0
באישונים זוהרים ובמקטורן שחור נוצץ שובה לב, לחשת: " אל תזוזי. הקשיבי היטב. התרכזי בשקע הזה שנפער לי בין שתי העיניים ורק תאמיני ואת יכולה לקרוא לי הודיני רק שאם ממש מעט תמתיני תוכלי לפצח את הקסם הזה בעצמך, לצבוע דמיונך בגוונים של סיפור"
והמתנתי והשארתי את כולם בפה פעור. נסענו שיכורים בכבישים סואנים, שמיכה של עננים שנדדו מעלינו ידעו לדבר בי את הלחשים הנכונים. השקית אותי אלכוהול איכותי, ידעתי שכל עוד אתה איתי זה אנחנו, הכביש והקהל המריע. "תיראי", אמרת, "הנה הוא מגיע. הרגע בו תדעי לעוף גבוה לבד".
ציירתי מעגל בחול בפגיון החד, זה שנתת לי במתנה בפעם הראשונה בה החלטת שאהיה קוסמת. הדלקתי בקדושה קטורת מבושמת, אדים באוויר שירטטו בלבן גבולות אישוניך הצלולים, חרטו בגופי באדום ארגמן את כל הכללים.
תביט בי בפעם האחרונה, מרימה ידיים גבוה לשחקים. תיראה איך כולם מסביב מחכים. מרגישה, תוך שניה, כמו מלכת העולם, הרגע הזה בו אתה נעלם.
גשם קונפטי מקיף, כמו הילה, את הגוף, מתמכרת למגע, לניחוח, לטירוף.
פיצחתי את הקסם הגדול השמיימי, יודעת לעשות הכל בעצמי. מציתה ברקיע זיקוקים של כישוף, שא עיניים לשמיים, אהובי, התמזג בריחוף, תרגיש איך השארתי הכל מאחור והצלחתי לעוף ! |