0
קוראי האהובים, אני חושש שאני נשמע לכם כנודניק חסר בטחון. אולי נוצר אצלכם הרושם שמה שחשוב לי זה אני קודם לכול. אבל לא! אני יודע שאני מדבר אתכם בעיקר עלי, אבל כול אחד מכם יכול להשליך מבעיותיי על בעיותיו. בעיות הן בעיות ולא משנה הכותרת שלהן. נסו לפתור אותן בדרך שאני מציע לפתור או הלוואי, בדרך טובה יותר. כבר נאמר במקורות שלנו שההבדל בין חכם לטיפש הוא שהחכם לומד מהטעויות של האחרים, בזמן שהטיפש 'מתעקש' לחוות את כול הטעויות על בשרו שוב ושוב ולא לומד מהן דבר. אפרופו לדעתי בעייתו של 'הטיפש' היא בעיה פשוטה של חוסר זיכרון... כי מה יתרוננו המבוגרים לעומת הצעירים, לבד מידע וניסיון חיים? ידע, הרי הוא כול מה שאנו זוכרים מכול מה שלמדנו פחות מה ששכחנו... עכשיו, אם מסיבה כלשהי זיכרוננו נחלש, נעלם עימו היתרון היחסי שלנו! זיכרון הרי הוא כול מה ששמענו, ראינו, הרחנו, טעמנו וחשנו... הלא כך? אם זיכרון זה כול מה שאנו זוכרים, אז מדוע שבעתיד הרחוק כשהאנושות תילמד את כול מרכיבי המוח, לא יקומו מכונים למסחר בזיכרונות? זה גם יכול לשמש כריפוי לחוויות שליליות שחוינו כמו למשל: תארו לעצמכם שמישהו שאתם לא מכירים, כמובן, עבר תאונת דרכים שבה נכחדו בני משפחתו האהובים. במכון יחדרו לו לזיכרון ויחליפו את הקטע של ההרג ובמקומו יכניסו לדוגמא קטע שבו אהוביו ניצלו מהתאונה והפליגו בחללית כחלוצים במשלחת בינלאומית לחקר החלל הרחוק, מסע של חמישים שנה. הוא עדיין יתגעגע אליהם אבל מצד שני הוא יסתובב עם תחושת גאווה בחזה... אני גם בטוח שיש לכם רעיונות נוספים. בא לי לערוך אתכם תרגיל מעניין. קחו בבקשה את צרור המפתחות הנוכחי שלכם או עדיף את צרור המפתחות הישן שלכם זה המונח בתחתית מגרת המסתור שלכם. הסתכלו על כול מפתח ומפתח ונסו לזהות לאיזו דלת הוא שייך? את המפתחות שלא הצלחתם לשייך, הוציאו מהצרור והניחו אותם בצנצנת זכוכית ריקה. חזרו על התרגיל לפחות פעם בשנה ולכשתגיעו לשמונה מפתחות בצנצנת, תבינו שישנה כאן בעיה הזועקת לעזרה. אם תבואו ותאמרו לי שבעידן הקודים והכרטיסים החכמים אין לכם צרור מפתחות, אשיב לכם שצרור המפתחות זה רק מטאפורה. אם תקחו במקומו את הטלפון הנייד שלכם ותעברו אחד לאחד על כול מספרי הטלפון והשמות השוכנים בו בזיכרון, תופתעו לגלות בו מספרי טלפון ושמות שאין לכם שמץ של מושג כיצד הם הגיעו לנייד הפרטי שלכם... הפתרון לבעיות חוסר הזיכרון הוא פשוט ומצוי: השתמשו בכימיקלים כמו הרוב או שתהיו מקוריים ותנהלו יומן אישי בזמן אמת. רשמו בו כול דבר ברגעי ההתרחשות עצמם, אבל ממש כול דבר הקורה עמכם. מחשבות, חלומות ומעשים, שמות, מספרים, כתובות, בדיחות וכדומה. יומן אישי זה, (שרצוי גם לערוך לו גיבוי שיושאר במגירה ליד המחשב) הולך להיות הזיכרון שלכם. הרגילו את עצמכם לקרוא בו שוב ושוב ותמיד תופתעו מבדיחות ודברים 'חדשים' שתגלו בו. המרגיז בזיכרון הוא שלרוב אנו זוכרים דווקא את הדברים שאנו חפצים לשכוח! אמר מי שאמר שבעיות פותרים על ידי תשובות יצירתיות המלאות בצבעים וגוונים שונים ולא רק משחור או לבן. חשוב לתכנן את העתיד אבל חשוב יותר לחיות את ההווה בכיף, כאן ועכשיו! ממחקריי יוצא שבעיות של זיכרון, לרוב גם מקצרות את אורך החיים. המוח שיודע שאינו זוכר כתמול שלשום, חושב בטעות שהגוף מבוגר יותר מכפי שהוא באמת ועלול להעביר הוראה: 'להתחיל ולקפל את המסיבה...' ציטוט מספרי "אורדורה" שנכתב בעקבות ספרי המתוקשר והמגן "הפרפר תיאמה והתנגה סנגה" |