הוי. אם זה לא היה עצוב זה בקלות יכול היה להיות מצחיק. אם לא היה מדובר באנשים שמנהלים לנו את המדינה וחלק לא מבוטל מהחיים זה היה יכול להיות קורע, אפילו. לכבוד ט"ו בשבט, התכנסו נציגינו עליי קלפי, היפים והאמיצים, לתת לעצמם ציון.

ראשית, אני רוצה לומר כמה שועשעתי מהניסוח העדין שמשתמש בו כתב Ynet אמנון מרנדה: "חל כרסום מדאיג במעמדם". חל כרסום מדאיג?? הפוליטיקה הישראלית הפכה למקום כל כך רקוב ומעופש שכבר לא נותר מה לכרסם -   ואת מה שנותר, עדיף לזרוק לחתולים ולקוות שהם, עוורים, תתרנים וממש ממש ממש רעבים.

יעקב מרגי טוען בתוקף ש"הכנסת עושה עבודת חקיקה טובה" (הוווו האם הוא מתכוון לחוק נהרי? או אולי לחוק החדש לפיו משטרת ישראל, גוף חדל אישים ומושחת בפני עצמו, יכולה היום לקבל כל פרט שחשקה בו נפשה על כל אזרח בישראל, כולל צבע תחתוני המזל שלכם, רבותיי, ללא צורך במשהו כמו אישור מבג"ץ). יואל חסון לעומתו בטוח שהתדמית של הכנסת טובה יותר היום ממה שחושבים (האם הוא מתכוון ממה שחושבת אמא שלו? אשתו? מי? מי חושבים, מר חסון??? ).

גדעון סער דווקא מגלה מודעות גבוהה וקשר טוב יותר למציאות. אני רק רוצה לתקן ולומר: לא רק התדמית גרועה. הכנסת גרועה. ומסתובבים בה לפחות 100 ליצנים חובבי שררה ובורקסים. את יתר ה-20 אתם ודאי לא מכירים.

וככה זה ממשיך וממשיך. ג'מאל זאחלקה טוען שהבעיה של הכנסת היא בסמכויות ההולכות ומצטמצמות (אכן, כן. פה קבור הכלב!) מוחמד ברכה: הכנסת התדרדרה למי ביבים (צודק! אבל לא בגלל הסיבות שהוא מואיל בטובו למנות), ח"כ גלנטי - מי זה לעזאזל ח"כ גלאנטי?? מישהו שמע עליו? מה הוא עשה עד היום?

אבל את החלק העצוב באמת, מספקת ח"כ גלאון: "אני לא אתפלא אם גם ביום ההולדת הבא, ההרכב הנוכחי יישאר". גם אני לא אתפלא. וזה עצוב.