
במקרה, בדרכי לפגישה מקצועית בקרב לקוח בעירייה מסויימת, נקלעתי לפקק תנועה סמוך לאגף רווחה המטפל באוכלוסייה ענייה במיוחד וקשת יום בצורה קיצונית.
הבטתי באנשים המסכנים המתקשים להאכיל את ילדיהם, אנשים שבקושי סוגרים לא את החודש אלא בקושי סוגרים את היום, אנשים העומדים בתור עם מבט מזוגג וייאוש ניבט על פניהם, אנשים שידיהם הרזות שמוטות ומחזיקות....אייפון.
בחיי שהפקק הזה עמד זמן רב וזה אפשר לי לסקור היטב, אחד אחד, את אותם מסכנים קשי יום.
אינני חושב שאפילו אחד מהם החזיק בידיו טלפון נחות יותר מאייפון 4S או גלקסי S3 של סמסונג (שימו לב לניגוד בצד של ה-S) והרוב המכריע החזיק כך נראה אייפון (כנראה עקב היותו סמל מעמד וגם עקב השיווק האגרסיבי של חברות הסלולר את המכשיר).
חשבון פשוט של מחיר טלפון שכזה יעלה מספרים הנעים בסביבות 2800-4000 שקלים. אם נקבע בצורה גסה כי עלות שבועית של האכלת ילד במשפחה נזקקת עומדת על כ-200 ש"ח (זה נשמע מעט אך משפחות נזקקות אינן מסוגלות ליותר), הרי שמדובר בעד 20 שבועות שהילד היה יכול לאכול בהם ארוחה חמה במקום שאבא או אמא (ולרוב זה גם אבא וגם אמא) יטחנו טלפון, יגלשו באתר האח הגדול או יורידו רינגטונים מדליקים וישלמו גם עבור "שירותי תוכן".
אני יודע שאני חוזר כאן על מנטרת פאקט הסיגריות של יאיר לפיד ואחרים שקראו לעניי הארץ להפסיק לעשן ולבזבז כסף, אך כאן ממש ניתן לחוקק חוק המונע זאת ואני חושב שזה גם חוק צודק (אני יודע שאני אקים עליי מיד את כל פעילי זכויות האדם שמאמינים שגם לעניים יש זכויות - בעיקר הזכות להעמיק את עוניים עקב חולשתם האנושית).
מי שאשם בלא מעט צווי עיקול ותביעות חוב בארץ הקודש הנן חברות הסלולר, שלא זאת בלבד כי הן מוכרות מכשירים לאנשים חסרי-כל בידיעה גמורה שהללו אינם מסוגלים לעמוד בתשלומים - אלא הן אף מאפשרות לאותם חלשי אופי לשוחח עד אינסוף בערך ולהגיע לחשבונות על סך עשרות אלפי שקלים שהחברה לבסוף גם לא מצליחה לגבות (הסיבה לכך שהחברה מאפשרת זאת היא המראה הנוצץ של הכנסות פוטנציאליות מלקוחות טפשים שאינם מפסיקים לדבר).
חקיקה פשוטה או תקינת תקנות האוסרות על חברות סלולריות לאפשר ללקוחות לשוחח מעבר למכסה מסויימת וכן חקיקה המחייבת אותן לפעול להפסקת שירות מיידית ללקוחות שאינם עומדים בתשלומים (במקום גרירת חובות והעמקת הבור לאורך חודשים ושנים) - תקטין בצורה מהותית את התופעה ותאפשר למשפחות הסובלות מתכנון כלכלי לא חכם במיוחד שלא להעמיק את הבור אליו הן תיפולנה מתוך חולשת אופי. זו בדיוק התקנה הפועלת בבנקים בכל הנוגע לחריגה (אך היא נתקנה עקב דרישות הלימות הון ולא דאגה לרווחת הציבור).
יתרה על כן - אינני חושב כי זו אף היתה הגזמה לבנות מודל מסויים שבמסגרתו לא תוכלנה החברות הסלולריות למכור מכשור יקר לחסרי אמצעים, שכן המכירה עצמה מבוססת החתמת הלקוח על התחייבות לזמן אוויר או לחלופין, תשלום מופקע בגין המכשור. עצם הזמינות המיידית של אביזרי יוקרתי לאנשים שאין ידם משגת, תוך החתמתם על התחייבות לתשלומים עתידיים שאין הם מבינים את משמעותם (ובגלל זה הם גם לא יוצאים מהבור) - היא ניצול בורותו של ה-"אדם מן היישוב" שלרוב גם אין בכוחו להתיר את החוזה משפטית בעתיד ואין הוא מודע לניצול בורותו במקרים שחלקם עונה להגדרה "תנאי מקפח בחוזה אחיד".
אני יודע כי האמור מעלה נשמע כקטנוניות - אך זו אחת הסיבות הבלתי מבוטולות הגורמות לחובות עתק בקרב משפחות עניות ועד כמה שמדובר בפגיעה בחירות הפרט - לפעמים צריך להתערב לטובתו שכן אותו פרט גם הופך נטל על הכלל והוא ומשפחתו חיים בצורה מחפירה..... אך יכולים לצפות ביו-טיוב בכל רגע נתון. |
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
האמת היא- שאתה ללא ספק צודק.. עצוב אבל נכון..
לאמיתו של דבר זה סימפטום חמור של תרבות הצריכה.
אני מודה שאני עצמי לוקה במחלה אך יש הבדל בין מצב בו את יכולה להרשות לעצמך לבין מצב שלאו.
המצב שלהם מקובע בגלל שהם צרכנים לעיתים גדולים יותר מכאלו שידם כן משגת, ולו משום בורות מחד והרגל לפתח תלות באחרים מאידך. לו היו נוטלים מהם את הטלפונים והסיגריות, היו הנזקקים עובדים קשה יותר ומתאמצים יותר אך כאשר הדבר בהישג יד (על חשבון ילדיהם ומשפחתם) - הפיתוי להנאה הרגעית גדול מהמחשבה על יום המחרת.
זו בדיוק הבעיה בקרב אנשים כאלו - הם חושבים על ההנאה הרגעית ועל הסטטוס הרגעי ולא מכלכלים את צעדיהם קדימה.
נדיר למצוא כאלו ביניהם שחוסכים שקל אחד בכל יום על מנת שבסוף השנה יהא להם משהו ביד...
אגב אהבתי את ההגדרה של יהודה מודעי (בעל טור בידיעות) למפעל הפיס - "מס לעניים".
זה בדיוק מה שזה. זה מס שמוטל על עניים ומוכר להם חלום.
מעבר לנזק הכלכלי שהוא גורם, הוא מעודד גם את הבטלה וגורם להם לחשוב שיש דרך קלה החוצה במקום להתאמץ.
אגב, בסין למדינה לא היתה ברירה אלא להתערב בילודה וראי מה קורה שם אל מול אפריקה, שם אלפי ילדים גוססים ברעב (גם בסין יש אזורים כאלו בהם השלטון פחות אוכף) וההורים משריצים עוד ועוד כאילו אין מחר, רק כדי לקבל קצת סקס. בשלב מסויים, אין ברירה אלא להתערב וכאן טובת הילדים הרעבים ויתר המדינה עולה על הפרט - כאשר הפרט איננו מסוגל לכבוש את יצרו או לקנות אמצעי מניעה לכל הרוחות (לא משתמשים בהם לא בגלל המחיר שכן הם מחולקים חינם, אלא בגלל אי הנוחות שבדבר ובמקומות הללו לאשה בכלל אין מעמד להתנגד).
ומי שאשם זה גם וגם.
האזרח חסר התבונה וגם המדינה חסרת האיכפתיות וגם האזרח חסר התבונה שבחר בקברניטי המדינה חסרת האיכפתיות :)
(כל ניסיון אכיפה של כזו סנקציה היה גורר התקוממות של המעמד הנמוך שמהווה קהל מצביעים חזק ואף אחד לא רוצה לעצבן אותו).
אגב אהבתי את ההגדרה של יהודה מודעי (בעל טור בידיעות) למפעל הפיס - "מס לעניים".
זה בדיוק מה שזה. זה מס שמוטל על עניים ומוכר להם חלום.
מעבר לנזק הכלכלי שהוא גורם, הוא מעודד גם את הבטלה וגורם להם לחשוב שיש דרך קלה החוצה במקום להתאמץ.
אגב, בסין למדינה לא היתה ברירה אלא להתערב בילודה וראי מה קורה שם אל מול אפריקה, שם אלפי ילדים גוססים ברעב (גם בסין יש אזורים כאלו בהם השלטון פחות אוכף) וההורים משריצים עוד ועוד כאילו אין מחר, רק כדי לקבל קצת סקס. בשלב מסויים, אין ברירה אלא להתערב וכאן טובת הילדים הרעבים ויתר המדינה עולה על הפרט - כאשר הפרט איננו מסוגל לכבוש את יצרו או לקנות אמצעי מניעה לכל הרוחות (לא משתמשים בהם לא בגלל המחיר שכן הם מחולקים חינם, אלא בגלל אי הנוחות שבדבר ובמקומות הללו לאשה בכלל אין מעמד להתנגד).
ומי שאשם זה גם וגם.
האזרח חסר התבונה וגם המדינה חסרת האיכפתיות וגם האזרח חסר התבונה שבחר בקברניטי המדינה חסרת האיכפתיות :)
(כל ניסיון אכיפה של כזו סנקציה היה גורר התקוממות של המעמד הנמוך שמהווה קהל מצביעים חזק ואף אחד לא רוצה לעצבן אותו).
אגב אהבתי את ההגדרה של יהודה מודעי (בעל טור בידיעות) למפעל הפיס - "מס לעניים".
זה בדיוק מה שזה. זה מס שמוטל על עניים ומוכר להם חלום.
מעבר לנזק הכלכלי שהוא גורם, הוא מעודד גם את הבטלה וגורם להם לחשוב שיש דרך קלה החוצה במקום להתאמץ.
אגב, בסין למדינה לא היתה ברירה אלא להתערב בילודה וראי מה קורה שם אל מול אפריקה, שם אלפי ילדים גוססים ברעב (גם בסין יש אזורים כאלו בהם השלטון פחות אוכף) וההורים משריצים עוד ועוד כאילו אין מחר, רק כדי לקבל קצת סקס. בשלב מסויים, אין ברירה אלא להתערב וכאן טובת הילדים הרעבים ויתר המדינה עולה על הפרט - כאשר הפרט איננו מסוגל לכבוש את יצרו או לקנות אמצעי מניעה לכל הרוחות (לא משתמשים בהם לא בגלל המחיר שכן הם מחולקים חינם, אלא בגלל אי הנוחות שבדבר ובמקומות הללו לאשה בכלל אין מעמד להתנגד).
ומי שאשם זה גם וגם.
האזרח חסר התבונה וגם המדינה חסרת האיכפתיות וגם האזרח חסר התבונה שבחר בקברניטי המדינה חסרת האיכפתיות :)
(כל ניסיון אכיפה של כזו סנקציה היה גורר התקוממות של המעמד הנמוך שמהווה קהל מצביעים חזק ואף אחד לא רוצה לעצבן אותו).
אגב אהבתי את ההגדרה של יהודה מודעי (בעל טור בידיעות) למפעל הפיס - "מס לעניים".
זה בדיוק מה שזה. זה מס שמוטל על עניים ומוכר להם חלום.
מעבר לנזק הכלכלי שהוא גורם, הוא מעודד גם את הבטלה וגורם להם לחשוב שיש דרך קלה החוצה במקום להתאמץ.
אגב, בסין למדינה לא היתה ברירה אלא להתערב בילודה וראי מה קורה שם אל מול אפריקה, שם אלפי ילדים גוססים ברעב (גם בסין יש אזורים כאלו בהם השלטון פחות אוכף) וההורים משריצים עוד ועוד כאילו אין מחר, רק כדי לקבל קצת סקס. בשלב מסויים, אין ברירה אלא להתערב וכאן טובת הילדים הרעבים ויתר המדינה עולה על הפרט - כאשר הפרט איננו מסוגל לכבוש את יצרו או לקנות אמצעי מניעה לכל הרוחות (לא משתמשים בהם לא בגלל המחיר שכן הם מחולקים חינם, אלא בגלל אי הנוחות שבדבר ובמקומות הללו לאשה בכלל אין מעמד להתנגד).
ומי שאשם זה גם וגם.
האזרח חסר התבונה וגם המדינה חסרת האיכפתיות וגם האזרח חסר התבונה שבחר בקברניטי המדינה חסרת האיכפתיות :)
(כל ניסיון אכיפה של כזו סנקציה היה גורר התקוממות של המעמד הנמוך שמהווה קהל מצביעים חזק ואף אחד לא רוצה לעצבן אותו).
אגב אהבתי את ההגדרה של יהודה מודעי (בעל טור בידיעות) למפעל הפיס - "מס לעניים".
זה בדיוק מה שזה. זה מס שמוטל על עניים ומוכר להם חלום.
מעבר לנזק הכלכלי שהוא גורם, הוא מעודד גם את הבטלה וגורם להם לחשוב שיש דרך קלה החוצה במקום להתאמץ.
אגב, בסין למדינה לא היתה ברירה אלא להתערב בילודה וראי מה קורה שם אל מול אפריקה, שם אלפי ילדים גוססים ברעב (גם בסין יש אזורים כאלו בהם השלטון פחות אוכף) וההורים משריצים עוד ועוד כאילו אין מחר, רק כדי לקבל קצת סקס. בשלב מסויים, אין ברירה אלא להתערב וכאן טובת הילדים הרעבים ויתר המדינה עולה על הפרט - כאשר הפרט איננו מסוגל לכבוש את יצרו או לקנות אמצעי מניעה לכל הרוחות (לא משתמשים בהם לא בגלל המחיר שכן הם מחולקים חינם, אלא בגלל אי הנוחות שבדבר ובמקומות הללו לאשה בכלל אין מעמד להתנגד).
ומי שאשם זה גם וגם.
האזרח חסר התבונה וגם המדינה חסרת האיכפתיות וגם האזרח חסר התבונה שבחר בקברניטי המדינה חסרת האיכפתיות :)
(כל ניסיון אכיפה של כזו סנקציה היה גורר התקוממות של המעמד הנמוך שמהווה קהל מצביעים חזק ואף אחד לא רוצה לעצבן אותו).
בהמון מקרים אפשר לראות שהעוני מגיע מבחירה.
למה רק אייפון?
כשזוג מובטלים מביא עוד ילד לעולם ועוד אחד ואחד נוסף ועוד.. - בזה המדינה לא אמורה להתערב?
כשמדינה מפתה את האנשים קשי היום לקנות ממנה כרטיסי מזל של מפעל הפיס - האם זהו לא רצונה של המדינה לשמר את העוני?
אפשר להמשיך כך להמון כיוונים.
אז מי "אשם"?
השילטון האינטרסנטי או האזרח חסר התבונה?