בימים חמים וארוכים אלה שמכונים תדיר כעונת המלפפונים אני נוהג לצפות בשידורי ערוץ הכנסת שם מתקיימת סטירה חריפה, היחידה הזמינה כעת בישראל, ההצגה הכי טובה בעיר.

דוגמית קטנה: התקנון קובע שבישיבות המליאה חייב להיות נוכח לפחות שר אחד. כבר קרו מקרים שיושב ראש הישיבה הכריז על הפסקה בדיון עד שיגיע לאולם המליאה שר. אני משער שכוונת התקנון היא שבדיוני המליאה יישב שר שיעביר את דברי הנואמים לממשלה: הרי הכנסת היא הגוף המפקח על הממשלה. איפה?!

אז יש שר תורן. הוא יושב על כיסאו, לא מקשיב לדיונים ועוסק בניירותיו הפרוסים על השולחן שלפניו. כאשר מגיעה שעת ארוחת הצהריים מתחילים להתחלף שרים תורנים כדי ללכת אל מזנון הכנסת ולהתעטף שם סביב איזה שניצל ופתיתים, כפי שהגדיר זאת דיימון ראניון. אל משרדו של ראש הממשלה מגיע באותו זמן שירות קייטרינג פרטי שבראשו שף! הנה לאולם המליאה מגיע השר אורי אורבך אחרי ארוחת הצהרים שלו כדי להחליף את השר התורן, מתיישב על כיסאו ומיד שומט סנטר, עוצם עיניים ומתחיל לעכל את ארוחתו. הנואם מתלונן מיד בפני יושב ראש הישיבה, שהשר התורן אינו מקשיב לדבריו. היו"ר עונה כי התקנון מחייב נוכחות שר אך אינו מחייב את השר הנוכח להקשיב לנאומים. ישראבלוף במיטבו. אגב, אורי אורבך צעירון רך ימים, דק גזרה וחביב ממונה על המשרד לאזרחים וותיקים. מי אמר שביבי חסר חוש הומור?

ועוד עניין שהיום נדהמתי לראות: הוכרזה חצי שעה הפסקה כדי שחברי הכנסת ילכו להתפלל. אחר כך הוכרזה עוד שעה הפסקה כדי שחברי הכנסת המוסלמים יאכלו ארוחה מפסקת את צום הרמדאן. הלאיראן היינו, לערב הסעודית דמינו?

דיוני הכנסת - הבידור הזמין נימי הקיץ החמים.