בוקר טוב.

הבוקר נפלה עלי העצבות .

איזו עצבות שלא תדעו.

עצבות' עצבות ויש סיבה לעצבות.

לא לדאוג כולם ברוך השם בריאים וחיים אבל האכזבה.

אוי, אני מאוכזבת.

אני עצובה ומאוכזבת. 

קמתי בבוקר בצעדים כבדים, לקחתי את עצמי לחדר האמבטיה, צחצחתי שיניים, שטפתי פנים ונגשתי להכין  נס קפה מתוק וריחני.

חבל שאני עובדת היום, חשבתי לעצמי אילו יכולתי להישאר בבית

ולהשתבלל בתוך העצבות.

אוי, עצבות, עצבות

אבל לא בא בחשבון שאקח  היום יום חופשי אז התלבשתי ויצאתי.

בדרך  נסעתי באוטובוס.

פגשתי בו מכרה לשעבר עוד מהתקופה שהייתי דתית שחייכה וברכה אותי לשלום.

ההיא אמריקאית דתית נדה לי בראשה בעצב כאילו אומרת אני זוכרת אותך לבושה כדתית ואיך את היום?

אורית, איך נפלת.

ואני בליבי משיבה לה , כן, נפלתי, ולא רק שנפלתי אני גם עצובה ואין לי ראש עכשיו לשיחות מוסר אז בבקשה עזבי אותי בשקט ולכי לדרכך.

כמובן, שלא אמרתי לה כלום, ממה שעבר לי בראש  ורק חייכתי אליה חיוך מנומס ונדתי בראשי.

אחר התיישבה בספסל מאחורי והוציאה מתיקה סידור תפילה ופנתה אלי וביקשה שאומר אמן על ברכות השחר שהיא אמרה.

בסבלנות אין קץ הסתובבתי אליה ואמרתי לה סדרת אמנים על כול ברכות השחר שהיא אמרה.

היא הייתה מרוצה ואני מגודל עצבותי זרמתי איתה.

הגעתי לעבודה החלקתי את הכרטיס המגנטי ונכנסתי לכיתה.

הפרטנר שלצידי היה עייף אז  לקחתי את העניינים לידיים ושמתי את העצבות בצד.

אח"כ אחזור אליה.

עכשיו אני ראש גדול ויש כאן שאלות ומענות וצריכה להיות בכובד ראש.

בצהרים לא היה לי זמן להתעצב ורצתי למעבדת המחשבים ובעודי נכנסת פגשתי ד"ר חתיך שהותיר אותי נדהמת.

גבר כה נאה ואציל לא ראיתי הרבה זמן.

נסיך אמיתי.

הנ"ל בהה בי כלוא מאמין ולא הוריד את עיניו ממני וגם לא הסתיר זאת.

ואני מבולבלת לא ידעתי איפה לשים את עיני ולאן לברוח לעצבות ולמחשבות הנודדות.

מצאתי את עצמי מביטה בו בהחבא.

וואו.

מה זה הדבר הזה שפגשתי בו באמצע היום והוא מסתובב סביבי ושואל אותי שאלות ואני לא יודעת אנא אני באה.

הגבר הנאה, בלונדיני, קצוץ השיער, לבוש סולידי, הגבוה וחטוב  הזכיר לי מאוד את המורה לטניס שלי אי שם בגיל 17.

כן, אני אז,  שזופה עם רגליים חטובות בחליפת חצאית קצרצרה ונעלי ספורט לבנים והמחבט ביד.

הכול חזר ואני לא מצליחה להתרכז בעבודה.

ומכל הסטודנטיות הצעירות והחינניות בנות ה- 20+ הוא מתבונן רק בי.

מה קורה כאן?

אני שואלת את עצמי ואין לי זמן להיות עצובה ולהתעצב ולהשתבלל.

עם כזה דבר שמביט בי ולא מוריד ממני את העיניים, אני צריכה להיות במיטבי.

אז רגע ואלך לשירותים ואשפץ את האייליינר השחור בעיניים ואמרח את השפתון הוורוד ואסדר את השיער האסוף ואת הפרח הנעוץ בו.

והנה אני חיננית ושופעת עליצות.

ואחר עבר זמן ואנחנו עדיין במסכת מבטים גלויים וגנובים הסתיים עוד  יום עבודה ואני וחברתי לעבודה עומדות ומפטפטות ולאחר שהחלקנו הכרטיס לפני שיוצאות הביתה אני מתלבטת האם אקנה נס קפה על בסיס חלב + עוגה או שאלך הביתה ואוכל בבית.

בעודי מתלבטת היא נשארה שם והלכתי לשירותים ולפני שנכנסתי, קיבלתי כמה הודעות SMS אז התיישבתי בלובי

  ועניתי להודעות של חברתי האחרת ושני צעירים עברו לידי ושאלו אותי ( ולמה רק אותי מכול מתיישבי הלובי ? ) האם ארצה להשיב לסקר שעושה איזושהי ד"ר עבודת מחקר וכבונוס אקבל שובר של נס קפה ועוגה מאותו בית קפה שהתלבטתי לקנות וחשבתי רגע בעצם למה לא?

וכך עניתי לסקר ואחר באו ולקחו את הסקר שהיה חבילה של כמה דפי שאלות וקיבלתי קפה ועוגה וישבתי בלובי ופטפטתי עם חברות והקפה היה מתוק וטעים וגם עוגת שמרים של הקינמון.

ובדרך הביתה חשבתי איך התחיל היום בעצבות ואיך יצאתי לעבודה ואיך  אני עכשיו שמחה ומאושרת ובעיקר איך אני משוחררת מכל מחשבות עצובות ומעיקות.

מסקנתי?

צריך לצאת מהבית ובעיקר כשעצובים.

...