ואז כמובן יוצא המרצע מן השק. חבר הכנסת הערבי ג'מאל זחלקה אמר מעל הדוכן במליאה בעת הדיון הלילי על התקציב: אנחנו היינו כאן לפניכם ונהייה כאן אחריכם. ואז עלה ביבי אל הדוכן ואמר לו כך: הדבר הראשון שאמרת אינו נכון. הדבר השני שאמרת לא יהיה. זו האמירה היחידה של ביבי, מאז שהפך מסוכן מכירות לפוליטיקאי, שאני יכול להזדהות אתה בכל מאת האחוזים. 

אבל זה החלק הפחות חשוב בגילוי המציאות כפי שאותו ח"כ ערבי פלט אולי בהיסח הדעת בכנסת.

מה שחשוב הוא שאחרי אמירתו זו שאין כל סיכוי להגיע לשלום עם הפלסטינים. ג'מאל זחלקה מייצג מיעוט גדול ( 20% ! ) שהו אירידנטה , או במילים פחות "פוליטיקלי קורקט" - גייס חמישי במדינת ישראל. אין ולא יכול להיות אתם שלום. צדק לגמרי משה יעלון בספר שפרסם לפני כשנתיים: אנחנו צריכים להפנים את העובדה שאין פתרון של שלום בסכסוך עם הפלסטינים ולנצח נחיה על חרבנו. והתובנה הזו מוטב שתהייה נחלת רוב הישראלים היהודים. המסקנה העיקרית ממנה היא, שעלינו להתייחס אל ערביי הגדה ועזה כמו גם אל ערביי ישראל כאל אויב.

אחוז החסימה שהועלה על ידי הכנסת לפני יומיים הוא דבר נכון שיסלק רסיסי מפלגות של גחמות פוליטיות מוזרות מהכנסת ויביא לשיפור במשילות. וכתוצר לוואי הוא יכריח את אלה שאינם מכירים במדינת ישראל, החרדים והערבים, להפסיק את גחמות ההתפלגות על שטויות ולאחד כוחות פוליטיים לקראת הבחירות כדי להיות מיוצגים בכנסת. ואילו לרוב היהודי הציוני במדינה יתאפשר לא לשתף פעולה בבניית קואליציות לא עם החרדים ולא עם הערבים. אבל לחייב אותם על פי חוק לתת שירות כלשהו למדינה תמורת אזרחותם בה. אין יותר ארוחות חינם למיעוט האירידנטי הענק של מדינת ישראל.

הכרה במציאות היא הבסיס לפוליטיקה. צריך להתעורר מן האשליות.