הלכתי לטייל בפארק,

התחלתי ללטף עצים,

הם הזכירו לי אותה:

קשה ולא מתקשרת,

גם בחיבוק לא מרגישה כלום. 

מרגיש את הדשא, ורואה את החתולים ,

בכל נשימה הריח משתנה, מעורר ומכבה.

ניערתי את העצים,

העלים לא נופלים,

יכול להיות שאין שם שום תחושה, שאין הקשבה.

זה רק אני והמחשבה .

בדרך לעוד מקום שלא הייתי, אני דורך על הפרחים,

מחפש את הזרעים לשתול בנקודות חדשות,

בדרך למקום חדש ומסתורי אם אין הזמנה חצי מפורשת אז המקום

מנוכר,

כמו נייר עיתון הוא יחזור על עצמו כל הזמן.

 תקמט אותו והוא בשלו,

תקרע אותו והוא תמיד יאמר לך אותו דבר.

עד שלא תשרוף אותו הוא ישאר שם,

עם אותן מילים מזויפות .