הדת (לא כל דת, יש להבהיר) מתפיחה את מפרשי מאמיניה ברוח של סלידה ומשטמה כלפי 'האחר'.  בכך שהיא מחדדת את הפער ואת השוני בין חסידיה ובין זולתם היא מחזקת את בניינה ואת הגדרתה העצמית. הדת אינה עושה דבר מכל אלה - הדברים אמורים, כמובן, לגבי הוגיה ומטפחיה - אבותיה, נביאיה ורבניה.

כמעט לא מתקבל על הדעת לבוא אחרי סדרה של מאות דורות ומסורת מקודשת ולאמר לסולד ולשוטם הניחו כבר לדבר הזה, ראו מה עשתה לחברת בני האדם הקפיצה בראש עם ההכרזה "שלי הכי... קדום/גדול/אכזר/יחיד" וכיו"ב תכונות שכדאי להדביק למי שאתה מחליט שיהיה שומר שלומך, שגם בחר בך על פני האחרים.

אכן, הכל התחיל במצוקת עתים של נדודים והתהוות-עם. אפשר להבין. והנה חולפות אלפי שנים ומה רואות עינינו - לא אלומות בשדה ולא סולמות הנוגעים בשמים - מחזה אימים של שנאת עולמים, ערימת קרבנות דמים של האמונה הדתית, וחוקי המוסר האנושי-האלמנטרי נסוגים מפני "הקדושה".

אולי לא ניתן לבטל את דתות היחיד-העליון, הדתות השונאות, אך מה לגבי ההשלכות שלהן על ההתנהלות האזרחית התקינה. מדינת ישראל נתונה עדיין ברשת הדתית החונקת את המרקם האזרחי-חברתי, רשת שאינה נותנת למפעל הממלכתי להתרומם.

[עם כל זאת ולמרות כל זאת עדיין יש חובה אנושית אבסולוטית להבטיח את זכותו של כל יהודי (אם עלי פי הגדרתו את עצמו ואם לפי סרגל גזעני שיונף אי שם בעולם) לעלות למדינת ישראל, גם לאחר שתופקע משלטונם של יקירי הממסדר הדתי, דהיינו גם כאשר ישראל תהיה דמוקרטית, מדינת כל אזרחיה, חובה עליה להישאר ולהישמר כנמל המבטחים של יהודי העולם. טרם חלפו שלושה דורות מאז נכלאנו בגיא ההריגה באין מושיע - כל השערים והנמלים חסומים בפנינו.]

הסלידה - שנאת הזר, שהעם שלנו המציא וטיפח, חוזרות אלינו כבומרנג בעוצמה כפולה ומכופלת. העולם אכן סולד מיהודים ובידינו לשנות משהו ביחסו אלינו. אולי. אלא אם נמשיך להתנשא ולבוז לחוקי האדם, נוסיף שמן למדורת האיבה, ולמשל נקים מינהלת לזהות יהודית שהמנדט שלה הוא הפרדה וניכור אזרחיה הלא יהודים של מדינת ישראל.