה ויחד עם זה להביט ומבחוץ ולהרגיש את הכל

      לא רק דרך הקול.

      וכן, גם התמונות בשחור ולבן והשיר, הכניסיני של ביאליק והמיקום של השיר בעיר ההיא,

      והעירוב של לחיות ביחד. כל הביחד הזה. נהדר!

       

      לגבי השיער של מרים - הזמרת, התמונה שלה שהיא לובשת שחור ומצולמת מאחור, אני כבר שולחת  לך הודעה בפרטי, זה כבר קצת יותר מדי לכאן :)

      הי נערה. לפני הכל אני חייבת לומר לך שאני לא יודעת איזו נערת ליווי את, אבל אני מאד שמחה שאת מלווה אותי כאן בדבקות ברשומותיי. ליווי שכיף להצמד אליו :). וכמובן תודה לך על הכל ועל הקול הייחודי שלך. הנה גם את אהבת את תמונות השחור לבן ( ובצדק). קלטת ברגישותך הרבה את הייחודיות של השיר, במקום ההוא בזמן ההוא וכל הדו קיום הזה. אכן זה מה שזה היה ולכן הרגשתי צורך עז כל כך מהר מהר לכתוב על זה. תודות נערה ...

       

        25/7/13 21:41:

      צטט: נעה אל-יגון 2013-07-24 20:25:08

      מוסיקה היא כציור של הנפש
      הגדלת לעשות בשילוב בין
      המוסיקה לציור.

      כפי ששילבת בין המילים לציור(בפוסט קודם)
      אוהבת מאוד את היצירתיות שלך
      ואת עבודותייך.

      נועה, נכון. ובהמשך לדברייך, שמעתי פעם מוסיקאית שהקימה בית ספר למוסיקה שפיתחה דרך ייחודית ללימוד מוסיקה. והיא אמרה כך 'צריך לנגן את המוסיקה ציורית, ולצייר אותה נגינית' ( אהבתי זאת מאד). ונכון מוסיקה היא ציור של הנפש. אהבתי מאד את ההשוואה שעשית בין הפוסט הזה לפוסט הקודם ( ואללה, לא שמתי לב. תודה). ותודה בכלל על דברייך. שמחה שאת מבקרת כאן.

        25/7/13 21:38:

      צטט: HagitFriedlander 2013-07-24 17:23:29

      יופי של חזות שאיתה אפשר לדמיין את הקול, כמעט הכל...אהבתי מאד את העיבודים של הצילום והציור בשחור ובלבן מחיפה, ואת עושרם של האחרונים, יפה גם הגזירה של נגנית הצ'לו לרצועות...מקטעים מיוחדים שמאתגרים...תודה:)

      הי חגית. קלטת הכל !. צודקת , גם אני אוהבת במיוחד את העיבודים בשחור ולבן. בכלל אני עדיין אוהבת צילומי שחור ולבן יותר מכל. יש בזה משהו מיוחד, וזה הופך את הצילום למשהו שעומד בפני עצמו ולא למשהו שמעתיק את המציאות ולפעמים מיפה אותה.. תודה דברייך ועל העיון המדוקדק.

        25/7/13 21:36:

      צטט: סטודיו אמן 2013-07-24 15:01:33

      פוסט עשיר, מעניין ומיוחד... מרשים, מאתגר ומענג....

      תודה רבה אנטון. שמחתי לתגובתך, מאד !

        25/7/13 18:43:

      על הקושי (או הקלות...) שבמעבר בין אמצעי חזותי

      אחד למשנהו, כתוצר/מוצר אומנותי, כבר נכתב רבות,

      ויחד עם זאת, לרוב יש יותר קושי במעבר מאשר קלות.

      מישהו אמר על זה, פעם: זה כמו לתאר לעיוור מלידה,

      צבעים...

      משום-מה נזכרתי ביצירה של מוזורסקי, "תמונות בתערוכה".

      בניסוי מעניין שבוצע לפני 20 שנים בערך, הושמעו קטעי

      היצירה של מוזורסקי לילדים בני 4 עד 6, שיש להם כישרון

      ציור.

      למרבה הפלא, רוב הילדים ציירו את נושאי הקטעים, בדיוק

      אלו שהעניקו השראה למוזורסקי לכתוב את יצירתו.

      אצלך הדרך הייתה הפוכה: מן הצלילים אל הציורים.

      כך או כך, התוצאה נהדרת.

      יופי!!!

        25/7/13 16:03:
      מאוד יפה נורית, ראיתי כבר אתמול אבל לא הספקתי להגיב. אני אוהבת במיוחד את העבודות בשחור -לבן וכל מיני אפורים. זכור לי איזה שדיון שפתחתי פעם בקהילת עסקי אמנות, ובאחת התגובות שנכתבו שם מישהי כתבה שגם שחור-לבן יכול להיות מאוד צבעוני, וזה נכון לגבי העבודות כאן.
        25/7/13 08:16:
      חזות הכל אומרת הכל, שילוב נהדר של צלילים בקווים וצורות. המוזיקה נשמעת ונראית היטב
      קונצרט של צורות בצליל וצבע. תודה נורית יקרה על רשימה מאלפת ומרתקת. נהניתי עד מאוד
        24/7/13 23:44:
      תודה על הפוסט המעניין ,המרשים והמושקע ..
        24/7/13 22:19:
      יתכוונתי לכך שהאיורים והציורים שליוו את המוסיקה היו בעיניי יותר מרשימים מהמוסיקה מתוך האיורים המנגינה שהתנגנה לי היתה הרבה יותר תוססת ממה ששמעתי במציאות
        24/7/13 20:35:

      הקול והכל. נפלא!

      הדרך הזו שלך להיות חלק מתוך מה שקורה ויחד עם זה להביט ומבחוץ ולהרגיש את הכל

      לא רק דרך הקול.

      וכן, גם התמונות בשחור ולבן והשיר, הכניסיני של ביאליק והמיקום של השיר בעיר ההיא,

      והעירוב של לחיות ביחד. כל הביחד הזה. נהדר!

       

      לגבי השיער של מרים - הזמרת, התמונה שלה שהיא לובשת שחור ומצולמת מאחור, אני כבר שולחת  לך הודעה בפרטי, זה כבר קצת יותר מדי לכאן :)

       

        24/7/13 20:25:

      מוסיקה היא כציור של הנפש
      הגדלת לעשות בשילוב בין
      המוסיקה לציור.

      כפי ששילבת בין המילים לציור(בפוסט קודם)
      אוהבת מאוד את היצירתיות שלך
      ואת עבודותייך.

        24/7/13 17:23:
      יופי של חזות שאיתה אפשר לדמיין את הקול, כמעט הכל...אהבתי מאד את העיבודים של הצילום והציור בשחור ובלבן מחיפה, ואת עושרם של האחרונים, יפה גם הגזירה של נגנית הצ'לו לרצועות...מקטעים מיוחדים שמאתגרים...תודה:)
        24/7/13 15:01:
      פוסט עשיר, מעניין ומיוחד... מרשים, מאתגר ומענג....
        24/7/13 14:17:

      צטט: ד'ר רותי לאופר 2013-07-24 14:09:58

      מרשים מאד, כדרכך.

      תודה רבה, רותי. חיוך

        24/7/13 14:16:

      צטט: mzukan 2013-07-24 12:46:28

      הי נורית צפיתי בסרטון פעמיים ,בפעם הראשונה צפיתי ללא קול ורק התרשמתי מהתמונות המתחלפות, בפעם השנייה צפיתי והאזנתי, בלי ספק כלשהו ,הפעם הראשונה ללא הקול , עשתה לי את זה הרבה יותר מגוון ועשיר מהפעם השנייה בדמיון העליתי צלילים המתחלפים במהירות בקצבים ובלחנים הכל בהשפעת התמונות המתחלפות והססגוניות בפעם השנייה נראה לי הכל יותר מונוטוני , הרשמים מהציורים כנראה עשו את ההבדל

      הי אשר. שמחה שצפית. האמת לא הבנתי לאיזה מהסרטונים אתה מתכוון, משום שיש ברשומה הזאת הפנייה למספר סרטונים. בכל מקרה, זו ההתרשמות שלך, וייתכן שיש בזה משהו. בסופו של דבר, אי אפשר לכוון לטעם ולדעה של כולם, ואפילו לדעתי שלי עצמי, אני מכוונת פעם כך ופעם כך. זוהי יצירתיות, וזה עולם היצירה. ושוב תודה שבאת, תודה שהגבת.

        24/7/13 14:09:
      מרשים מאד, כדרכך.
        24/7/13 12:46:
      הי נורית צפיתי בסרטון פעמיים ,בפעם הראשונה צפיתי ללא קול ורק התרשמתי מהתמונות המתחלפות, בפעם השנייה צפיתי והאזנתי, בלי ספק כלשהו ,הפעם הראשונה ללא הקול , עשתה לי את זה הרבה יותר מגוון ועשיר מהפעם השנייה בדמיון העליתי צלילים המתחלפים במהירות בקצבים ובלחנים הכל בהשפעת התמונות המתחלפות והססגוניות בפעם השנייה נראה לי הכל יותר מונוטוני , הרשמים מהציורים כנראה עשו את ההבדל

      ארכיון

      פרופיל

      נורית-ארט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין