הבוקר שלי התחיל רע אתמול. זה התחיל באיחור פרוע כי ,שנתי, הופרעה בלילה בידי האפרוח הקטן והמשיך כשמעד בכניסה למעון היום וחטף מכה חזקה במצח הקטן שלו, מה שהוביל להופעת "חבורה" ענקית כמו אחרי איגרוף והמון בכי קורע לב מסכנון שלי. ומלבד לעטוף אותו באהבה, לנשק ולחבק אין לי בעצם כל דרך לרפא ו"למחוק" את הכאב שלו. ואז חשבתי לעצמי כמה קשה להיות אמא ולהצליח במשימה הגדולה הזו...... לנסות להיות צודקת, ולדעת שלפעמים תטעי. לכעוס כשצריך ולא לכעוס כשלא. לטפל בהם, להאכיל, לנקות, לחנך לגדל. ואז הבנתי שלהיות אמא זה בעצם ובעיקר לאהוב אותם כמו שהם אף פעם לא יוכלו להבין.
המשכתי לחשוב ביני לבין עצמי...... איזה כייף אילו היו בידיי כ ו ח ו ת מ א ג י י ם......
איזה כייף היה אילו יכולתי לשלוט על החיים שלי בעזרת הכוחות המאגיים האלה.ואיתם ובעזרתם אוכל להיות האישה, המאהבת, העובדת, הבת, הדודה, החברה, הנכדה, המחנכת והאמא הכי טובה בעולם ......... לאסוף את כל אוהביי, להרחיק את כל שונאיי, לדעת מתי זה מותר מתי זה אסור מה נכון ומה לא. ( שונאת שילדיי חולים ואני כ"כ חסרת אונים), וכשאני בעצמי חולה והגוף בוגד בי. וכשהגוף והנפש שלי מחפשים מרגוע.... ותרופה לכל מכאוביי...
וגם........להיות מכשפה קטנה שצריך ולהזיק לאלו שמגיע להם חחחחחחחחחחחח.
היה נחמד אילו הייתה לי היכולת, באמצעותם, לתת את המזור המושלם לכל אדם שעובר בדלתי.
|