פעם, לפני עידן ועידנים, נהגתי לשלוח תגובות למדורי האוכל של אנה וגנר ושגיא קופר תחת שם העט "רשע". ניסיתי לכתוב סיפורונים שנגעו בנושאי הכתבה ובדיאבד הסתבר לי שמה שיצא תחת ידי הם סיפורים בסוגה העתיקה, סוגת הצ'יזבאט. לימים נחשפתי בסרט "הטוקבקיסטים" (עשר שניות ברוטו) והחלטתי להגמל מהעניין הזה של התגובות (אפילו בניומין ציפר הפסיק לעצבן אותי וחוץ מזה הוא מחלים מהתקף לב נעבך) אבל בכל זאת החלטתי שאולי מישהו ימצא עניין בשטויות הללו. לפניכם סיפורים על: גלידה, תרד, מסטיק ומוסיקה ואוכל. הסיפור האחרון אולי יסביר משהו על סגנון כתיבתה של של היבניאלית קרן פלס. תהנו, או שלא... במסגרת אפשרות עידכון הפוסט, אני נוטל לעצמי זכות להוסיף את תמונתו של אברשה כפי שאויירה ע"י יעקב גוטרמן מקיבוץ העוגן. לא יודע מה מותר באינטרנט ואני מאוד מקווה שאמנון וורנר מנהל אתר"סיפורי קיבוצים" ויעקב גוטרמן לא יכעסו עלי. גלידה כל לילה לאחר שהוא גמר את הסיבוב בשדות, נפגש אברשה השומר עם יוז'קה המבשלת באסם התבואה שמאחורי הרפת הישנה. שם, במרומי ערימת השקים, היתה יוז'קה שולפת תרמוס פותחת סל והם היו סועדים את ליבם במעדנים ולאחר מכן היו עוסקים להם במרץ ב"גועל נפש". בימים שבהם לא יכלה המבשלת הנמרצת להגיע היא השאירה במקרר הגדול במטבח צ'ופרים למיניהם אותם היתה שומרת במיוחד לאהובה עז הנפש.
יום אחד בשעה מאוחרת הגיע למשק המזריע האיזורי עייף ורעב. לאחר שקיבל חדר ממרכז המשק, הלך למטבח לראות אולי נשאר משהו לנשנש . להפתעתו של אליל המבכירות לא היה גבול כאשר מצא מקרר מלא מכל טוב. לאחר שהשביע את רעבונו הניח תחליף הפרים האנושי את מרכולתו בפריזר הגדול והלך שמח וטוב לב לנום את שנת המאהבים הגדולים באמת.
לאחר שאברשיינו הבין שהלילה לא תבוא יוז'קתו ושוב לא נשארה לו אלא הזלילה במטבח, הוא שם פעמיו אל המקרר ושם לאחר חיטוטים רבים הוא מצא רק גוש גלידה צהבהבת משהו, עם טעם מוזר אך סביר.
זעקת השבר של המזריע היתה כל כך רמה שאברשה הקיץ משנת השומרים המתוקה, שנת בוקר שכזו שרק אנשי לילה מכירים. הוא רץ לכוון המזכירות שם עמד לו המזריע ובכה על אובדן החומר היקר. לאחר שנשאל הודה השומר המבועת שהוא הוא זה שאכל בטעות את הצהבהב לבנבן הזה כי חשב שזו גלידה שהמבשלת החרוצה השאירה עבורו.
"אכן כן " נאנח המזריע "חבל שלא הוצאת את הפלאסק , אלכוהול הולך מצויין עם גלידת ביצים קאבוי של חצות אברשה שלנו, השומר הגיבור, איש תנועת העבודה והסוציאליסט הנאמן ,העריץ בכל ליבו שני מותגים אמריקאיים. הראשון ,האחד והיחיד ג'ון וויין והשני פופאי המלח. בכל מאודו ניסה השומר להידמות לאליליו. ברכיבה על סוסתו הזקנה והצולעת, בדרך שבה חגר את הפרבלום העתיק למותניו, ובניסיון לחקות את עינטוזו של הגדול מכולם , ענטוז שהיה מאוד סקסי בזמנו והיום הוא משוייך בעיקר לקהילות מסוימות מטעמים מסוימים.
אברשה לא אהב את דייסת התרד שבישלה אהובתו המבשלת, אך הבין מפופאי שאין כמוה לחיזוק השרירים הרצוניים ואלה שאינם רצוניים. מכיוון שכך, הוא שכנע את יוז'קה אהובתו לבשל עבורו את הבלילה הירוקה והבטיח לה שמנה יומית תהפוך אותו לגבר גבר שבגברים גברים, לג'ון וויין ,לפופאי.
חיים הרפתן נטר לאברשה טינה עמוקה מסיבות רבות. ראשית, הוא לא אהב את חיי הבטלה של השומר ההולל. שנית, השומר המטומטם הרס לו את ההזרעה והפרות הפסידו יחום. אבל הדבר שחרה לו יותר מכל היה שהוא בעצמו חשק במבשלת העסיסית והיא סרבה לו בגלל הקאבוי של חצות שבכלל נולד בנובוסיבירסק. א'קיצר , כשחיים עלה על הקטע של התרד, הוא הלך לפר החליבה הראשי הבתול והאומלל (זה שהמזריע של השבוע שעבר היה חולב ממנו את הדור הבא) ולקח ממנו בהשאלה מלוא חופניים של מה שנשאר ממזונו לאחר טחינה נמרצת בארבע קיבותיו, הלך למקרר רוקן את סיר התרד מתכולתו ומילא במקומה את הדבר האמיתי.
למעלה על ערמת השקים, בזמן הסעודה שלפני "הגועל נפש" טען אברשה שהתרד נראה לו בסדר אבל הטעם קצת השתפר. לאחר ה"גועל נפש" הודיעה יוז'קה לאברשה שהיום הוא באמת היה משהו מיוחד, גבר גבר, ג'ון וויין ,פופאי.
ככה זה כשאתה אוכל את החרא של פר הרבעה שהוא אלוף הארץ. פרי המסטיק לנטע ולי יש סוד נחמד
שעוד לא גילינו לאף אחד
אנחנו זרענו מתחת לפלסטיק
זרעים של מסטיק" (לאה נאור נחום היימן(
לאחר שכבו האורות מעל הבמה המאולתרת של קיבוץ בית אלפא, לא ידע הנוטע אברמוביץ' את נפשו מרוב יצירתיות. אברמוביץ' היה הנוטע של אחד הקיבוצים השכנים ותמיד הוא חיפש גידולים חדשים להפרחת השממה. הנוטע החרוץ נרתם מיד לפעולה והזמין בסודי סודות נטעים רכים של צ'יקל ישר ממקסיקו. 'אצלי לא יהיו צבעי מאכל וממתיקים מלאכותיים' חשב לעצמו ומיד נרתם למלאכת ההרכבות וההכלאות. הוא הרכיב את ענפי הצ'יקל על ענפי תות שאמי גדול שגדל מאחורי חדרו ואיבק את הפרחים באבקה שנטל מאבקני פטל שאסף בשקידה בואדי הסמוך.
לאחר שהתבררה לחבר'ה מהות המיזם החדש של הנוטע, הם התארגנו ערב אחד נטלו חפיסות "פרזרטיבים" (כובעונים בשפת הקודש) מפח הריבה שעמד "לתומו" במחסן המשק, שלפו את הגומיות הלבנות והמגושמות שהיו נהוגות בשנות השישים, צבעו אותם בצבע מאכל ורוד ,בזקו אבקת סוכר, ניפחו ותלו לו על העץ.
בבוקר קם אברמוביץ' רחרח את ה"פירות" ,טעם , לעס, הבין שעבדו עליו אך פתאום אורו עיניו.....אאוריקה!!!! טעם פטל, טעם תות, נחוח תפוז ורוח שטות.יש סקס אחר!!! ברוך אתה ה' אלוקינו בורא פרי העץ.
לעיסה נעימה מרק וצימרמנים (שירי ארץ ישראל שלפני נעמי שמר) מאיזה מוסיקה אתה שואב את השראתך" נשאלתי לא פעם ע"י הגרופי היחידה שלי (אימי ז"ל) בנסותה לברר מהיכן הסריטה.)
ובכן. גבריאל גרסיה מארקס קיבל את השראתו מהבולרוס של פרנצ'סקו הגבר, גודאר מהשנסונרים הגדולים , קוסטריצה מברגוביץ', פליני מנינו רוטה וגם אנוכי הקטון לא זכיתי באור (בקושי פנס כיס) מן ההפקר. הימים טרם ימי פרוץ המדינה כשהאנגלי עדיין בארץ ואני נשלחתי בשליחות עלומה אל מושבות הגליל לחפור סליקים ולתקן סטנים למען תקומתנו הלאומית. לאחר יום עבודה מפרך התכנסנו כולנו, היבניאלים ,המסחאים ,הסג'ראים ועבדכם הנאמן סביב סיר גדול של מרק אבן (אני הבאתי את האבן ובני המושבות את התרנגולת והירקות) וודקה. כטוב ליבנו במרק הוציא שפריצוביץ' הבריון את הגרמושקה העתיקה שלו ופצח במחרוזת של 'צימרמנים' שכדרכו של ה ז'אנר לא היה בהם שום קשר בין המקצבים, המילים והמנגינה. הערב נגמר כאשר שפריצוביץ' שורר ללחן 'שורו הביטו וראו' את השורות האלמותיות : "שורו הביטו וראו -ששולה נכנסה להריון להריון- ולא ממויישל'ה שלה, ממויישל'ה שלה - אלא מהאקורדיוניסט התותחון". מוישל'ה לא נשאר חייב . הוא שלה את האבן מתחתית הסיר ויידה אותה בקשת רחבה לעבר איש הגרמושקה. שפריצוביץ' התכופף ושמט את כלי הנגינה שנפח מחאה חרישית.
אני, שישבתי מאחוריו ולא הכרתי את האיזונים העדינים של איכרי הגליל התחתון ,חטפתי את סלע קיומו של המרק ישר במצח.
נלקחתי על גבי חבצלת הפרדה לבה"ח פוריה, אושפזתי למספר ימים ושוחררתי עם המלצה למפקד ההגנה באיזור שעם סריטה במוח כמו שיש לי, כדאי וראוי שאשלח לחפור אצל הרוויזיוניסטים.
|