יום שישי שעבר המשיכה קבוצת CARDO להפגש. לא, לא כמו שרציתי שתיפגש. לא היינו 8 אנשים סביב השולחן, לא היו שעה וחצי של "העברת חומר", "העברת ידע", "שיח ושיג" ושאר גינונים שאני חולם עליהם. לא. לפני שבועיים ישבנו כך, 8 חברי הקבוצה, והייתי מבסוט מארץ המבסוטים. הכנתי את החומר, דיברנו על מהות ה"חופש", והודעתי שעוד שבוע ניפגש שוב. שבוע לאחר מכן, נודע לי שרוב החברים לא יוכלו להשתתף. העדפתי לדחות אז בשבוע. ואז, יום שישי שעבר, ישבנו שלושה (3 זה המינימום המינימליסטי כדי שעדיין נוכל לקרא להתאחדות הזו קבוצה..), שתינו קפה קר ודיברנו על "היסטוריה של החופש" במשך שעה.

אכזבה. נפילה. נשימה. פוקוס. ממשיכים הלאה... 

כך דברים מתחילים. לאט. לפעמים הקצב מוגבר קצת יותר. ואז מאט ונדמה שהכל נגמר. אבל אני לומד. שהחיים כל כך כל כך מורכבים, ואני רק בורג קטנטן במערכת עצומה. בורג שצריך לדאוג לשפיותו ולהתאים את עצמו כל פעם מחדש.

יום שישי הבא נפגשים שוב. החלטתי לגבות 20 ש"ח דמי השתתפות והתגובות שונות. חלק מגבים, לחלק זה שערורייתי. לגבות כסף מחברים? נראה לי שיש היגיון בדבר. אבל אשאיר את זה סתום להפעם.

שבת טובה לכולנו!