את היקום כבר לא ניתן להציל

הכל חומרי ואין יותר רגש אציל,

גופי הצמא למגע גופך

נותר בחומו להתקרר לבד,

את תשוקתי הותרת יתומה

במקום לאמצה אל תוך לבך,

את פועלת מהראש ולא מהלב

מונעת לנקמה אישית וכאב,

מענישה ומעמידה בפינה

בגלל כל שטות גמורה,

וכשהרוח בחוץ משתולל

והעולם נעשה קצת יותר אפל,

כשנדמה שאין שם כלום בחוץ

לי מבט אחד קטן ממך נחוץ,

איך בכל זאת כשאת עושה עניין

ומתחשבנת על כל דבר קטן,

אני בך מוצא את אהבתי 

האם מזוכיסט צריך להיקרא שמי

את יפה ונאה נקיה וחכמה

משתלטת וכופה את אכן אישה קשה

ולאלף את הסוררת אין בי כוונה

קשה לי אתך וכפול בלעדייך

אז מה אני למעשה כאן אומר

אין נחמה צריך לקבל החלטה קשה...