השבוע חגגנו עם כל עם ישראל את חג האהבה.

יש אומרים שזקנים, כלומר קשישים, אינם יודעים אהבה אמיתית מהי, וכי אהבה היא סוג של רגש שקיים רק אצל עולי הימים.  זו כמובן שטות גמורה, אם לא לשון הרע ממש. קלישאות מסוג זה נפוצות בציבור, גם אם אין בהן שמץ של אמת. לדוגמה: אומרים שקשישים סובלים מנדודי שינה בלילות. האמירה הזו כל כך מכעיסה אותי, עד שהחלטתי לנצל את העובדה שאני ער ממילא בשעת בוקר מוקדמת זו (0224), ולצאת ממיטתי כדי להזימה. ובכן, הנני מודיע בזה קבל כל עם ישראל: זה בכלל לא נדודי שינה, אלא הצטברות מקרית של כל מיני גורמים, שבלעדיהם הייתי ישן כמו ילד: הממשלה, המחירים, הילדים, הטחורים ועוד כהנה וכהנה. אבל נדודי שינה?!,  לי?!  ישמור השם. רק זה עוד היה חסר לי....

אבל לא באתי לדבר כאן היום על דברים שאינם ממין העניין, אלא על אהבה. אבקש איפוא את סליחת הקוראים על הסטייה המיותרת הזו מנושא הדיון. אומרים שחוסר ריכוז זו בעיה ידועה אצל קשישים. גם זו כמובן קלישאה מחוסרת בסיס...  ברשותכם אחזור אם כן לנתיב הנסיעה המתוכנן.

למחרת הלילה הבלתי נשכח של חג האהבה, כאשר ישבתי לארוחת הבוקר עם דליה – רעייתי שליט"א, היתה לנו שיחת נפש.

תוך כדי בליעת כדורי הבוקר, אמרתי לה שמרגש אותי מאד שאחרי כמעט חמישים ושתיים שנות נישואים, היא עוד כל כך אוהבת אותי.

"ומה בדיוק גורם לך לחשוב שאני עדיין כל כך אוהבת אותך?", שאלה שליט"א תוך הרמת גבות.

"מה זאת אומרת?" השבתי לה.  "זה שאת מניחה עלי את ידך ומלטפת אותי מספר פעמים בכל לילה מוכיח את זה באופן הברור ביותר".

"ח'תכת  טמבל" ירתה שליט"א מן המותן. "כל פעם שאתה מפסיק לנחור, אני פשוט ממהרת לבדוק אם אתה עוד חי".

"את רואה?", החזרתי לה, "הנה הודית עכשיו במו פיך שבכל זאת איכפת לך ממני"...

"אינך מבין", התעקשה שליט"א, "אם אגלה שהחזרת את נשמתך לבורא – עלי לקום מיד ולהתחיל לאפות לכבוד השבעה. הרי למחרת יהיה עלינו להשתתף בלווייה וזה יגזול ממני את כל היום"....  נו, לך דבר עם נשים על אהבה...

לפעמים הקשישות האלו הן באמת בלתי נסבלות, אך אנו הגברים, שבורכנו ביכולת חשיבה לוגית ובסבלנות אין קץ, נדרשים לגלות במצבים כאלה הבנה ואורך רוח, שהרי מן המפורסמות הוא שלנשים בגיל מסויים (שאיני זוכר בדיוק מתי הוא מתחיל), יש כל מיני הפרעות הורמונליות שגורמות להן להתנהג בצורה קצת מוזרה אם לנקוט לשון המעטה. וכשהן נכנסות למצב שכזה, פשוט לא ניתן לרצותן בשום דרך. כשזה מגיע, לא נותר לנו אלא לכוף את ראשינו בהכנעה ולהמתין עד שהסערה תחלוף. 

והרי דוגמה טרייה עבור אלה שטרם שוכנעו מטיעוניי: לפני מספר ימים ביקשתי להקל מעט על יקירתי הטרודה כל היום בעבודות הבית, והתנדבתי לנסוע לעשות קניות. שליט"א דאגה כמובן לציידני  ברשימה מפורטת, בה כתבה במפורש כל מה שצריך לקנות, לא שכחה לברר אם לקחתי את כרטיס האשראי ואת הכדורים למקרה של תעוקת לב בלתי צפוייה, וכמובן גם את הסלולרי (כאילו שאני שומע כשהוא מצלצל).  לאחר שהסבירה לי באריכות כיצד מגיעים למרכול הקבוע שבו אני עורך קניות מאז שנפתח לפני כשלושים שנה, יצאתי לדרך. במרכול הענק הקפדתי לקנות כל מה שהיה כתוב ברשימה: קניתי תפוחים ואגסים, קניתי גם עגבניות והקפדתי כמצוותה של שליט"א לבחור רק את הקשות ביותר, לא ויתרתי גם על החלב והגבינה למרות שהתקשיתי מעט למצוא בחנות הענקית את הדוכן שבו הם מוצגים. קניתי גם אורז בסמטי (כן, יש דבר כזה) ולא שכחתי גם קמח ושני קילו סוכר ואבקת אפייה וככר טרי של לחם לבן. כאשר סיימתי להניח את כל המצרכים על הדלפק של הקופאית הבחנתי לפתע שהרשימה כוללת גם ענבים. תוך שהבעתי בוז מופגן כלפי הלקוחות חסרי הסבלנות והנימוסים שהמתינו אחריי בתור חזרתי במהירות לדוכן הפירות כדי להשלים את הקנייה. בדרכי חזרה אל הקופה לקחתי מן המדף גם קופסה של תחבושות היגייניות מן הסוג המשובח – אלו שנצמדות לתחתונים או השד יודע למה.  עשיתי זאת רק ליתר בטחון, כי חששתי שמא שליט"א שכחה להוסיף את זה לרשימת הקניות שמסרה לי. לאחר שהקופאית חסרת הסבלנות והנימוסים "גיהצה" את כרטיס האשראי לקחתי גם שתי קופסאות של החטיפים המוצגים על הדלפק שלידה, כי נזכרתי כמה שליט"א אוהבת לטבול אותם בתה שלה. עכשיו אתם בוודאי בטוחים שבהגיעי הביתה מותש ממסע הקניות המפרך הזה היא ערכה לי קבלת פנים מלכותית, אז כדאי שתדעו, שממש, אבל ממש לא!  במקום להודות לי על המאמץ שהשקעתי כדי להקל עליה ולבטא את אהבתי, היא התעצבנה רק משום ששכחתי להעביר את המצרכים שקניתי, מן העגלה של המרכול אל תא המטען של המכונית, והשארתי אותם בעגלה, באמצע מגרש החנייה הצמוד לסופר... ביג דיל, אז הפסדנו את הפקדון עבור העגלה. כולו חמישה שקלים...  בגלל זה מתרגזים?!  האמינו לי שאני לא רוצה סתם ללכלך, אבל לא שמעתי מלה של תודה אפילו על התחבושות ההגייניות שקניתי לה.

נשים, נשים.... אתם הרי יודעים.... לפעמים אני ממש תוהה איך הן היו שורדות בלעדינו...

אז שיהיה לכולנו חג אהבה שמח לאורך כל השנה ושבת שלום.

עודד אל-יגון                                                                                 26.7.13