הוא פגע ברצפת דירתו בכל הכוח. פניו הכו ראשונים במרצפות הקרות וגופו לא איחר לבוא אחריהם. הכיסא שעליו ישב, היה הפוך לידו ורגלו הקדמית נשברה. המאפרה שהיית לידו בעת שנרדם, נפלה גם כן ונשברה, תוך שהיא מפזרת כמות אדירה של רסיסים נוצצים, בדלי סיגריות ואפר מצחין לכל עבר.

הוא התעורר מעוצמת הכאב הפתאומי, החיוך של הנפילה, הפך בן-רגע, לעווית מרירה וזועפת של ההתרסקות.

"תמיד חוזרים למציאות." חשב לעצמו. הוא קם באיטיות, מבלי לשים לב, הניח את ידו ואת כל כובד גופו על רסיס גדול של המאפרה השבורה וחתך עמוק ומדמם, מכוסה ברסיסי זכוכית ואפר, עיטר את כף ידו הימנית. ידיו כשלו והוא נפל שוב, צובר עוד כמה חתכים על זרועו.כאשר תפס את נשימתו והכאב החליף את ההלם, קם במשנת זהירות. משנעמד סופסוף, תפס את הכיסא השבור ובתנועה אחת חדה, זרק אותו הצידה והתרסק גם כן, באנחה כבדה על הכורסא הישנה והבלויה, שכעת, נשארה המקום היחידי הפנוי בכל הבית.

זרזיף של דם מהול בנזלת, נתלה מקצה אפו השבור וטפטף על חלוקו המפוספס, הישן והמסריח מזיעה, הדבר היחיד אותו לבש, פרט לנעלי בית ישנות וקרועות במספר מקומות.

מראהו הכללי, לא היה טוב במיוחד. הוא לא היה מגולח, שיער ראשו, היה מבולגן גם כן והיה זקוק לתספורת דחופה. בזמן האחרון נתקף נדודי שינה, שהותירו מתחת לעיניו שקים שחורים של עייפות מצטברת והוא רזה במספר קילוגרמים, דבר שהקנה לו מראה שברירי, חיוור וגב כואב.