פוסטים פופולאריים
-
יומן מסע
17/4/09 | 1029 צפיות
-
בננות ירוקות
30/7/13 | 2168 צפיות
-
המוזגת מגיעה לארץ הקודש ומגלה תגלית מרעישה
24/12/11 | 1022 צפיות
-
גשם
14/12/10 | 1397 צפיות
-
יומן מסע- שנים עשר
23/10/09 | 925 צפיות
-
חולות נודדים IV
9/2/12 | 1514 צפיות
-
מסבאת הספן הגידם- המוזגת לומדת לזהות את המציאות
29/7/11 | 956 צפיות
-
רעב
22/12/09 | 1080 צפיות
-
הספן הגידם - קריאת התרנגול מבשרת את זריחת הירח.
9/9/10 | 1062 צפיות
-
יומן מסע- חלק חמישה עשר
20/11/09 | 699 צפיות
-
קליק
29/11/08 | 928 צפיות
-
הספן הגידם- המוזגת שוקעת בשינה עמוקה אך לא בשנת ישרים.
14/9/10 | 653 צפיות
-
ג'ורג'
21/12/10 | 1132 צפיות
-
המוזגת על עוללי הכרוב, וגם- על ציור, מתמטיקה, נהג מונית והאמת.
9/8/13 | 1241 צפיות
-
פחות על עוללי הכרוב ויותר על אינגה המהממת
3/2/14 | 1228 צפיות
-
ישראל 2013 - עושים כבוד לדגל!!
17/1/13 | 962 צפיות
-
המוזגת מתמודדת עם מערכות מורכבות
16/12/11 | 946 צפיות
-
קרינגטון משלם ביוקר על טעות של המוזגת, וגם היא.
17/9/11 | 902 צפיות
פוסטים אחרונים
- אבידות ומציאות 27/9/14
- אבל להומי 3/7/14
- שנה 15/5/14
- עוללי הכרוב. סיום הסאגה ההזויה 22/3/14
- שבע נשים וגבר- שידור חוזר וחג שמח 14/3/14
- גוסטף. או- לכל פתרון יש בעיה. 15/2/14
בננות ירוקות
כמו מנטרה רעה התרוצצה לי בראש הבדיחה הנוראה- ההיא-על ההיא-שכבר לא קונה בננות ירוקות. כל אימת שיצאתי מהבית היא הייתה עוקבת אחרי. רודפת אותי. אורבת, ממתינה לשעת כושר כדי להטיח לי בפרצוף את הפאנצ' ליין המרושע שלה. עד שהפסקתי לצאת; כי כבר לא יכולתי לסבול את הצחוק העולץ שלה, וגם כי שום מקום לא היה מספיק קרוב, ואף זמן לא היה מספיק קצר, כדי להגיע בזמן. בזמן.
אתמול היינו בבאר שבע. כל היום התרוצצנו בעניינים חשובים, ובדרך חזרה עצרנו אצל נלי. היה כבר ערב והרוח הייתה כמעט קרירה. היא הסבירה שזו רוח מערבית שנושבת בכל יום בשעה הזו, ויוצרת מערבולת שדוחקת את האוויר החם כלפי מעלה, וכשהחשיך- הרצתה לנו על הכוכבים, ולימדה אותנו לזהות את העקרב ואת המשולש הגדול של הקיץ, ואיך למצוא את כוכב הצפון. אבל את זה כבר ידעתי. אתה לימדת אותי. לפי היצול של העגלה הגדולה. שכבנו על החול כמעט באותו מדבר, ותחת אותם שמיים שחורים ממש, שמליארדי כוכבים משובצים בהם והראש שלי היה על הבטן החמה שלך. אתה היית אוהב אותה מאד. אני יודעת כי יש לה את אותן אהבות שהיו לך. מאובנים, וכוכבים, וכל מה שהוא רחוק במקום ובזמן.
כשהם נכנסו לבית כדי להכין ארוחת ערב נשארתי להשקיף על החושך. שמחתי להיות לבד, והרגשתי כל כך בלעדיך. ברקע אום כולתום הזכירה לי את הפעם הראשונה בה פגשתי את אבא שלך, ואת בית ההורים שלך, ביפו. כשאני חושבת רחוק בזמן אני מוצפת נוסטלגיה, וכשאני מתקרבת שוטפים אותי געגועים, עד שהם מתרסקים על שער השנה האחרונה. שם כואב. שם אני נועלת את הבננות הירוקות.
אום כולתום מתחלפת בנינה סימון. ניו אורלינס. אתה. אני. תינוקת ראשונה. עוד פיסת חיים.
|
תגובות אחרונות
-
face
בתגובה על גשם
-
גברת1
בתגובה על שנה
-
face
בתגובה על יומן מסע
-
face
בתגובה על חולות נודדים IV
-
זכות התשוקה
בתגובה על אבידות ומציאות
-
נסיכת החלונות
בתגובה על מדבר.
תגובות (26)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
וואו, תודה :-) איזה כיף מחמאות על הבוקר!
כשהייתי קטנה. ממש קטנה [בגיל לא רק בגודל הפיזי העכשיו שלי... ] הסבתא הפרטית שלי שכן וממש לא קשורה לפוסט המהמם הזה! הייתה עושה לי רסק של בננה+תפוח. מסיבות לא ממש משנות לעכשיו,
אז כל מה שאני עושה כעת-חיה, זה לשים לשיר לך של עם ו//או על הפרי השני. ואז אני הולכת לי. כי יש כוכבים בחוץ ..
על הדרך. בודקת מה מצב הירח
בננות לא מצהיבות כדרך הטבע. מדהים, אבל נכון.
אולי יש שיח בננות.. מעולם לא נתקלתי בכזה. הייתי במטעי בננות והיה לי בגינה עץ בננות (:
למוזגת: אולי כמו הבננות שמבשילות בעודן ירוקות, גם הזמן הבשיל. רק אולי (:
הבננות גדלות על שיח, שהוא למעשה עשב.
יש המון סוגים של בננות.
ואני חושבת שהבננות בכל זאת מצהיבות על השיח אם משאירים אותן מספיק זמן.
אולי זו שאלה של מין וסוג.
כמו אצל בני אדם. לא כל דבר הוא חיצוני. גם בפירות לפעמים זה מגיע מבפנים...
גם זה חלף לי בראש במהלך הכתיבה- האם אפשר לטגן בננות ירוקות? מן הסתם בהשפעת העגבניות..
תודה על תגובתך אסתר.
תודה לך רבקה. על ההבנה המדויקת.
כן. בדיוק.
ואני עם נינה סימון :)
.
ועוגת בננות אני מכינה עם מה שהילדים משאירים כי הבננות מתחילות להיות רכות מדי...
.
והגעגועים? תמיד שם. בפינה. קופצים גם בלי הזמנה.
1. ניו אורלינס- אתה לא יכול לפטור את עצמך, גם אם תגלה שכבר היית שם בגלגול קודם.
2. באמת לך תבין. (בטח נורא טראומתי כשהם מצהיבים להם מול העיניים....)
3. לקפוץ על "בננה ברד" כשהוא יוצא מהתנור אני דווקא מבינה. זה מובן מאליו. למה לחכות?? :-)
ניו-אורלינס..., לא יודע למה..., אבל אני מרגיש
מאוד קרוב אליה למרות שמעולם לא הייתי בה..., לכי תביני(1)...
ולעניין הבננות הירוקות -
פעם פגשתי אחד מה"קומץ"..., נו, את יודעת, אלו
ששרופים על לשרוף שעתיים-שלוש מדי שבת במגרש
הכדורגל, נהנים מ..., איך אחרים שורפים קלוריות
ומקבלים עבור זה משכורות מופרכות...
אז..., ה"הוא" היה שייך ל"קומץ" של אוהדי הפועל ת"א.
והוא סיפר לי שאוהד הפועל אמיתיייי, מכניס הביתה
לימונים רק כשהם ירוקים..., לכי תביני(2)...
(((-:
ולעניין עוגת הבננות -
אני מכיר מישהי שמעידה, כול הזמן, קבל עם ועדה,
שהילדים שלה נ-ו-ר-א אוהבים את ה"לחם בננה",
שהיא מכינה. (באנגלית זה נשמע משכנע יותר...).
אממה?
כשה"בננה ברד" מוכן, לא נצפים כאלו שקופצים עליו
כשריר נוזל מזוויות פיהם הפעור לרווחה..., לכי תביני(3)...
אני יכולה להגיד לך 2 דברים עכשיו. אחרי הקריאה אני מצליחה רק לנחש איפה נמצאים הכוכבים. לא מצליחה לראות אותם ממש. כי הראייה נעשתה לי מטושטשת תוך כדי קריאה, הרבה לפני שהקשבתי לשיר הנפלא של נינה סימון. הרבה לפני ניו-אורלינס.
ובננות. בלי קשר בכלל. פירות באופן כללי, אני אוהבת והמון! }{!
מילה אחרונה, מבטיחה
כמו תמיד כתבת. נפלא!