״אין לי עבודה בשבילך, אתה צריך להבין אנחנו חברה צעירה. אנשים בגילך לא יכולים להשתלב בסביבת העבודה שלנו״. הוא הביט בו במבט עצוב, ״אני בסך הכול בן חמישים, יש לי הרבה נסיון . אני בטוח שאוכל לתרום לחברה״. ״אני מצטער, בפיתוח לא תוכל לעבוד, אני יכול לתת לך משרה אחת בלבד. חסר לנו איש לך תביא״. ״מה זה איש לך תביא״, שאל אותו בתמיהה. ״קודם כל השכר נמוך, תיוק, ללכת להביא דואר, לשלוח דואר, להכין שתיה לעובדים. כמובן לנקות את המשרד״. הוא נעלב עד למעמקי נשמתו, אך שמר על פנים קפואות. ״אני אקח את המשרה. אין לי ברירה. אני חייב להתפרנס, מתי אני מתחיל״. ״תתחיל מחר, בוא אני אראה לך את המחסן שלך ואת כלי העבודה״. הוא הלך לביתו ברגל למרות המרחק הגדול. הפעם הראשונה בחייו הוא טעם מטעמה המריר של השפלה, זה העונש שלי על היהירות, חשב בליבו. מה שעשיתי לאחרים חוזר אלי, הגלגל מסתובב. לפתע חייך, אני לא מסוג האנשים שנכנעים לגורלם, נסובב את הגלגל. הוא הסתובב במשרדים כרוח רפאים, בוחן, לומד את הנתונים. יש יתרון גדול להיות עובד ניקיון, יש גישה לכול דבר, פח האשפה הוא אוצר בלום. למד להכיר את עובדי החברה, את אופיים, אפילו את דרך החשיבה שלהם. יש פה אנשים מבריקים, אבל חסר להם יד מכוונת, הם מושכים לכיוונים מנוגדים. אני אנסה לחדור לחברה דרך החללים האפלים, אנצל את חוסר הניסיון שלהם. החל לקחת סמכויות לעצמו, בהתחלה בדברים קטנים, טיפול ברכבי החברה מול חברות הליסינג. תיאום פגישות, הוא הפך את עצמו למנצח צללים של התזמורת. ניסיונו הרב בפיתוח אלגוריתמים נתן לו את היכולת במבט חטוף להבחין בטעויות. החל לכוון את צוות הפיתוח בלי שהרגישו לכוון הנכון. עד שיום אחד הם קראו לו לישיבת צוות ואמרו לו לשבת. הבחור שקיבל אותו לעבודה פנה אליו. ״אתה חושב שאנחנו עיוורים, חטאנו בחטא היהירות, אומנם יושבים פה אנשים מבריקים, חלקם אפילו גאונים, אבל חסרה לנו יד מכוונת, אנחנו עדר סוסים פראי דוהרים במרץ קדימה לכיוונים מנוגדים. חסר לנו רועה שיוליך אותנו בנתיב הנכון, אתה מוכן להיות הרועה״. ״אין בעיות״, ענה להם בקול צלול, ״קודם כול תפנה לי את המקום בראש השולחן ונתחיל לעבוד, יש לנו הרבה עבודה״. אלון |